פרק ראשון: "כישוף למתחילים" מאת קלי לינק

ארנק הפיות


פעם נהגתי ללכת עם החברים שלי לחנויות צדקה. היינו תופסים רכבת לבוסטון והולכים ל'מחוז המלבושים' – מין מחסן עצום של בגדי וינטג'. הכול שם מסודר לפי צבעים, ואיכשהו זה עושה את כל הבגדים יפים. כאילו עברת דרך הארון מספרי נרניה, אבל במקום למצוא את אסלן והמכשפה הלבנה ויוסטס המחריד מצאת עולם קסום של בגדים. במקום חיות מדברות היו שם צעיפי נוצות ושמלות כלולות ונעלי באולינג וחולצות מודפסות ונעלי דוק מרטינס, והכול תלוי על קולבים – קודם שמלות שחורות, כולן ביחד, כמו ההלוויה הכי גדולה שהתקיימה אי פעם בתוך אולם, ואחר כך שמלות כחולות – כל גוני הכחול שאפשר לדמיין – ואז שמלות אדומות וכן הלאה. אדומים–ורודים ואדומים כתמתמים ואדומים–סגולים ואדומי–ניאון ואדומי סוכריה. לפעמים הייתי עוצמת את העיניים ונטשה ונטלי וג'ייק היו גוררים אותי למתלה ומחככים את היד שלי בשמלה. "תנחשי איזה צבע זה."

היתה לנו תיאוריה כזאת, שאפשר ללמוד לגלות את הצבע של משהו רק ממישוש. לדוגמה, לשבת על מדשאה ולדעת בעיניים עצומות איזה צבע ירוק יש לדשא, רק לפי התחושה המשיית והגמישה. בבגדים, דברים מקטיפה אלסטית הם תמיד אדומים למגע כשהעיניים עצומות, גם אם הם לא אדומים. נטשה היתה תמיד הכי טובה בלנחש צבעים, אבל נטשה גם הכי טובה בלרמות במשחקים בלי להיתפס.

פעם אחת עברנו על חולצות טריקו של ילדים ומצאנו חולצת חבובות שהיתה של נטלי בכיתה ג'. ידענו שהחולצה היתה שלה כי השם שלה עוד היה ש?ם, במקום שאמא שלה כתבה אותו בטוש בלתי מחיק לפני שנטלי יצאה למחנה קיץ. ג'ייק קנה לה אותה בחזרה, כי הוא היחיד שהיה לו כסף באותו סופשבוע. הוא היחיד שהיתה לו עבודה.

אולי אתם תוהים מה בחור כמו ג'ייק עושה ב'מחוז המלבושים' עם חבורת בנות. הקטע עם ג'ייק שהוא תמיד עושה חיים, לא משנה מה הוא עושה. הכול מוצא חן בעיניו, וכולם מוצאים חן בעיניו, אבל אני מוצאת חן בעיניו יותר מכול. אין לי מושג איפה הוא עכשיו, אבל אני בטוחה שהוא עושה חיים משוגעים ותוהה מתי אני מתכוננת להגיע. אני תמיד מאחרת. אבל הוא יודע את זה.

היתה לנו תיאוריה כזאת שלדברים יש מחזורי חיים, כמו לאנשים. מחזור החיים של שמלות כלולות וצעיפי נוצות וחולצות טריקו ונעליים וארנקים כולל את 'מחוז המלבושים'. אם בגדים הם טובים, או אפילו אם הם רעים בצורה מעניינת, 'מחוז המלבושים' הוא המקום שהם מגיעים אליו כשהם מתים. אפשר לדעת שהם מתים לפי הריח. כשאתה קונה אותם ומכבס אותם ומתחיל ללבוש אותם שוב והם מתחילים להריח כמוך, אז מתחיל הגלגול הבא שלהם. אבל הקטע הוא שאם אתה מחפש משהו מסוים, אתה פשוט חייב להמשיך לחפש אחריו. אתה חייב לחפש טוב–טוב.

במרתף של 'מחוז המלבושים' מוכרים בגדים ומזוודות מרופטות וספלי תה על המשקל. אפשר לקנות שם שמונה קילו שמלות נשף–תיכון – שמלה שחורה צמודה, שמלה סגלגלה מצויצת, שמלה ורודה מסתחררת, שמלת ל?אמ?ה כסופה ומנצנצת ודקיקה כל כך שאפשר להעביר אותה בטבעת של מחזיק מפתחות – בשמונה דולר. אני הולכת לשם כל שבוע, לחפש את ארנק הפיות של סבתא זו?פ?י?ה.

ארנק הפיות: הוא ענקי ושחור וקצת שעיר. אפילו בעיניים עצומות אפשר להרגיש שהוא שחור. שחור משחור, כאילו אם תיגע בו, היד שלך עלולה להיתקע בתוכו, כמו בזפת או בחול טובעני שחור או כמו שמושיטים את היד בלילה, להדליק את האור, אבל מרגישים רק חשכה.

פיות חיות בתוכו. אני יודעת איך זה נשמע, אבל זאת האמת.

סבתא זופיה אמרה שהארנק הוא נכס משפחתי. היא אמרה שהוא בן למעלה ממאתיים שנה. היא אמרה שכשהיא תמות, אני צריכה להשגיח עליו. להיות השומרת שלו. היא אמרה שזה יהיה באחריותי.

אמרתי שהוא לא נראה כזה עתיק, ושלפני מאתיים שנה לא היו ארנקים, אבל זה רק עצבן אותה. "אם ככה אז תגידי לי, ז'נבייב, מותק, איפה לדעתך גברות זקנות היו שמות את משקפי הקריאה ואת התרופות ללב ואת המסרגות שלהן?"

אני יודעת שאף אחד לא יאמין לשום דבר מכל זה. זה בסדר. אילו חשבתי שתאמינו, לא הייתי יכולה לספר לכם. תבטיחו לי שלא תאמינו לאף מילה. זה מה שזופיה היתה אומרת לי כשסיפרה לי סיפורים. בהלוויה אמא שלי אמרה, בתערובת של צחוק ובכי, שאמא שלה היתה השקרנית הטובה בעולם. נראה לי שהיא חשבה שאולי זופיה לא מתה באמת. אבל אני ניגשתי לארון של זופיה והסתכלתי לה ישר בעיניים, והן היו עצומות. בבית הלוויות איפרו אותה בצללית כחולה ובאייליינר כחול. היא לא נראתה מתה, אלא כאילו היא עומדת להיות מגישת חדשות בפו?קס. זה היה מצמרר והעציב אותי אפילו עוד יותר. אבל לא נתתי לזה להסיח את דעתי.

"אוקיי, זופיה," לחשתי. "אני יודעת שאת מתה, אבל זה חשוב. את יודעת בדיוק כמה זה חשוב. איפה הארנק? מה עשית איתו? איך אני מוצאת אותו? מה אני אמורה לעשות עכשיו?"

היא לא אמרה מילה, כמובן. היא רק שכבה שם, עם חיוך קטן כזה על הפרצוף, כאילו היא חושבת שכל העניין – המוות, הצללית הכחולה בעיניים, ג'ייק, הארנק, פיות, שבץ–נא, ב??אלד?ז?יוו?רל?ק?יסט?אן, הכול – הוא בדיחה. תמיד היה לה חוש הומור מוזר. בגלל זה היא הסתדרה טוב כל כך עם ג'ייק.

כישוף למתחילים / קלי לינק, בתרגום דבי אילון, הוצאת בבל 314 עמודים