כבר כמה שנים שבתעשיות האופנה והבידור מחבקים את הצלם הפרובוקטיבי, טרי ריצ'רדסון, על אף האשמות חוזרות ונשנות על ניצול והטרדה מינית לכאורה. עורכי האופנה של מגזינים כמו "ווג", "וניטי פייר" או "GQ" ממשיכים להזמין את ריצ'רדסון לצלם את השערים שלהם וכוכבות כמו ביונסה, ליידי גאגא וריהאנה ממשיכות להצטלם ביחד איתו בסוף כל סשן צילומים רותח בכיכובן, ומעניקות לו עוד חותמת כשרות להיותו אחד מהצלמים המועסקים ביותר בתעשייה.
כל זאת למרות האשמות שעלו במהלך 3 השנים האחרונות על הניצול של ריצ'רדסון את הדוגמניות שלו על הסט. ההאשמות, שלא חצו את כתלי העיתונים, כללו עדויות מתוקשרות כמו זו של הדוגמנית הדנית, רי רסמוסן, או קוקו רושה שחשפו, לצד אחרות, את ההשפלה שבעבודה עם ריצ'רדסון על הסט שכללה מניפולציות לכאורה להפשיטן ואף אקטים מיניים כחלק מהצילום. חלק מהעדויות הללו נתמכות בעבודות עצמן של הצלם שאינו מסתיר את חיבתו למין ולפורנוגרפיה (הצפייה בעבודות הללו אינה מומלצת לילדים מתחת לגיל 18).
נוכח היד החופשית שמעניקים לריצ'רדסון בכירי תעשיית האופנה וצמרת תעשיית המוזיקה והבידור, מפתיע שדווקא הקליפ של מיילי סיירוס לשיר "Wrecking Ball" שביים ריצ'רדסון והתמונות הנועזות שלה שצילם, הם אלו שגררו גל נוסף של התנגדות שבא לידי ביטוי בסוף השבוע האחרון בעצומה באתר Change.org. העצומה, מצטטת את כל אותן מקורות שיצאו נגד ריצ'רדסון בעבר ואת התגובות מעוררות הזעם להאשמות הללו. כך למשל מצוטט מקור בכיר בתעשיית האופנה שמכיר בכך שסוכנויות הדוגמניות "מודעות באופן מלא להתנהגות הטורפנית של טרי" וממשיך להסביר שהסיבה שהן ממשיכות לשלוח דוגמניות לעבוד איתו היא כי אנשי התעשייה הם "כמו כבשים. יש רק קומץ עורכים שיש להם הכוח וקומץ לקוחות שיש להם הכוח. כל השאר פשוט הולכים אחרי הקבוצה הקטנה הזאת".
העצומה, שבשורה התחתונה דורשת מעורכים וכוכבים להפסיק להעסיק את ריצ'רדסון כי הוא סוטה, גרפה כבר מעל ל-8,500חתימות (נכון לרגע כתיבת שורות אלו) וקיבצה אליה אנשים מכל קצוות העולם נוכח העניין הבינלאומי בצלם ובעבודות שלו. במקביל קמו חשבון טוויטר ודף פייסבוק שמטרתם למנוע את העסקתו של ריצ'רדסון בתעשייה ונדמה שהקמפיין הארוך של השנים האחרונות נופל על אוזניים ערלות, או כאלה שפשוט לא אכפת להן.
אין ספק שההתעלמות המוחלטת של הנוגעים בדבר מההתנהגות של ריצ'רדסון מעוררת זעם. בטח ובטח כשהיא נתמכת על ידי כוכבות שמתיימרות להניף את דגל ההעצמה הנשית כמו ביונסה וליידי גאגא. מעורר פליאה יותר מכך הוא התירוץ שמסופק להמשך העבודה עם ריצ'רדסון - אמנות. הסקס, ההתנהגות הבוטה, השיטות המבזות, כולם משויכים על ידי עורכים כאלה ואחרים לתהליך עבודה מתבקש, לחזון, לדרך יצירה או לאותה אמנות שטרי ריצ'רדסון מבקש לייצר.
הבעיה היא שאין קלישאה שחוקה יותר מאותה "אמנות" של ריצ'רדסון שמסווה פורנו זול להמונים תחת אמירה מזויפת או לפחות כזו שחוזרת על עצמה הרבה מדי. קחו רקע לבן, האירו אותו באופן מזויף, שבצו עליו את הבחורה החמה של הרגע בביגוד מינימלי. תנו לה ללקק גלידה, תנו לה לרכב על גלידה, או על טיל, או כל סממן פאלי פופי אחר. תנו לה לעשן סיגריה וצלמו את העשן כשהוא בדיוק יוצא לה מהפה. אם היא מראה פטמה או חושפת קו מפשעה הדוק, מה טוב. וודאו שהמעט שהיא עוטה עליה בולט בצבעים בוהקים מצועצעים שמשווים לה מראה של מסטיק - והרי לכם צילום של טרי ריצ'רדסון. שחררו סרטון מאחורי הקלעים של אותה כוכבנית כשהיא רוקדת, צוחקת, מוציאה לשון בחושניות (או במקרה של סיירוס בחושניות מפוקפקת) ולבסוף גם דופקת פוזה עם הצלם שעשה אותה. אתם טרי ריצ'רדסון. זו לא אמנות, זה זוג שדיים. ככה פשוט.
העובדה שהמגזינים והעורכים ממשיכים למחזר ולשכפל את אותו השטיק בשערים שלהם עד כדי מיאוס בחוסר מקוריות משווע, מזעזעת הרבה יותר כשברור מה מחיר ההקרבה על מזבח האמנות המדומה הזאת. אם עצם היותו אדם טורף, מטרידן, סוטה - לכאורה כמובן - לא עוצר מבעד עורכי המגזינים והאנשים שמכתיבים את הסטייל להפסיק את שגעת טרי ריצ'רדסון, אולי העובדה שאין בעבודות האחרונות שלו טיפה של מקוריות, חדשנות או שמץ של גאונות יכולה לעשות את העבודה. ואולי המלך הוא פשוט עירום. תרתי משמע.