אמפיפארק באר-שבע: הכישלון הגדול של העירייה

"קבלו את אמפיפארק באר-שבע החדש. אי אפשר לתאר כמה שהדבר הזה מיוחד ויפה. תתחדשו!" – כך נכתב לפני שבועיים בדף הפייסבוק הרשמי של עיריית באר-שבע אודות התורן שהתרומם לאחרונה מעל לאמפי החדש שנבנה בפארק באר-שבע. גובהו הוא כשל בניין בן עשר קומות ובשעות הלילה תאורת לדים משוכללת מאירה אותו בשלל צבעי הקשת. ובכן, בהחלט "אי אפשר לתאר" – אבל לא בטוח ש"מיוחד ויפה" הם התארים המתאימים ביותר למאורע.

הדבר הראשון שיש להטיל ספק בנחיצותו הוא עצם ההחלטה להקים אמפי ששם לעצמו למטרה להפוך לאייקון. הקישור המיידי שעושות העיריות השונות בין כל פרויקט חדש לבין המילה המכובסת "אייקון" בדרך כלל לא מצליח לספק את הסחורה הנדרשת. במקרה של אמפי באר-שבע, אין בפועל כל קשר בין תורן המיתרים שמתפקד כתפאורה של האמפי לבין הפונקציה של האמפי כמבנה שנועד לקיום מופעים. ברור לחלוטין שהסיבה היחידה ליצירת אלמנט כזה היא השופוני. העירייה לא הסתפקה בתואר האמפי הגדול בארץ; לדעתם הפונקציה אינה גורם משיכה חזק דיו.

עכשיו נשאלת השאלה למה בדיוק אמפי באמצע פארק צריך להיות מעוצב באופן מונומנטלי ובולט לעין. האם איכותו של האמפי הייתה נפגעת לו היה מתהדר בעיצוב פונקציונאלי אך אסתטי? מה רע בקצת צניעות? בייחוד כשמדובר בתכנון פארק. למה לא מספיק פשוט לתכנן אמפי איכותי ותו לא?

אבל בעידן הפייסבוק והתיירות האורבנית, אם הפרויקט לא מצטלם יפה, מוטב שלא לבנות אותו כלל. ואם אפשר, על הדרך, לדאוג שיהיה מעל גובה 30 מטרים, ומנצנץ באורות צבעוניים בלילה, כדי שחלילה לא יפספסו אותו בקו הרקיע – מה טוב.

ההסבר המתבקש להחלטה שגויה שכזו היא ככל הנראה שאחד או כמה ממקבלי ההחלטות בתהליך תכנון האמפי שבויים תחת האשליה של "אפקט בילבאו". "אפקט בילבאו" הוא מושג אדריכלי שנהגה בעקבות הקמתו של מוזיאון גוגנהיים בעיר הספרדית בילבאו, בתכנון אדריכל העל פראנק גרי. משמעות המושג היא שפיסת אדריכלות בעלת גיאומטריה ייחודית ובולטת בנוף, יכולה להפוך למוקד משיכה תיירותי ולאייקון בקנה מידה לאומי, כשם שעשה המוזיאון לעיר המנומנמת שהפכה בין לילה לאבן שואבת לתיירים מכל העולם.

הבעיה היא ש-16 שנים אחרי בילבאו, אחרי שעיני הציבור רוו מדימויים אדריכליים מנקרי עיניים, הצורה האדריכלית לבדה כבר לא מספיקה. פה נפתח מוזיאון, שם חנכו כיכר. כולן יפות, כולן מעוצבות, אבל מעטות יהפכו לשם דבר. כדי שאלמנט אדריכלי כזה או אחר יצליח להפוך באמת לאייקון הוא צריך להיות בהקשר המרחבי הנכון והוא צריך להיות באמת יוצא דופן וחדשני מבחינה אדריכלית. התורן באמפי באר-שבע החדש הוא לא זה ולא זה.

מה שמוביל לבעיה השנייה והחמורה עוד יותר של אמפי באר-שבע: צורת התורן עצמה. "לקראת ההופעה הערב של שלמה ארצי: קבלו סרטון המציג בהילוך מהיר את שלבי בניית תורן המולטימדיה. אין עוד דברים כאלה בארץ!", נכתב בפייסבוק של עיריית באר-שבע לפני כמה ימים. ובכן, יש עוד דבר כזה בארץ. קוראים לו גשר המיתרים, והוא ממוקם בכניסה לירושלים.

אם כבר מתעקשים להשקיע כסף רב בהקמת אייקון מאולץ, לפחות כדאי לוודא שסיכוייו להפוך לכזה גבוהים. אבל התורן דומה דמיון מטריד לגשר המיתרים הירושלמי ולאחיו הקטן הפתח-תקוואי, שניהם בתכנון האדריכל המפורסם סנטיאגו קלטרווה. איך יצליח התורן שבאמפי להפוך למוקד משיכה בזכות תכונותיו הצורניות והוויזואליות, אם במרחק שעה נסיעה יש אובייקט דומה, מרשים הרבה יותר? האם לא היה אף קול בודד בקרב מקבלי ההחלטות שהסתייג מהדמיון המטריד בין השניים? או שמא מקבלי ההחלטות בכלל לא שמו לב לדמיון הגדול – אפשרות מטרידה אף יותר.

אין צורך להרחיק לכת ולטעון שמדובר בהעתקה. ממילא כולם שואבים השראה מכולם, וקלטרווה לא רשם בלעדיות על האסתטיקה של תרנים המוחזקים בעזרת כבלי מתכת. אבל כן אפשר לצפות ממתכנני פרויקט ציבורי שכזה לקצת יותר שאר רוח ומקוריות. היה מוטב לו היו מניחים בצד את ההשראה המוגזמת ומנסים ליצור אובייקט שמצליח להיות אטרקטיבי בזכות עצמו, כזה שיש לו קשר כלשהו למקום שבו הוא צמח. אולי כך מישהו היה מטריח את עצמו לשם במיוחד, ולא רק כדי לראות הופעה של שלמה ארצי.

"את הרעיון לתכנון הצענו לעירייה והם קיבלו את זה בשמחה. יש בתורן תאורה ייחודית בלילה, ובמקרה הזה הנחתום יעיד על עיסתו ואני אגיד שהתוצאה מדהימה. מראש לא תכננו משהו בשביל היעילות אלא בשביל החזות המרשימה. גם באמפי רעננה שתכננתי יש כונכיה מעל הבמה, שאינה באמת אקוסטית אלא רק נועדה לציין את המקום ואת חשיבות הבמה. התורן מדגיש את החשיבות של אמנות במרחב הפתוח והוא ממוקם בדיוק בין הבמה לקו הרקיע של באר-שבע.

"אין ספק שלקלטארווה יש אימפקט עלינו. ראיתי עבודות שלו ויש לו אמירה חזקה ואף פגשתי אותו בעבר. אבל אצלנו הכבלים מוארים וזה לא רק לבן".

"אמפיתאטרון פארק נחל באר-שבע – האמפי הגדול בישראל. משתרע על פני 104 דונם המכילים מקומות ישיבה לכ-12,000 צופים. בנוסף במקום שלושה חללי "אמפי-דשא" המיועדים לכ-6000 צופים כל אחד, שבילי אופניים, אתרי פיקניק ומדשאות. מדובר בעוגן מרכזי לפעילות תרבות, נופש ופנאי לתושבי ישראל בכלל ותושבי באר-שבע והנגב בפרט. המיזם משותף לעיריית באר-שבע, רשות הניקוז שקמה בשור, הקק"ל, משרד השיכון וארגון JNF ארה"ב.

"תכנון וביצוע פרויקט האמפי לווה מראשיתו על ידי עיריית באר שבע כאשר בראש ועדת היגוי עמד ראש העיר באר-שבע, מר רוביק דנילוביץ'. אדריכל הפרויקט גדעון שריג וצוות התכנון נתבקשו לתכנן אמפי כחלק ממתחם פארק נחל באר-שבע הכולל מרחב ירוק המשתרע על פני שמונה ק"מ ובשטחו מגוון אטרקציות ועוגני בילוי, תרבות ותיירות רבים, בהם: מתחם אגם, מתחם ספורט וטיילת מרכזית.

"מתכנן האמפי נדרש לתת דגש מיוחד בעיצוב הפרויקט כפרויקט ירוק, נגיש, בשילוב אלמנט עיצובי שישמש כאייקון מרכזי. לצורך כך הוצב אלמנט ויזואלי מעל בימת האמפי בצורת תורן מעוגן כבלים המתנשא לגובה 32 מ', עליו הונחו אלפי נורות לד המאפשרות להאיר תצוגה משתנה במהלך הופעות. מדובר בטכניקת תאורה בינלאומית".

מה דעתכם על המבנה האדריכלי החדש? ספרו לנו בפייסבוק