השבוע לפני 20 שנה בדיוק עלתה לראשונה לאוויר תכנית הרדיו החשובה והמשפיעה ביותר בתולדות המוזיקה האלקטרונית. בסך הכל שעתיים שבועיות של שידור, שאלמלא קיומן, ספק רב אם מוזיקת דאנס ותרבות מועדונים היו צומחים לכדי תעשייה אדירה כל כך.
החיים בלופ גאים להגיש הצדעה מיוחד לפיט טונג וה"Essential Mix".
מוזר, אבל נכון. תכנית הרדיו המשפיעה כל כך על תרבות התקלוט והמוזיקה האלקטרונית, מגיעה מלב ליבו של הקונצנזוס הממסדי, ערוץ הרדיו של רשת ה-BBC. בכדי להבין כיצד פרדוקס שכזה מתקיים, כל שעלינו לזכור הוא שמדובר באומה הבריטית. כאשר הוקם ערוץ הרדיו לראשונה, אי שם בסוף שנות ה-60, רדיו 1 (בניגוד לאחיו הגדול והשמרן רדיו 2), נועד להילחם בפופלריות המתגבשת של תחנות הרדיו הפיראטיות. יחסי הגומלין בין פיראטיות לממסד בתרבות הרדיו הבריטית הם נושא שסוקר רבות בספרים, סרטים ומאמרים אקדמיים; אבל בגדול, הפתרון שמציעים האנגלים הוא די פשוט: מי שפופולרי בפיראטי, מסופח מיד לממסד. ג'יילס פיטרסון, ג'ון פיל, זיין לואו וכמובן גם פיט טונג, כולם הוכיחו את כישרונם הרחק מגלי השידור הציבורי, שבמקום להילחם נגדם, נעזר בהם בכדי להיות רלוונטי ומשפיע. רצועת שידורי הלילה של רדיו 1, שינתה ללא היכר את תעשיית המוזיקה של אנגליה. היא השפיעה יותר מכל גורם אחר על מצעדי הלהיטים שלה, והייתה לגורם מכריע בהכתרת גיבורי התרבות המוזיקליים של האומה.
ומי עורך ומגיש את התכנית הפופולרית ביותר בתולדות התחנה? די.ג'יי, עיתונאי, בעלים ויועץ עבור חברות תקליטים, הם רק חלק מהתארים שמלווים את פעילותו הענפה של פיט טונג, דמות המפתח המזוהה מכל בעולם הדאנס הבריטי. עבור האומה הבריטית, טונג הוא כשם נרדף לתרבות הדאנס. עד כדי כך ששמו מופיע במקבילה האנגלית לביטוי האהוב על מספידי הקלאבינג: "לא מה שהיה פעם" (Its All Gone Pete Tong).
את הקריירה הרדיופונית שלו ב-BBC החל טונג בפינה קבועה בת רבע שעה בה סיקר את תרבות המועדונים המתגבשת. טונג היה הראשון להשמיע קטעי אלקטרו, ברייקדאנס והיפ-הופ מוקדם, וקנה לעצמו שם של מגלה כשרונות ומזהה טרנדים. לכן אין זה מקרה שטונג נבחר לערוך ולהגיש את רצועת הדאנס של התחנה. בעבודתו המקבילה בחברת התקליטים לונדון רקורדס, הוא כבר דאג להיות הראשון להשיג זכויות הפצה בלעדיות ליוצרי ההאוס משיקאגו, מה שלימים אוגד לאוסף המכונן "The House Sound of Chicago, Vol. 1" שיצא לאור באנגליה כבר 1986.
תרומתו האדירה של טונג לקיץ האהבה של בריטניה בלתי ניתנת לערעור. אבל היא רק פרולוג למה שתכנית הרדיו שלו תחולל מאותה נקודה והלאה.
אז מה אם ייבאנו את המוזיקה, הלבוש והמועדונים מדטרויט, ניו-יורק ושיקגו. קלאבינג הוא המצאה בריטית!
את הרעיון להולדת ה"Essential Mix" הגה אדי גורדון (עיתונאי/עורך מוזיקלי) בהשראת קלטות שבילבורד (מגזין תעשיית המוזיקה האמריקאי), שלחו לו מדי חודש. מלבד דמואים ופרומואים של אלבומים חדשים, כמה מהקלטות כללו פרקים מתכניות המיקס של פראנקי נאקלס וטוני האמפריז מניו-יורק. שעה של מוזיקה מוגשת כמיקס, ללא הפסקת פרסומות או קריינות, נחשבו אז לאזוטריות השמורות רק לתחנות רדיו אלטרנטיביות ולשעות שידור מאוחרות. טונג וגורדון נשבו בקסמו של הרעיון, והשכילו להבין שפורמט מסוג זה יכול לחולל פלאים לפריחתה של קהילת תקליטני אנגליה, אנונימיים וכוכבים כאחד. שבת בין 01:00 ל-03:00 הייתה רצועת השידור הנבחרת והיא עלתה לאוויר ב-30 באוקטובר 1993. שבוע לאחר מכן כבר היו לה 25 אלף מאזינים.
חשוב לזכור שמדובר בעידן שבו מוזיקה אלקטרונית עדיין נמצאת עמוק במחתרת. הדרך היחידה לשמוע האוס או טכנו באותם ימים הוא במסיבות, מיקסטייפים או תקליטי סינגל. ב-1993, "Essential Mix" היא למעשה כמעט הדרך היחידה לשמוע מוזיקה אלקטרונית מחוץ למסיבה, וכל זאת בשידור כלל-ארצי. מאותו רגע ואילך, כל סט המשודר בתכנית הרדיו הופך לקלטת פיראטית מבוקשת עובדה שהשפיעה רבות גם על הסטים שהעניקו הדי.ג'ייז עבורה. דוגמה מובהקת למעמדן המשפיע כל כך של הקלטות מתכנית הרדיו, ניתן לשמוע אצל פול אוקנפולד.
בדצמבר 1994, העניק אוקנפולד את הסט השלישי שלו ל"Essential Mix", סט שהפך לקאנון לאומי. האגדה מספרת על קרוב לשני מיליון עותקים פיראטיים שנסחרו, עד שהוחלט להוציא את אותו סט לאור רשמית על גבי דיסק כפול. מדובר באחד מאלבומי הדי.ג'יי-סט הראשונים בעולם להגיע לפלטינה, וללא ספק נקודת הזינוק הרשמית למעמד האלוהות של אוקנפולד, עת החל בתפקידו כתקליטן הבית של מועדון קרים. "Goa mix" הוא ללא ספק אחד האלבומים המשפיעים ביותר במוזיקה האלקטרונית, ובשנת 2000 הוא נבחר על ידי מאזיני התחנה כ"Essential Mix" הגדול בכל הזמנים. מקרה דומה לאוקנפולד אירע גם עם סנדר קליינברג, פרנסואה קיי ודי.ג'יי שאדו אם כי במרחק כמה עשרות אלפי עותקים. כצפוי, "Essential Mix" עושה שירות ענק למעמד הכוכבות המתגבש של אליטת תקליטני בריטניה. מלבד אוקנפולד, אלו הם קרל קוקס, סאשה ודיגוויד שזוכים למספר ההופעות הגבוה ביותר בתכנית. ההשתתפות בתכנית הרדיו המדוברת הופכת במהרה למעמד נכסף הקובע גורלות. גם היום, 20 שנה ואלף מהדורות לאחר מכן, מפתיע לגלות אילו תקליטנים ראויים דווקא לא זכו לסט בתכנית: חואן אטקינס, דריק מיי וקווין סנדרסון וסליחה על הדטרויטופיליה - לא יכלו לקבל סט אחד על חשבון השישה של ניק וורן?
אין חדש תחת השמש. כאמור, אין דבר שבריטים מעריצים יותר מבריטים, ואין טעם לוויכוח. מבחינתם, בייסמנט ג'אקס עולים בחשיבותם על די.ג'יי סניק; דני רמפליג יכול ללמד את פראנקי נאקלס; דאפט פאנק? חמודים, הופיעו פעמיים פיוצ'ר סאונד אוב לונדון, לעומת זאת, חמש. מה הפלא, אם כן, שבשנות ה-90 נדמה היה בכל העולם שתקליטנים בריטים הם התגלות אלוהית עלי אדמות איביזה.
כן, איביזה: ב-1995 עולה לאוויר אתר האינטרנט של רדיו 1, ולראשונה מציע האזנה און-ליין למעריצי התכנית שמחוץ לגבולות אנגליה. מספר המאזינים מיד מכפיל את עצמו פי שתיים, עם שידור חגיגי מיוחד מהאי הזהוב שבספרד. השידור המדובר הופך בן-לילה למסורת שנתית. צוות רצועת הדאנס של רדיו 1 מגיע מדי שנה עד היום להישרף בשמש ביחד עם עוד אלף אנגלים שיכורים שמשאלת לבם הגדולה ביותר היא לזכות בכניסה מיוחלת לאחת מהמסיבות הסגורות של התחנה. אנגלים ואיטלקים אמנם יוצאים לנפוש באי המדובר עוד מסוף שנות ה-80, אך אין ספק שמוכרח להיות קשר ישיר בין הרייטינג שובר השיאים של התחנה, למספר המבקרים הגדול ביותר בתולדות איביזה ב-1998. ובערב המילניום, בשידור מיוחד בן עשר שעות, משש מדינות שונות, נשבר שיא של מספר המאזינים הגדול ביותר לשידור חי ברדיו: 96 אלף נפשות.
מאז שמוצעת באתר אפשרות האזנה חוזרת (2001), מספרי המאזינים לשידור החי לא מתקרבים לשיאי המילניום. ועדיין, מדובר בקרוב למיליון האזנות לכל פרק. גם בעידן של פודקסטים ואינפלציית תקליטנים, עדיין מדובר במאורע הרדיופוני החשוב בתעשייה. זו עדיין הבמה המרכזית לכל תקליטן במעמד כוכבות, ומקום המפגש היחידי בין פלגי הז'אנרים האלקטרוניים השונים. ועל זאת חשוב להתעכב: היא אולי מסחרית, גדולה ופומפוזית, אבל "Essential Mix" היא השירות היחיד המאפשר לכלל קהילת הדאנס להיחשף באופן שווה (יחסית) לכל תתי-הז'אנרים הקיימים בה. דראם & בייס, דאבסטפ, ברייקביט, האוס, פרוגרסיב, טכנו וטראנס כבר לא חולקים יחדיו רצועת שידור, שלא נאמר אוהל באותו פסטיבל. "Essential Mix" היא כנראה נקודת המפגש האחרונה של כל אלו ואחרים יחדיו. ולא, זה ממש לא מובן מאליו.
הנה, הגענו לרגע הגדול - 20 הקלטות מופת, מתוך 20 שנה של "Essential Mix":