ביום בהיר אחד מקבלת בחורה צעירה מהעיר דלהי בהודו הצעה שקשה לסרב לה. זר מסתורי, המתגלה כאחד האנשים העשירים בהודו, מציע לה לקבל את השליטה על תאגיד הענק שבבעלותו כאשר יפרוש מתפקידו. למה הוא בחר בה? קשה להסביר, אבל הוא מתעקש כי היא היורשת הנבחרת לתפקידו, וכי היא המתאימה לתפקיד. כמובן שעל מנת לקבל אותו בסופו של דבר, היא תיאלץ לעבור סדרה של מבחנים (מסתוריים גם הם), אחרת הספר היה קצר בהרבה.
בספרו החדש 'יורשת מדלהי' חוזר ויקאס סווארופ לתבנית שהצליחה לו כבר פעם אחת ב"נער החידות ממומביי", ומספר לקוראיו על תלאותיה של גיבורה המגיעה מתחתית שרשרת המזון של מעמד הביניים, ועל הדרך שהיא עושה אל העושר. האם היא תצליח בדרכה? האם הכל יסתדר על מקומו בשלום? האם נזכה לראות כאן אגדה קסומה על בחורה צעירה שאין לה כלום ומצליחה כנגד כל הסיכויים להגיע לפסגת העולם? או כפי שנכתב באותיות קידוש לבנה על כריכתו האחורית של הספר- "האם היא תעמוד בשבעת המבחנים ותזכה להיות היורשת מדלהי?" נראה כאילו כולנו יודעים כבר את התשובה. קראנו כבר ספרים כאלה וראינו את הסרט, ואנחנו יכולים בקלות רבה לצטט את כתוביות הסיום.
אך הבעיה העיקרית של הספר אינה הבנאליות שלו. ספרים קלישאתיים לא חסרים על מדפי הספרים בעולם, חלקם טובים יותר וחלקם פחות. הבעיה העיקרית של הספר היא הילדותיות שלו. עלילת הסיפור הסבוכה מסופרת מפיה של הגיבורה, המתארת אותו בפשטנות בלתי נסבלת. התיאורים שלה חסרים את הבגרות שהייתם מצפים למצוא אצל בחורה בגילה, הצפויה לרשת אימפריה כלכלית. בנוסף, חלק גדול מהדיאלוגים בספר נשמע מאולץ ולא אמין בעליל, כאשר דמויות מסוימות תורמות אינפורמציה שנראית כאילו אינה תפורה היטב למידותיהם, בעוד בפעמים אחרות הרמה התקשורתית שלהן נראית ילדותית. באופן כללי נראה לעתים כאילו ויקאס סווארופ ניסה למלא עמודים ולהוביל את העלילה לכיוון שתוכנן מראש בלי לקחת בחשבון את המציאות שקיימת מחוץ לדפי הספר שלו.
האמינות של הסיפור הזה מקבלת מכות נוספות כאשר העלילה מסתבכת לה והקורא נחשף להסתעפויות השונות של הסיפור.
פתאום מתגלה שלמיליארדר המסתורי שלנו יש אח תאום מרושע העומד בראשו של תאגיד מתחרה ומפעיל חפרפרות המנסות להפיל את העסק של אחיו. בנוסף, בדיוק ברגע הנכון מצטרפת לעלילה עיתונאית לוחמת המנסה לחשוף מנהגים אפלים של הקאסטות השונות בהודו, וחברה אמריקאית שנכנסת לסיפור כדי להפוך את הסיפור לבין לאומי. הוסיפו לכל אלה תאגיד קש (מסתורי, בטח שמסתורי) בשם "אטלס" שאחראי לכל ההונאות הגדולות בהודו, ואולי תצליחו להבין על קצה המזלג לאן כל הסיפור מתפזר. וכל אלה מתרחשים במקריות יוצאת דופן המובילה את הגיבורה שלנו בדיוק למקום הנכון בזמן הנכון.
צירוף המקרים המפתיע הוא אויבו הגדול ביותר של כל ספר המתיימר למתוח את קוראיו, בעיקר אם צירוף מקרים זה מצליח להפוך על פיה את הקערה ולשנות לחלוטין את מצד אחד לאחר. "היורשת מדלהי" מלא כולו בצירופי מקרים ובתזמונים בעייתיים, המעיבים על הסיפור כולו. ויקאס סווארופ מנסה למכור לקהל הקוראים גרסה נוספת של אותה עיסה, והוא עושה את זה הפעם בצורה מגושמת מדי, המצליחה להפריע לאמינותו של הספר כמעט בכל עמוד ועמוד. מי שמחפש סיפור ידוע מראש, המתובל היטב במוטיבים אתניים ימצא כאן את מבוקשו.
היורשת מדלהי / ויקאס סווארופ, בתרגום דנה אלעזר-הלוי, הוצאת אחוזת בית, 385 עמודים
האם תקראו את "היורשת מדלהי"? ספרו לנו בפייסבוק