אז "עובדה" חשפה שארנון מילצ'ן מפיק הקולנוע המליין הוא בעצם סוג של גרסה ישראלית (ודומה להבהיל ליוסי שריד), של הסרט "וידויים של מוח מסוכן". מילצ'ן הוא גם מפיק קולנוע שמושך חוטים בהוליווד ומסתחבק לייק איזראליז דו, עם סטארים כמו בראד פיט, אנג'לינה ג'ולי, ראסל קרואו ורוברט דה נירו ועוד המון ניים דרופינג, וגם יכול להשיג את שמעון פרס בטלפון בכל שעה כדי שיפעיל אותו לקנות קצת קריפטונייט כי בדיוק נגמר לנו. וזה באמת מאוד מסעיר ודי מטורלל, ולא ברור איפה הצנזור כשלא באמת צריך אותו, אבל מסתבר שאנחנו כבר סבבה לגמרי עם לפרסם ברבים את עסקאות האורניום והנשק שלנו, בדיוק בשבוע שביבי תולש שיערות בגלל הסכם הגרעין עם אירן.
למילצ'ן, שאחראי באופן הידוע ביותר על להיטים כמו "אישה יפה" ו"מלכודת לפרקליט" (אבל גם "דיזנגוף 99") יש כל כך הרבה מיליוני דולרים, שמה כבר אכפת לו? הוא יכול בשביל הבידור, לקחת אחריות גם על רצח ג'ון קנדי, ואז לקנות את בית הכלא סינג סינג ולהפוך אותו לשמורת טבע טרופית כדי שיהיה לו נעים לנפוש שם. מילצ'ן טיפוס מעניין בכל מקרה, ואוהב לזגזג בין זהויות ואג'נדות, ועם החשיפה הנמרצת והוידויים המפורטים שהוא סיפק לאילנה דיין בתערובת של גאווה והתחטאות, לא ברור האם הוא סוג של אוסקר שינדלר ציוני או מגלומן חסר מנוחה בעל סף גירוי גבוה.
פתיחת העונה ה-20 של "עובדה" עם התחקיר המאוד נוצץ הזה שמצליח לכרוך איכשהו את רפי איתן המצחקק בחדווה מחד, ורוברט דה נירו המניד בראשו בחוסר אמון מאידך, מראה שללא קשר לארנון מילצ'ן ולסיפורי הגבורה התמוהים שלו "עובדה" פועלת בספרה אחרת. ערוץ 2 מציין עשרים שנות פעילות, אבל במובנים מסוימים לפעמים עדיין פועל כאילו אנחנו עדיין בשנות התשעים; אבל לא "עובדה", היא לא. מיום השידורים הראשון של ערוץ 2 בתספורת אייג'נט סקאלי מ"תיקים באפילה" ועד היום אילנה דיין שורדת ולמעלה מזה, את המסך ואת המציאות.
וזה לא שהיה פשוט, או שמשהו מכל זה ניתן לה בחסד. "עובדה" הצליחה להרגיז ולמתוח את הגבולות, להסתבך עם הצבא, המשטרה, הצנזורה, מוסד הנשיאות וחברת תעופה. וגם שילמה את המחיר כשבית המשפט החליט שהגזימה. מעצבנת או לא, מסתבכת או לא "עובדה" מתנהלת בפרופיל קרבי בכל הנוגע לעבודה עיתונאית היא יוצאת אל השטח, מלכלכת את הידיים ונפצעת, לא מתחנפת לא לצופים ולא למרואיינים, ונדמה שלא פוחדת מאף אחד.
גם אם העונה ה-20 לא החלה בחשיפת רשתות ישראליות לסרסור בקטינות, מסיבות חשק והעולם האפור-שחור מוסרית שמגיע עם עולם הזוהר, (וכן, יש בזה רמז למה שאמור להיות מתועדף גבוה ברשימת התחקירים הקרובים של "עובדה"); היא כן החלה עם תחקיר בינלאומי שמשך גם את תשומת לבן של הרשתות הזרות, ואפשר להמר שעוד יוסיף להדהד ויפתח כל מיני תיבות פנדורה צפויות יותר ופחות. בלי תרועות ספיישל, פרומואים צווחניים והנחיה פופוליסטית, "עובדה" עושה את העבודה ויותר מזה. ובסביבה שבה אין לה כמעט במי להתחרות, היא מצליחה באופן עקבי ומעורר הערכה להעלות את הרף לעצמה, לגמרי בעצמה.
מה אתם חשבתם על פתיחת העונה של "עובדה"? ספרו לנו בפייסבוק