בפרק הבכורה הותרנו את בשלני הסדרה מבולבלים בלונדון, מגישים חילבה-רצפה לסבתא ורודה שטוענת שהיא מלכת אנגליה אך למעשה נשכרה מסוכנות ניצבים מקומית בשישה פאונד לשעה. מאז עברו שלושה פרקים ודבר לא השתנה כמעט, ששת הרויאלשפים עדיין עומדים בלב אנגליה עם מחבת מטפטפת ותוהים מה דפאק קורה פה, ואיך מוסיפים 2.5 גרם קלציום לחלבון עלום במי אצות. התשובה בהמשך.
הולכים על ביצים
בינתיים נתן התימני וד"ר שקשוקה נהיים חברים הכי טובים בואכה ישנים במיטות תואמות שכתוב עליהן "אריק" ו"בנץ". הם יושבים בחדרם שעות רבות, נתן לועס גת ובינו מתקין עפיפונים, ושניהם מתווכחים מי ביניהם יותר פרימיטיבי. "אני לא יודע מה זה ויזה", מכריז נתן. "אני אין לי חשבון בנק!" קורא בינו. " בחיים לא הייתי אפילו בבנק", צוהל נתן. "אני אין לי פלאפון אפילו", "לך יש טלוויזיה חדשה מה אתה מדבר", "אבל אני לא יודע להדליק אותה" וכולי. הסימפוזיון המרתק נקטע לטובת פלאשבאק לארץ הקודש, עוד לפני תחילת הסדרה, לסביח של עובד בגבעתיים: מתברר שעובד עומד להצטרף לסדרה בהמשך, כדי להשתתף בתחרות של לחם נגד באגט נגד פיתה בעיירה בשם סנדוויץ'. מה ששמעתם. לכן, אייל ברקוביץ' הולך (בפלאשבאק, כן? כי בהווה הוא עדיין בלונדון, תעקבו בבקשה) לעשות לנו היכרות עם עובד המיתולוגי. נו, זה שיש לו שפה מיוחדת כזאת, שאוהב להגיד "לחצל" "לבצבץ" "לחמצץ" "לחבקפלץ" ולספר על שיאי אכילת סביח שנשברו במסעדה שלו. השופטים בתחרות הלחם נגד באגט נגד פיתה בעיירה סנדוויץ' בטח יהיו מרותקים. "הו אדוני, אתה פשוט חייב לספר לנו שוב איך המצאת את כל מניפסט הסביח הזה, ואם אפשר הפעם עם שקופיות".
ובחזרה בהווה, המתמודדים מתכוננים לקראת הצ'אלנג' הראשון. לרגל הצ'אלנג' מביאים להם שף בריטי חשוב שנראה כמו ווילם דפו אפילו עוד יותר זועף, שמדגים להם בישול מולקולרי של ביצה. כולם עומדים ובוהים בהלם שעה שהביצה שלו עוברת הרפתקאות של ערבוב סינון בישול מריטה היפוך הטבעה הטמעה ליפוף הידוק גרגור שלשול ואריגה בפאייטים, ועכשיו הם צריכים לחזור על המתכון בעצמם למרות שבמחברת שלהם הם הספיקו לכתוב רק "לוקחים את הביצה ואז". "זה ממש שיעור כימיה", מתנשף לירן. "מאיפה אני מודד לו 2.5 גרם? מה זה, סמים?!" שואג נתן, ובאווירת הפתיח של "האסיר" זועק למרומים: "אני לא מולקולר, אני תימני!"
אך למרות המחאות, נשלחים המתמודדים ללמוד לרקוח את הביצה המופלאה. לירן מעדיף להשקיע בצ'אלנג' האמיתי שלו: מריה, שלפי מפלס הצחקוקים שלה משוועת כבר שיעשה עליה את המוב שלו. "אני יודע להתאגרף", הוא מספר לה בשרמנטיות. "אז תביא כפפות ובוא נתאגרף!" היא עונה בשרמנטיות, והשניים אכן מתאגרפים בשרמנטיות. לאחר מכן תור מריה להשוויץ בכישורים מיותרים: "אני למדתי משחק", היא מספרת, "רוצה לשמוע מונולוגים של שייקספיר?" ולירן עומד מוקסם ונרגש שעה שהיא צווחת עליו בשרמנטיות "הקבצנים אשר פושטים ידם מול בית אבי!!!" ומבול של קופידונים נופל מת מתוך ענן.
ולנו יש שווארמה
הגיע הזמן לצ'אלנג'. התאומות חביב ובניו מקבלות הוראה רק אחת מהן תבשל בזמן המשימה, השנייה תצטרך לעמוד בצד ולהעיר הערות מעצבנות. אני מקווה שזה לא הולך להיות ככה כל פרק, מלחמת אגו עקובה מדם על מי תזכה להחזיק את המלחייה. כל המתמודדים מחרבשים ביצה כלשהי, המנות של כולם יוצאות מגעילות, והשופטים נדרשים להחליט מה הכי פחות מגעיל. זה בכל אופן לא לירן, שהגיש להם בגאווה ג'יף רוטט בתוך קליפה עם בובת חרסינה, וקיבל את הציון הנמוך ביותר. " "על המנה שלך השופטים אמרו שלמרות הביטחון העצמי שלך - היא הייתה החלשה ביותר", מבשר לו ברקוביץ' בצער. "הכשילו אותי על הביטחון העצמי שלי!" זורח לירן שבכלל לא הבין מה אמרו לו, "זה משהו שמגניב שמכשילים עליו!" ומקפץ לדרכו באושר לרסס על איזה קיר בפיפי "לירן גבאי המלך".
וכך עולים לשלב השני התאומות חביב ובניו, מריה ובינו שקשוקה. התאומות ובניו בשלבי חניקה מתקדמת במריבה על מי תזכה לחתוך את הקישוא, ובינו נזכר בערגה איך למד לשכלל את השווארמה שלו: "הייתי צד אנשים שעוברים ברחוב, ניגש לתיירים, נותן לו מנה, הוא אומר 'לא, לא', אני אומר לו 'תיקח! מה לא לא?! תטעם!' הוא טועם ואני מבין שזהו, זאת המנה". פלא שענף התיירות בירידה, כשבברושורים של סוכנויות נסיעות בעולם ישראל מתוארת כ"ארץ האיש השמן שרץ אחריך ברחוב ומכריח אותך לאכול משהו למרות שאתה צועק 'לא לא'". אבל השיטה הזאת פעלה, עובדה: בינו מנצח בצ'אלנג', וקבוצת השופטים של ווילם דפו וחבריו מכתירה את השווארמה שלו כמנה הטובה ביותר. בתור פרס, התמונה שלו תיתלה על קיר הבית של ההפקה. כן כן חברים, זה לא חלום! תמונה! של בינו! על הקיר! של הבית! ששכרה! ההפקה! למשך כמה ימים שלמים! מה רבו מעשיך השם.
בפרק הבא: אייל ברקוביץ' מנסה לסיים שיחה עם עובד מהסביח לפני שתסתיים שנת 2013. "הסביח של עובד הכי טוב ביקום", אומר עובד. "אממ", אומר ברקוביץ'. "אם חייזר יגיע לכאן ויטעם את הסביח שלי, לדעתך הוא ירצה לחזור ליקום או להישאר פה?" שואל עובד. "אממ", אומר ברקוביץ'. "כי אם ייקח לו הרבה זמן להגיע הנה, החייזר יעדיף להישאר פה", מסביר עובד. "אממ", אומר ברקוביץ'. ""אבל אם הוא עושה את זה מהר, כלומר אם יש לו רכב מהיר..." ממשיך עובד, "נגיד חללית מהירה כזאת..." הישארו עמנו.