(עדכון - 12:42)
עולם התרבות ומדינת ישראל כולה נפרדים היום (רביעי) מהשחקן והקומיקאי ספי ריבלין, שהלך אתמול לעולמו בגיל 66, במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. ארונו של ריבלין הוצב בתיאטרון הבימה בתל אביב, ושם הסתיים טקס לזכרו לפני מספר דקות בנוכחות ראש הממשלה בנימין נתניהו. חבריו של ריבלין, אנשי עולם התרבות, פוקדים את המקום לצד ישראלים מן השורה. בשעה 15:00 תתקיים הלוויתו בבית העלמין של ראשון לציון.
בראשית הטקס, בהגשת השחקן דב רייזר, שכיכב לצד ריבלין בתכנית "מוצ"ש", עלה ישראל גוריון, חברו של ריבלין, לביצוע השיר "אני גיטרה", שהיה אהוב עליו במיוחד. לאחריו עלה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשאת דברים. "לעולם נישאר עם הצחוק שלך", אמר. "עם החיוך המופלא, עם העיניים הכחולות ועם הקריצה שמאחורי הדברים. היית שחקן וקומיקאי מהמחוננים שהיו לנו, מוכשר מכף רגל ועד ראש. מספיק היה זיע קל בפניך וכולנו היינו נקרעים מצחוק. אני חושב שלמעטים היתה נוכחות כזאת על הבמה, והיכולת לרתק קהל בבת אחת, ופשוט ללוש אותו. אתה היית זה שהצחקת אותי, הצחקת אותנו במשך דורות. חוש ההומור שלך לווה בשכל חד. אתה אהבת את הבמה, אהבת את הקהל והקהל אהב אותך. גם ילדים, גם מבוגרים. ספי של 'הבית של פיסטוק', 'זהו זה', 'ניקוי ראש', שותף מרכזי בהווי התרבותי שלנו בכל כך הרבה מקומות".
"היתה בו שמחה ואופטימיות שמילאו אותנו", הוסיף. "היית רואה את ספי היית מחייך, וכשהוא היה מתחיל לדבר היית פורץ בצחוק, אבל היו גם רגעים שבהם הוא היה מאוד מעמיק ומאוד רציני. הוא לחם על הדעות הציוניות שלו גם כשמסביב היתה רוח אחרת. הוא מעולם לא התכופף. הוא היה אדם שחשב ודאג לארץ שלו, לעם שלו, וכל שיחה איתו היתה שילוב נדיר של הומור ושל עומק".
סיקור מיוחד: ספי ריבלין 1947-2013
(לגלריית תמונות מהבימה גללו למטה)
"גיליתי בן אדם שהתייצב ברגעים הקשים ביותר, כמו חבר", העיד נתניהו על יחסיו האישיים עם ספי. "היית לי אח והיית לי חבר. לא אשכח שגם כשנעלם לך הקול רצית ונתת לי את הקול, וגם כשסבלת כל כך היתה חשובה לך המדינה שלנו. אמרת לנו במילותיך הכתובות 'שמרו על ישראל' ועם הציווי הזה אנחנו הולכים".
"ספי יקירינו, גם בשנים הקשות של המחלה, גילית אומץ לב, שידרת אופטימיות. גם כשלא היה לך קול, ואני חושב על איזה סבל היה לך, כי הקול שלך היה הנשמה שלך. אבל גם כשלא היה לך קול, השמעת קול, ולימדת את כולנו מה הוא כוח רצון. אני זוכר שלפני עשר שנים הוא אמר לי: 'אני רוצה להיאבק במחלה. אני רוצה שנעשה מעשה כדי לאגד כוחות ולהילחם במחלה'. חשבתי אז: האיש הזה אינו נכנע. הוא כל הזמן שידר עוצמה והדביק אותי. דיברנו לאחרונה בשבץ, וגיליתי תקווה שהוא יצא מזה. אבל הוא הוכרע בסוף. ועד רגעיו האחרונים, הוא היה עטוף ונשאר עטוף באהבה של כולנו ושל משפחתו. ושל חבריו האומנים, שראו בו, חרף הבדלי הדורות, אח ושותף".
"נלקח מאיתנו אדם, שלעולם לא נשכח אותו. היה שלום ספי, היה שלום חבר אהוב. הצחוק שלך, האהבה שלך, והאמונה שלך בצדקת דרכנו ילוו אותנו כל חיינו. יהי זכרך ברוך".
לאחר נאומו של נתניהו שודר קטע וידאו של ריבלין, ומיד לאחריו עלתה לנאום שרת התרבות והספורט, לימור לבנת. "ספי, כל כך הרבה שנים הצחקת את כולנו, ילדים ומבוגרים, עם ישראל", אמרה. "כל כך הרבה - אבל לא מספיק. כי הלכת בטרם עת. ותחסר לנו מאוד. הרי יכול להמשיך ולהמשיך ולהצחיק. כל כך הרבה שנים התפללנו למענך, למען בריאותך והחלמתך, ועקבנו מקרוב, כי שיתפת את כולם, ומעולם לא איבדת את חוש ההומור, ובעיקר את הנחישות להיאבק מאבק הרואי מול מחלה ארורה שהתעקשה לא להניח לך. ספי, שחקן, קומיקאי, גדול הקומיקאים, ולא רק על הבמה איש שמח ומצחיק. בכל פורום, בכל סיטואציה. גם בארבע עיניים. תמיד חשבתי לעצמי שספי פשוט חייב, ממש חייב לשעשע את עצמו, אחרת הוא משתעמם, וכמובן לשעשע את הקהל, עד שפשוט יתפוצץ מרוב צחוק. ספי היה חדור באהבה לארץ ישראל ולמדינת, אהבה שהיתה ב-ד.נ.א. המשפחתי שלו. בברנז'ה של האמנים זה לא היה קל. אבל ספי לא ויתר בשום פנים - לא אדם כמוהו, מצחיקן אך רציני, אכפתי למה שקורה במדינה הזו, מעורב - מכדורגל ועד לביטחון המדינה - לא אדם כמוהו יסתיר את עמדותיו, מחשש לקריירה שלו. אני זוכרת אותו מתייצב לתשדירי הבחירות של הליכוד ב-1981 וב-1984, מכהן כחבר מועצת העיר בראשון לציון, רץ לרשימת הליכוד לכנסת, אלמלא מחלתו, אני משוכנעת שהיה מכהן בכנסת. ללא מורא. ספי היה אדם כה טוב, בחיוכו המשגע, בעיניו הכחולות והטובות, שאי אפשר היה שלא לאהוב אותו - כן גם חבריו למקצוע - מהשמאל.
"לפני קצת למעלה משלוש שנים הצעתי לספי להצטרף למועצה לתרבות ולאמנות", סיפרה. "ישבנו ודיברנו ארוכות - ספי שמח, הגיע לישיבות, תרם מניסיונו העשיר, אך נאלץ לטוס שוב לבוסטון, ולעבור שוב טיפולים. עד שנדם קולו. ועכשיו נדם גם חיוכו. עיניו. גופו. אהבתי אותך מאוד, ספי. אהבנו אותך כולנו. לכתך הוא אבידה גדולה לעולם התרבות הישראלי ולציבור עצום של מעריציך ואוהביך. נוח בשלום על משכבך".
לאחר מכן עלתה דפנה ארמוני לביצוע השיר "בתוך" והוקרן קטע מתוך ההצגה "גיבורים" בכיכובו של ריבלין.
ריבלין נודע כאחד השחקנים הקומיים הגדולים והמוערכים ביותר בישראל והיה לחתן פרס האקדמיה לטלוויזיה ופרס מסך הזהב על מפעל חיים. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים. בעוד שלושה ימים אמור היה ריבלין לחגוג את יום הולדתו ה-67.
"אני יכולה להגיד שליבי נשבר", אמרה אתמול ציפי שביט, חברתו הקרובה של ריבלין, לוואלה! תרבות. "זה החבר הכי טוב, הכי מצחיק, הכי גאון והכי פנטסטי שהיה לי. להיות לידו היה סוג של גן עדן, של בית ספר, של הנאה וחגיגה בלתי נגמרת. אני חושבת שאין שחקן כזה. אני חושבת שהוא היה מספר הסיפורים הכי טוב בעולם. הוא היה בא לפה, יושב על הגג, אנשים היו נדרסים, נפרמים ולא יכולים להוציא הגה. הוא סיפר סיפורים על אבא שלו, על איך הוא היה, על סבתא שלו שבאה מרוסיה, עם חיקויים על הגננים שעבדו בביתם. הוא היה לומד מהר, הוא היה פרופורמר חסר תקדים. כל כך ממציאן, כל כך גאוני ופנומנלי שאין דבר כזה. בחלומותיי הייתי חולמת שהוא עומד סתם על הבמה עם העיניים הכחולות והאנרגיה העצורה ולא מוציא מילה, ועדיין הכי טוב ומצחיק בעולם. הייתי נוסעת איתו ובכל מקום שהגענו ידעו שהוא בדרן וקומיקאי. משהו בהילוך, בנפילות. איזה צ'רמר, איזה צ'רלי צ'פלין, אילו יכולות על הבמה ומחוץ לבמה. ראיתי אותו עוד לפני שבוע, חלמתי שאולי פתאום הוא יגיד 'עבדתי עליהם' ויקפוץ מהמיטה, וזה הוא ספינק'ה שלי. הלוואי והוא היה פה עכשיו".
בשנת 1993 החל ריבלין לחוש בעיות במיתרי הקול, והתכנית "ספי" שצילם תוכננה כך שיוכל להימנע מדיבור במהלך המשחק בה. בשנת 2007 חשף בתוכנית "עובדה" כי לקה בסרטן הגרון וסיפר כי הוא עובר ניתוחים רבים ואינו מסוגל לעבוד כשחקן. בשנת 2010, לאחר שנה של טיפולים כימותרפיים, הצהיר ריבלין כי החלים וכי המחלה מאחוריו. בראיונות לכלי התקשורת הוא סיפר על תהליך ההחלמה הקשה שעבר. למרבה הצער, המחלה חזרה ובשנת 2012 עבר ניתוח בגרונו שבעקבותיו איבד לחלוטין את קולו. לפני כשנה כתב במיוחד עבור מוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, ושם הצהיר: "לא חשבתי להתאבד, אבל מאד מטרידה אותי השאלה איך ייראה הסוף".
ואיך אתם נפרדים מריבלין? ספרו לנו בפייסבוק
