החיים בלופ 56: עשרת המיקסים הגדולים של 2013

לעמוד הקאסט
ל"פופ לוק", אחיו של "החיים בלופ"
דברו על "החיים בלופ" בפייסבוק שלנו

האזינו לסט

בין אם אהבתם אותו או לא, אין ספק כי אלבום האולפן המיוחל של דיג'י קוזי היה מהמאורעות המדוברים של 2013. הפרנק זאפה של תעשיית הדאנס הצליח להתעלות מעבר לציפיות האלבום גם בסט הפרומו המושקע שהקליט עבור סדרת הפודקסט של מגזין הדאנס האלטרנטיבי פאקט. בין פופ קאריבי משנות ה-60 עד כמה מרגעי הקסם הגדולים שהעניקו לנו Pampa, חברת התקליטים שבבעלותו של קוזי. תסכיתים הומוריסטיים השזורים בקפידה בין הרצועות השונות, בתוספת מוזיקה חריגה הן לריקוד והן להאזנה בבית, הרכיבו יצירת פאר נוספת מאת המפיק והדיג'י שמצליח בפעם המי יודע כמה, לתעתע כרצונו בקו הדק שבין הומור לרצינות, ובין מלנכוליה לשמחה.

לא בטוח שאפילו חברי מערכת רזידנט אדוויזר עצמם ציפו לכך, אבל טום ראסל, יוצר טכנו לונדוני המוכר לקומץ יודעי דבר בלבד, הקליט השנה עבור המגזין סט שומט לסתות. בצעד כן ומעורר הערכה הוא ויתר על יומרות מוזיקליות מרחיקות לכת ובלי שום משחק מקדים העניק שעה של סט רייבי בועט וחסר רחמים. עקצוצי אסיד מצורעים ונעימות אלקטרו מעיקות-לב, מוגשות בדיוק רב, בזה אחר זו, על מצע הלמות תופי מארש מלחמה. הקשרים מפתיעים בין מוזיקה חדשה וישנה של הילדים הלא רצויים של אלוהים (ניל לנדסרום, רדיואקטיב מן, הארדפלור) ויציאה גאונית אחת בדמות קלאסיקת טראנס נשכחת מאת Der Dritte Raum. זהירות, גז מזגנים.

ג'וש ווינק הצליח להתעלות מעל כל אינטרס מפלגתי. הטכנואיד היחידי שחולק קביעות עם קרל קוקס ומרסל דטמן כאחד, לא חייב לאף אחד כלום. הוא יכול להמשיך ולקדם מוזיקה של סטיב לולר באיביזה ועדיין לקבל את שעת הצהריים של יום ראשון בברגהיין. השנה הוא נבחר לציין, לבדו, את יום הולדתו ה-13 של מועדון הטכנו האגדי Womb שבטוקיו. את הסט בן שמונה השעות הוא קיצץ לשלוש נבחרות, אותן ערך לשידור און-ליין ששבר שיא מאזינים. השעה האחרונה שעלתה לשידור היא לא רק סט הטכנו של השנה, אלא גם כנראה הקלטה המתעדת רגע שיא ביצירתו של אחד הדי.ג'ייז החשובים שידע הטכנו מעולם.

לתת לאיוואן סמאג' יד חופשית ברצועת שידור בת שעתיים ב-BBC 6, זה פשוט מעשה לא אחראי. לצד מורו הרוחני הגדול אנדרו וותרהול, מדובר הרי באספן המוזיקה הנישיתית ביותר בתחנה מאז מותו של ג'ון פיל. המשיח הצלוב הגיע, וכמצופה ניגן רצף הזייתי של חלומות הלילה האפלים ביותר של בוגרי הפינגווין. Pאנק רוק, מוזיקה תעשייתית וסינת' פופ כל הדרך אל חרחורי אלקטרוניקה בני זמננו מאת מארק פינול וטים פאריז. אין זה הסט המבריק ביותר שהעניק איוואן בקריירה המפוארת שלו, אבל ללא ספק אחד מהנועזים והאקלקטיים שהציע למעריציו מזה זמן רב. למי שאוהב ואפילו מי שלא - זה כדאי. ולו רק בשל הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נושאי המגבעת הושמעו ב-BBC.

אין בעולם אף תקליטן המפורסם כל כך בקנאותו להקלטות של הסטים שלו כמו דני טנגליה. אחרי שחזר בו מאיום הפרישה המטופש, הוא אמנם ירד במחיר (האסטרונומי עדיין), אך לא במנהגיו הישנים. השנה באופן מפתיע, זכינו ליותר מהקלטה אחת מאת טנגליה, וההיסטרית ביותר היא כמובן ממהדורת הבויילר רום המיוחדת בלופט הפרטי שלו בניו-יורק. בעשור החמישי לחייו של הכובען הוא עדיין אחד הדי.ג'ייז הכי טובים שתזכו להקשיב להם. עדיין הוא מחזיק באותה יכולת מתת-אל לסחוט מכל תקליט, בכל ז'אנר, את הפן ההומו-אירוטי שחבוי בו. הסט היחידי ברשימה שאי אפשר להקשיב לו בישיבה.

ערב השקת אלבום הבכורה של מי שרבים מחשיבים ככוכב הגדול של השנה התרחש במה שרבים מחשיבים כמועדון הטוב בעולם. מאנו אולי הצליח להבליח לאור הזרקורים בזכות צמד להיטים גדול כיוצר, אך למי שלא טרח לברר, חשוב שיידע. מדובר גם, וקודם כל, בתקליטן ענק. הצליל העמוק והמבושם סם המרכיב את הסטים הארוכים והמדיטטיביים שלו נפרש על ציר זמן שנדמה כנצח. אמנם לא בטוח אם מאנו עצמו יישאר בחזית לנצח, אבל עבור מי שיגלה סבלנות ויתמסר אליו, מובטחת חוויה גדולה: סט רווי בלהיטים גדולים מהשנה על קו התפר שבין מייקל מאייר ללבון וינסנט, וכנראה הסט המושלם לסקס על אם.די.

לא ברור איזה דיון נמאס השנה יותר: אנלוגי נגד דיגיטלי או מופע "חי" מבוסס אבלטון, בעד/נגד. במקרה שלפנינו, הצמד השוודי עתיר ההייפ זכה (כמעט) בכל הקופה. עם מופע אלקטרוני על טהרת כלים חיצוניים, וצליל שהצליח להעניק להם קרדביליות גם אצל רון מוראלי וגם אצל פיט טונג, ג'יניוס אוב טיים הוכיחו כבר מזמן שהם בדרך לגדולות. סט האורח המדובר שלהם בבויילר רום השנה הזכיר את מה שקרה עם מיסטר ג'י ב-2012: הוא העניק לעולם הזדמנות ראשונה לראות כיצד כל הדאווין שלהם נראה. מאולתר או מתוכנת מראש – זה לא באמת חשוב. העיקר שמישהו דואג ליצור האוס באיזון מושלם בין עומק להרמה.

רזידנט אדוויזר, כמו כל שאר התעשייה, מנהלים יחסי אהבה-שנאה עם סנדק הטכנו הגרמני. השנה, בצעד מפתיע, סוון ואת' התבקש לראשונה לערוך מיקס אורח לכבוד הפורטל. במקום קלחת הטכנו/אלקטרו/טראנס הידועה לשמצה שלו, הוא החליט להעניק סט המבוסס דווקא על מוזיקה המלווה אותו בדרכים וביתו. כיאה וכראוי לתקליטן שאצבע על הדופק היא סימן ההיכר הבולט ביותר בו, אפשר לפגוש במהלך המיקס כל יוצר שפיצ'פורק עפים עליו, מ-Peaking Lights עד Andy Stott. ובנימה יותר רצינית – מדובר בסט מגוון ומפתיע, כזה שמצליח לזקק בשעה אחת רצף הרמוני שלם, המייצג נאמנה אתה עושרו המוזיקלי המורכב של אחד הדי.ג'ייז הוותיקים והחשובים ביותר בעולם.

היכן שקרל קרייג ולוצ'יאנו נכשלו, פרינס תומאס וגארד ג'ונסון זוכים בפער ניכר בתואר הבק-טו-בק של השנה. שעתיים של דיסקו, אסיד האוס, טכנו ו-Fאנק המטשטשים לחלוטין את הגבול שבין חדש לישן ובין אופנתי לאפקטיבי. מזמן לא נשמע זיווג תקליטנים מעניין כל כך, כזה שלא רק מרגיש מהודק וטבעי אלא גם ובעיקר כזה ששופך מכל צד אור חדש על הנרטיב של האחר. סט פרוע, משוחרר מעכבות ובעל שמחת חיים ספונטנית וכנה – מסטיבי וונדר ועד אלכסנדר רובטוניק, מקרפטוורק ועד מארשל ג'פרסון. ובין לבין, לא מעט הפקות מקור משובחות של השניים כיוצרים הגדולים שהם. ככה נשמעת הקלטה של מסיבה שמעוררת קנאה גם במי שהיה בה.

השנה גיא גרבר שלנו רודף אחר עצמאות. הוא הקים לעצמו ליין משלו במועדון הפאצ'ה (איביזה), ושחרר להורדה חופשית מיקס על טהרת יצירות בלעדיות שכתב וערך לכדי יציר כלאיים בין סט לאלבום אולפן. אפילו מוזיקלית, גרבר הוכיח כאן שהוא מתבונן פנימה ולעומק. הוא משלב ביצירתו המלודית השפעות בייסיק צ'אנליות המאירות את יצירתו בגוון מרענן חדש. לא בטוח איזה מהלך בדרך החדשה של גרבר גורם לו לפרנויה, אבל אם זאת התוצאה, כנראה שמצבי לחץ בכל זאת מצליחים להוציא ממנו את המיטב. זה אולי לקח קצת זמן, אבל הנה, השנה הגיע הסט/אלבום שהצליח להבהיר למעטים שעוד לא הבינו למה הוא כוכב גדול כל כך.