בוחשת בסירים 04: האגדה ההודית של חנוך

היה היה צעיר הודי יפה תואר בשם חנוך סטמקר. חנוך היה מפליא בבישוליו השמנוניים ובפיזוזיו מרהיבי העין הנדמים כזחל מפרפר למוות בתוך שלולית צ'אטני. אך יותר מכל, חשק חנוך באהבת אמת. אז הוא הלך למסיבה כלשהי של הודים עם כל מיני הודים כאלה והתחיל להתנפל על כל מי שהוא ראה בחצאית. והיה מסעיר את כל הבחורות במסיבה עם משפטים כמו "אני יכול לעשות אותך מאושרת, אני יודע להכין 54 קינוחים מבננה", והיה מתכוון ב"בננה" לפין שלו. אך משום מה אף אחת לא נענתה לחיזוריו. חנוך שלנו לא ויתר, והמשיך לדשדש בגמלוניות אל בחורות שישבו על הבר ולהגיד להן "בת כמה את? כי אני לא רוצה שהמשטרה תעצור אותי" ו"זאת אימא שלך, נכון? אה, חברה שלך? אופס". והיו הבנות נמלטות לכל עבר.

אך סוף טוב הכול טוב. לפתע פגש חנוך במסיבה בחורה בשם אניטה שהיתה בערך אלף ליגות מעליו פלוס מינוס, והוא התאהב בה על המקום. מיד רכן לעברה בחושניות וחרחר "מיי הארט גוז בום בום פור יו. בואי נתחתן". ואניטה, במקום להתאבד, הסכימה לפגוש אותו בקרוב ולראות את הכופתאה השמנונית והמטפטפת שלו. הידד! הניחוש שלי הוא שסיפור האהבה המרגש הזה לא הולך לשום מקום, אבל בוא נפרגן לחנוך את הסקור הזה בינתיים. אם הוא לא מצליח בבישול, לפחות שיצליח באהבה.

סיפור האהבה של מריה וגבאי מתקדם אפילו יותר גרוע. גבאי מצטייר כקרצייה לא קטנה, מהסוג הזה שתמיד קופץ עלייך בהפתעה בדיוק כשאת באמצע לסחוב משהו ומתחיל לספר לך כמה שהוא חתיך. למריה אין כוח לקשקושים שלו, היא רק רוצה לבשל בנחת בלי פטפוטי אינסוף על דא ועל דא. וכשגבאי כבר יושב סוף סוף בשקט, נתן שולח אותו בחזרה למריה לדבר איתה ולהפריע לה, בטענה ש"רוסים אוהבים מילים, פינוקים, לא רוצים דממה!"

בין פעילויותיהם הרומנטיות של גבאי ומריה יחדיו: הם מגלים לראשונה את הסדרה "המלון של פולטי" שמתברר שזו היתה סדרת קאלט מאוד מצליחה בשנות ה-70, עם איזה בחור שקוראים לו שון קניז; והם מתקשרים למכון איגרוף שהשם שלו הופיע על שק האיגרוף בווילה, כי זה מה שעושים ב"רויאל שף" – נטפלים לגחמה אקראית והופכים אותה לפרק מביך. למדת ארבע דקות משחק? לכי לאודישן ב"המלון של פולטי". התאגרפת פעם? תתקשר לחברה ששמה מופיע על שק האיגרוף ותבקש להתאמן שם. אתה הודי? לך לדבר כזה עם הודים. כל כך הרבה הרפתקאות! מה הפלא שבינו הודיע לקרובי משפחתו האוהבים שהוא ממש נהנה להיות בקייטנת הרויאל שף, ו"לצאת מהמרמור של כל החיים המכוערים שהיו לי. קודם הייתי נעול והמפתח היה אצלכם, עכשיו אני ה'עוף גוזל'!" אוף, איזה גוזל.

הגיע הזמן לצ'אלנג', והמתמודדים יצטרכו לרקוח איזה דג צרפתי כדי לקבל הזדמנות להציג את התבשילים המהוללים שלהם, כמו נתן שמתכוון להכין "כבש על מצע חרטא ברטא". כולם לומדים כמטורפים את רזי המתכון, חוץ מחנוך שמחליט ללכת לצ'אלנג' א-לה נטורל, ללא תרגול, "רק עם הניסיון והידע שרכשתי בחיים", שזה בעברית "הייתי עסוק בלנסות להשחיל הודיות נמלטות ושכחתי מהחרא הזה". כולם מסתבכים עם גילוף הפטריות, כולם ממהרים (נתן מרגיע: "הצב התימני תמיד ינצח את השפן הצרפתי") וכמעט אף אחד מהמתמודדים לא מספיק להכין את הדג עד הסוף, ונאלץ להגיש את הדג חי. אבל היי, העיקר שיש על הצלחת פטריה דקורטיבית עם פסים, אחלה סדר עדיפויות חבר'ה.

ואז סוף סוף מגיע הרגע הנכסף - נתן עולה למישהו על העצבים. באמת תהינו מתי זה יגיע. מרכז העצבים: לירן גבאי, שכנראה קשה לו עם העובדה שיש בתכנית קרצייה יותר גדולה ממנו, והוא מכריז עליו מלחמה. "בחיים אל תפנה אליי יותר, אף פעם!" הוא שואג עליו בפתאומיות, בלי שנבין בדיוק למה, "לא רוצה שתפנה אליי יותר!". גם נתן לא כל כך מבינים מה רוצים ממנו, אבל הוא זורם, הוא רגיל שאנשים מתחרפנים כשהם באים במגע איתו, והוא ממהר לתקן את דרכיו ולהיזהר ברגשותיהם של אחרים. "איכס, המנה של חנוך הכי מגעילה פה!" הוא צוהל ברגע שחנוך יוצא מהחדר, "הכופתאות ממש מגעילות!" הוא צווח באושר, וגבאי מתפוצץ בזעם והשניים מתחילים להתכתש בתוך ענן מצויר של קללות וסימני קריאה.

ובעוד כולם מסביב נבהלים מהקטטה, בינו בקושי עוצר את דמעותיו ומריה שואלת את עצמה מה שון קניז מהמעון של מולטי היה עושה, חנוך חוזר לחדר ושואל על מה כל המהומה. "נתן אמר שהמנה שלך מגעילה!" מלשין גבאי בזעם. חנוך מחייך ואומר "זה בסדר, לא אכפת לי", ומבהיר שהוא לא כועס על נתן. להיפך, חנוך אפילו מוכן לתת לנתן מתנה כדי להראות לו שהוא לא כועס: עוד כופתאות של חנוך! בתיאבון נתן היקר! יאמי יאמי! גושי שמן בגודל של הראש שלך!

אה, והתאומות זוכות.