זה לא השבוע של לירן פלאפל גבאי, הלוחם העז המתקרא גם בחוג אמני הלחימה "ברדלס הברזל" או "דביבון הסגסוגת". קודם כל למריה קצת הצטנן ממנו, מאז שהיא פורחת לה בקריירת המשחק בסצנות ריצה מסביב לשולחן עם מנואל המלצר ב"מלון של פולטי". בנוסף, משתתפי התכנית החליטו לשלוח את ד"ר שקשוקה לתחרות הלחם-נגד-באגט-נגד-פיתה-דפאק, במקום אותו. וכשסוף סוף הוא מצליח למצוא את מקומו, והולך להתאמן במכון אגרוף תאילנדי הוא נתקל באלופת עולם ומאבד את כל הביטחון. "פיק... פיקצ'ר פור יו!" הוא מחרחר בלהיטות ומניף בעיטה שלא הייתה מעקמת גם תפוח קלקר, והיא מפהקת בהערכה ומורחת אותו על הפרצוף בזירה. "טוב נו, אני לא מכיר את הזירה", הסביר דביבון הסגסוגת שלנו, המתקרא גם "אוגר האלומיניום" או "חילזון הניילון", ודשדש בחזרה לתחרות הבישול שלנו. אבל אל תצפו ממנו להצליח יותר מדי בצ'אלנג' השבוע, כי "הבעיה שלי היא שאני אוהב לעזור יותר מלהצליח", הוא הסביר לנהג, כך שבהחלט ייתכן שברגע האחרון בצ'אלנג' יגבר עליו טוב לבו הארור והוא שוב יפסיד. תמיד הצדיקים נדפקים.
גבר הולך לאיבוד
מאחר והתאומות חביב נוהגות לשים מרפקים על השולחן, וד"ר שקשוקה אוכל מרק עם הכף הלא נכונה, ונתן - אם לא תרסנו אותו יתגלגל ערום בצלחת חילבה כשהוא צועק "אימ'שך זונה", הביאו למתמודדים מדריכה לנימוסים והליכות. הנימוסולוגית רוזמרי מגיעה אל הווילה, וברקוביץ' מציג לה את השפים המכובדים: "זה חנוך, שף במסעדה הודית... זה דוקטור שקשוקה, מומחה ישראלי לשקשוקות... וזה נתן, איש תימני". רוזמרי מתרשמת עמוקות, ומיד מתחילה לצרוח על כולם. מתברר שהם לא יודעים להחזיק סכו"ם, לא יודעים איך מורחים חמאה על לחם ולא יודעים איך אוכלים אספרגוס, או מה זה אספרגוס אם אנחנו כבר בנושא. מלבד חנוך שנראה להוט ללמוד, כנראה כדי להרשים את הדייט שלו אניטה שבוודאי כבר משתוקקת לראות אותו אוחז מפית באצילות של קיסר, אף אחד לא ממש בעניין. במיוחד נתן, שכשרוזמרי מבקשת מכולם לאכול מרק כמו בריטים, הוא אוכל אותו עם שרבוב שפתיים נשי ועפעוף. בדיוק בשביל רגעים כאלה ייצאנו את השפים הישראלים שלנו לאנגליה. הרי הם פראים חופשיים מהמזה"ת, מה להם ולבלט השולחן האירופאי הזה. הם לא מבינים למה בשביל לשלוק לאפת פרגיות צריך לשבת זקוף ולהגיד "כמדומני".
פער התרבויות מתעצם עוד יותר כשרוזמרי מחליטה לקחת על עצמה את חינוך האבא של תאומות דוד חביב ובניו, הלא הוא דוד חביב ובניו. היא מזדעזעת לשמוע שלמרות שהתאומות עושות את כל העבודה במסעדה המשפחתית שלהן, האב עדיין קורא לעסק "דוד חביב ובניו", כי זה יותר מכובד כשיש לך פין על השלט. היא רוצה לעזור להן להשיג הכרה בעסק המשפחתי, והן מתרגשות מאוד. "אתן צריכות להגיד לו מה אתן חושבות", גוערת בהן רוזמרי, "אני אדבר איתו, אל תדאגו" ומפנטזת על סצנת גבורה שבה האב הפרימיטיב קורא "חי נפשי רוזמרי, את צודקת! צריך לתת כוח לנשים! עליי לכבד את בנותיי! תודה שפקחת את עיניי חברתית ומגדרית, גבירתי!"
וכך, בחיל ורעדה מתיישבות התאומות מול אבא חביב ובניו בווידיאו צ'אט, כדי לעמוד סוף סוף על שלהן. "אממ, האנשים פה באנגליה אומרים לנו שכדאי להחליף את שם המסעדה, כי, אממ, אנחנו בעצם עושות את כל העבודה", הן מגמגמות. "אז שיגידו", אומר אחד הבניו, "יש לנו פה תיבת תלונות, שישימו תלונה".
"אתם חייבים לשנות את שם המסעדה!" זועקת רוזמרי בגבורה חברתית ומגדרית.
"לא הבנתי את השאלה", מפהק האבא.
"הבנות שלך הן השפיות של המסעדה וצריכות לקבל הכרה!" ממשיכה רוזמרי בלהט, "דיי אר ורי ספיישל!"
"נו ספיישל, נו ספיישל", מתעקש אחד מהבניו, חרד מהאפשרות שמישהו ייקח ממנו את התהילה של לגרבץ כל היום במסעדה עם מצקת, והאבא מסכם ברוגע: "זה לא יקרה, 'חביב ובניו' זו מסורת ואני לא אשנה את השלטים לעולם".
רוזמרי בהלם שהתכנית לא מתפתחת כמצופה (גבורה, אסירות תודה, פרס נובל) ולפתע ממלמלת "טוב, תחשוב על זה, ביי" ועפה משם, משאירה את שתי הבנות המבוהלות מול האב המחומם.
"אבא, זה פשוט מהלחץ של האנגלים, הם כל הזמן אומרים לנו לשנות את השם של המסעדה, זה בכלל הרעיון שלהם", הן מגמגמות בבהלה.
"זה בסדר", מרגיע אבא, "רק אם עוד מישהו יפתח את הדיון הזה הוא יצטרך לשים קסדה ושכפ"ץ כשהוא בא אליי. "וכך הכול שב לקדמותו, התאומות למטבח, הבניו לשלט המסעדה ורוזמרי לסרט שלה, שבו מלכת אנגליה מעניקה לה תואר אבירות על פעילותה בנושא קידום זכויות הנשים בקרב מסעדנים מטושטשים בסקייפ. ואם יש לכם בעיה עם זה שימו שכפ"ץ.
כמו כלבים שלובים
כמה טוב שאפשר לטהר קצת את האווירה העכורה עם חתונת הכלבלבים של נתן. מאושר כולו הוא ערך שולחן לטעימות, הגיע המפיק אירועים, הגיעו שתי קשישות חמורות סבר, ובשיא ההתכנסות התברר שהחתונה היא לשני הכלבלבים הדביליים שהקשישות הביאו. חנוך ובינו שמרו על פנים מכובדות, כי הרי ככה זה באנגליה, כלבים מתחתנים ודגים עושים תואר, וצריך לכבד את התרבות שלהם, וברומא התנהג כרומאי.
אבל נתן הרי לעולם לא מתנהג כרומאי, והוא מרשה לעצמו למות מצחוק כשחנוך מפליג בתיאורי החתונה ומסביר על הגזיבו המהודר שבו יתקיים הטקס ואיך הכלבלבים יחליפו ביניהם צעצועי לעיסה מקודשים כאות לאהבתם. דווקא חבל שבסוף הקייטרינג שלו לא לוהק לחתונה, הג'חנון שלו יכול להיות צעצוע לעיסה מעולה, אבל אתם יודעים מה אומרים, אי אפשר לשנות החלטה של כלבלב בשבוע חתונתו.
לאתר התכנית
ומה אתם חשבתם על "רויאל שף" השבוע? ספרו לנו בפייסבוק