השבוע נפתח בצ'אלנג' האסייתי, והגיעה העת להפשיל שרוולים ולקפל אורז שרוף בתוך עלה בצורת משולש ואז להתלונן שהשופטים לא מבינים כלום. גבאי מנסה להתחכם ולהכין לסינית סינייה, ומפסיד על המקום. "מה" הוא צורח, "אבל הסינייה שלי היא המנה הכי טובה בארץ, איך זה ייתכן". ייתכן.
בינו עמל בינתיים על השקשוקה שלו, וחושף כי כשהוא מכין אותה הוא נוהג לבכות ו"הדמעות יורדות ונכנסות לתוך השקשוקה", כך שאין צורך במלח, רק בטטנוס. השפית הסינית פשוט מתאהבת בשקשוקת הדמע של הדוקטור, אותה היא מכנה בסדיקת שיניים אסייתית "ששושצקשה", ובינו עובר לשלב הבא חירבוש הצונג-זי המפורסם של השפית. מצרכים: לא עקבתי. תהליך ההכנה: שפכו הכול בערימה על עלה, חתכו אותו בצורת הר אשפה מתפרק, הרהרו "מה דפאק קורה פה" והכריזו בקול רם "עשיתי את זה בכוונה, זה כאילו בצורת פרח". "מקסים", מתעלפת השפית הסינית, ובינו ההמום זוכה מקום שני. חנוך, שקרצף יומיים את העלה שלו כדי שיהיה חתוך בדיוק בזווית הנכונה על המילימטר, מגיע אחרון ורוצה להתאבד. "הוא תיחמן את השופטים", הוא מיילל, אבל אין מה לעשות, קשה לעמוד בפני קסם הששושצקשה.
איך לשגע אנשים בשלושה שלבים
קיווינו שהרגע הזה לא יגיע, אבל הוא הגיע: עובד הצטרף לתכנית. איכשהו עד הרגע האחרון קיוויתי שהוא יישאר ב"צפו: הקטעים שלא שודרו ב'רויאל שף'!" באתר התכנית, אבל הנה הוא כאן, הנודניק הכי גדול ב... (עכשיו אתם עונים בצעקה) יקום! איש שבלתי אפשר לשאול אותו מה השעה בלי לקבל בתשובה הרצאה על פיתות. הקרצייה המציא לעצמו שפה משלו ומאז הוא מכריח את כולם להשתמש בה. כל היום הוא מתעקש לחמס, לבצבץ, לפטרז, לטחן ובעיקר לטרחן. הוא מתקשה לנהל שיחה נורמלית, לכן יש לו נאומים מוכנים מראש שמוסר ההשכל של כל אחד מהם זה שצריך לאכול סביח. מדי פעם הוא חוטף התקף מקפיץ ושואג "זאת המנה הכי טובה ב...?" ואז הסובבים אותו ממלמלים חלושות: "יקום", וחולמים שינחת עליהם טיל שיפטרז אותם.
ואת חומר הנפץ המוחי הזה מנחיתים על הווילה שלנו. גנאדי האומלל, מבטיחים לו צפייה במשחק כדורגל עם עובד, והוא מוצא את עצמו מותש ודומע מול הפעלתון של עובד שדוחק בו להשתתף בחידון הסביח הנצחי שלו. "חוויית המנה אצלנו מחולקת לשלושה שלבים", הוא נואם, "התאקלמות, שאתה מתאקלם, התמכרות, שאתה מתמכר למנה, והשלב השלישי שאתה כבר חולם עליה". ועכשיו הוא נותן לו שרשרת של סיטואציות אפשריות, וגנאדי צריך לנחש באיזה שלב מדובר. בנאדם שחוזר מחו"ל וישר בא לעובד לקנות מנה, איזה שלב זה? "השלב השלישי?" נאנק גנאדי. "הבנאדם ישר בא לקנות מנה", מרעים עובד, "לפי השלושה שלבים שאמרתי לך! באיזה שלב הוא נמצא!" "בשלב של הלחלום על זה?" רועד גנאדי בתחינה, "כלומר, של הלהתמכר לזה? אממ..." "שלושה שלבים!" צורח עובד, "הסברתי לך! את שלושת השלבים! של הסביח! עכשיו תגיד לי! איזה שלב זה!" "השלב השני?" מתייפח גנאדי, "השלב הראשון? הוא מתאקלם? הוא סנדלר? בירת פורטוגל? התשובה היא תשעים ואחת?" והסשן תם בכך שעובד נובח "המנה הטובה ביותר ב...? נו, מה זה, כבר שכחת?!" וגנאדי מייבב: "ב-י-קוםםםםםם!"
אנשי הבית לא לגמרי יודעים איך לעכל את עובד, עם חמצוץ או בלי. מצד אחד, הוא נורא קורקטי וסמכותי, נוחת בבית בלי חיוך וישר מתחיל להנחית פקודות. מצד שני, אלוהים הוא קרצייה. מצד שלישי, הוא כל כך מלא בביטחון עצמי עד שנתן מתחיל לרחרח דולרים. מישהו שחופר כל כך הרבה על העסק האלוהי שלו, בטח עושה ממנו מיליונים, ואיפה שיש מיליונים שם תראו את נתן עם שנורקל וגלגל ים מוכן לקפוץ ראש לתוכם. "נשמע שהעסקים הולכים טוב", הוא מתרפס בערמומיות בפני עובד, "לא כמו אצלי שאף אחד לא בא". עובד המוחנף עף על האגו שלו באוטומט: "אז אתה אומר שאצלך למסעדה לא יגיעו במיוחד נגיד מחיפה". "רק אם טעו בדרך", עונה נתן ברוח טובה.
עובד מרוצה. הוא במקום הכי מושלם בעולם: בחברת אדם שצמא לשמוע את נאומי הסביח שלו, להשתתף בחידוני הסיטואציה המפגרים שלו, ושמהלל את העסק שלו ללא סייג תוך כדי ירידה על העסק של עצמו. מה עוד צריך ווירדו עם שיגעון גדלות. הוא מיד מנסה על נתן את החידונים שלו, רק כדי לגלות שהמעריץ המסור ממש לא יודע לזהות כשמרימים לו להנחתה. "קח למשל את הכדורגלן הכי טוב בארץ", אומר עובד, "מי זה?" "לא יודע", עונה נתן. "טוב... אז קח את הזמר הכי טוב בארץ", מנסה עובד שוב, "מי זה?" "וואלה לא יודע, לא מבין בזמרים", אומר נתן. "אוקיי", עובד לא מתייאש, "אז נגיד מגיע חייזר מכוכב אחר לסביח שלי, וטועם את המנה. הוא ירצה לחזור לכוכב שלו או ירצה להישאר?" "למה אתה מאכיל חייזרים במקום אנשים בבאר שבע?" תוהה נתן, וכך נמשך המחול לנצח נצחים. או לפחות עד שעובד יסיים את שהותו בתכנית, בתקווה שזה יקרה לפני שכולנו נתחרפן. את שלב ההתאקלמות, בכל אופן, לא נצלח הפעם.
מה חשבתם על פרקי השבוע? ספרו לנו בפייסבוק