המותג "Walking with Dinosaurs" התחיל עם הסדרה התיעודית של ה-BBC - סדרה מצוינת שכסרטי טבע תיעודיים היא תיעוד של חייהם של הדינוזאורים בעוד הם נולדים, גדלים, אוכלים, מחרבנים, טורפים, נטרפים, מזדווגים, מתים. הדינוזאורים האלה לא מדברים, לא רוקדים ולא שרים, לא מרכיבים משקפי שמש ולא נלחמים בחייזרים עם חרבות סמוראים, כי הם דינוזאורים. המילים היחידות שנאמרות בסדרה הם דברי הקריינות (בארץ זה היה גידי גוב). במילים אחרות, זאת היתה תכנית שהתייחסה אל הדינוזאורים כאל בעלי חיים, פלאי טבע אמיתיים, ולא כאל צעצועים לילדים.
הסרט, כך נראה, היה אמור להיות דומה: סרט באנימציה ריאליסטית על חייהם של דינוזאורים כפי שהיו יכולים להיות באמת. כמובן, מכיוון שמדובר בסרט צריך שתהיה עלילה, אבל היא לא צריכה להיות מתוחכמת במיוחד, והיא באמת לא כזו - זו גירסה דינוזאורית ל"במבי": פאצ'יריינוזאורוס קטן גדל, מכיר את העולם, עובר טראומה משפחתית או שתיים והופך למנהיג העדר. מלבד סיפור מסגרת קצרצר ומיותר לחלוטין, הסרט לא כולל בני אדם: כולו דינוזאורים פוטו-ריאליסטיים ככל האפשר, באנימציה ממוחשבת יפה מאוד שאפילו עושה שימוש מצוין בתלת-ממד.
אבל על סרט הטבע היפה הזה הודבק משום מה פסקול של קומדיית-ילדים אמריקאית איומה. הדינוזאורים מדברים; הם אמנם לא מזיזים את השפתיים, אבל הם מדברים זה עם זה (או אולי מתקשרים טלפתית), ובעיקר מספרים בדיחות קרש. הקריין הוא מין ציפור קדומה עם מבטא ...ג'מייקני? ארגנטינאי?... כלשהו, כי כידוע אנשים שמדברים עם מבטא זה מצחיק. לרגעים אפשר אפילו לשמוע את הפסקול המושקע של קולות הדינוזאורים האמיתיים שאגות, גניחות, חרחורים שמעצב סאונד כלשהו בוודאי השקיע בו הרבה עבודה, אבל קשה לשמוע אותו בגלל שהדינוזאורים האלה לא סותמים את הפה לשנייה. רוב הזמן, הדיבורים לא מוסיפים שום דבר לעלילה: אם הדינוזאור נפל, הוא אומר "אוי, נפלתי. צריך לקום!". אם יש שלג מסביב, אתם יכולים להיות בטוחים שהדינוזאורים יגידו "ברררר, קר פה!". אם השמש זורחת, הם יגידו "איזה כיף שהשמש זורחת!". אתם יודעים, דיאלוגים מועילים ומרתקים מהסוג הזה.
למעשה לא בטוח שמישהו מהדינוזאורים אומר אי פעם, לאורך הסרט כולו, משהו ששווה לשמוע. ההרגשה היא כאילו הסרט הופק כולו כסרט טבע כמו-תיעודי, עם דינוזאורים שתקנים, ואז, שבועיים לפני ההפצה, המפיקים קיבלו רגליים קרות וחירטטו איזה פסקול מדובב עם בדיחות פיפי. וכך הרסו את הסרט. יש לקוות שלפחות בגירסת ה-DVD תהיה אפשרות לצפות בסרט בגירסה עם הפסקול המקורי, בלי דיבורים בכלל, שתהפוך אותו לנסבל.
בגירסה שבה הוא מוקרן, זה סרט בסדר גמור לילדים, אבל לילדים בלבד. הוא מזכיר את אחד מאותם סרטים חינוכיים שמוקרנים במוזיאוני טבע: מינימום עלילה, מקסימום התחנפות לילדים כדי שישימו לב לתכנים החינוכיים. אם אתם מוצאים את עצמכם באולם קולנוע לצד ילד ומול הסרט הזה, בואו עם אזניות ועם פלייליסט, ותוכלו לערוך לעצמכם פסקול אלטרנטיבי ללוות את המראות הבאמת יפים. גם אם מעולם לא הייתם די. ג'ייז, מובטח לכם שזה יהיה יותר מוצלח מהפסקול האמיתי של הסרט.
האם תלכו ל"ללכת בין דינוזאורים"? ספרו לנו בפייסבוק