לפני עשרים שנה זכה טום הנקס באוסקר הראשון שלו על תפקידו ב"פילדלפיה". שנה לאחר מכן הגיע פסלון נוסף והפעם הודות ל"פורסט גאמפ", ומאז השכיל הכוכב לשמור על מקומו בצמרת הקולנוע האמריקאי. בשני העשורים שחלפו, מרבית מי שהתמודדו איתו בזמנו על הזהב פרשו או דעכו, אבל הוא עדיין בקדמת הבמה.
וכך, גם השנה ייקח הנקס חלק פעיל בטקס האוסקר. לבטח הוא יהיה מועמד בקטגוריית השחקן הראשי על הופעתו ב"קפטן פיליפס", ולפי החזאים למיניהם, יש לו סיכוי גם לקבל מועמדות בקטגוריית שחקן המשנה על תפקידו כוולט דיסני ב"להציל את מיסטר בנקס", שיגיע מחר (חמישי) לאקרנים בישראל.
אמנם, לאורך הקריירה שלו התמחה הנקס בגילומן של דמויות שעומדות במרכז ההיסטוריה האמריקאית ובכל זאת, גם בשבילו, וולט דיסני הוא מקרה מיוחד. אחרי הכל, אבא של מיקי מאוס הוא אושיה שהשפיעה כמעט על כל ילד בארצות הברית ובעולם בכלל. אז האם חשש לפני שלקח על עצמו את ההופעה בדמותו?
שאלה זו עולה מיד בתחילת המפגש עם הנקס, רגע לאחר הפרמיירה העולמית של "מיסטר בנקס" בלונדון. השחקן מגיע לראיון כשהוא במצב רוח עולץ ולבבי וממהר להבהיר "האם חששתי לגלם את וולט דיסני? בכלל לא. אבל הרגשתי אחריות, בהחלט. אחרי הכל, מדובר באייקון שעומד בשורה אחת עם הדוד סם, הנשיא ומיקי מאוס עצמו".
בדרך כלל אתה לא סתם שחקן, אלא גם מפיק, במאי. האם גם הפעם היתה לך מעורבות בהפקה?
"לא. הפעם הייתי שכיר חרב ולא אמרתי בצילומים מילה אחת שלא הופיעה בתסריט. כן, פה ושם היו לי שאלות וכן, בגלל שהתסריטאית קלי מרסל היא בריטית, פה ושם הרשתי לעצמי להעיר לה שיש משהו לא 'אמריקאי' מספיק. אבל בגדול, התייחסתי לטקסט כאילו שהוא התנ"ך. מבחינתי התסריט היה רקום היטב, ולא היה בי שום רצון לשחק איתו ולפרום אותו".
אבל כן היתה לך עבודה לפני הצילומים, עשית תחקיר נרחב על וולט דיסני.
"עשיתי תחקיר והוא אכן היה נרחב. כל הזמן זרם לי עליו עוד ועוד מידע, מאנשים שהכירו אותו ומכאלה שהיתה להם גישה לארכיונים שלו. עמד לרשותי מעיין נובע של סיפורים, של עובדות ושל אנקדוטות על כל מה שקרה לו ועל כל מקום שהיה בו. היו לי גם הקלטות וידאו ואודיו שלו וחומרים נוספים. כל זה נשמע אידיאלי, אבל עמדה בפני בעיה".
איזו בעיה?
"שרוב הזמן, וולט דיסני התנהל בחייו כאילו שהוא מגלם את וולט דיסני עשה בדיוק את מה שציפו ממנו לעשות, לאור המוניטין והמעמד שלו. הוא ידע לשחק את המשחק, בזה אין ספק, אבל מי היה וולט דיסני האמיתי? זו לא שאלה כל כך פשוטה והייתי צריך לראות מעבר למראה העין השטחי".
איך עשית את זה?
"מצאתי את הרגעים הנדירים האלה שבהם דיבר באופן טבעי. הרגעים הנדירים שבהם דיבר על משהו אחר חוץ מ'עולם המחר מלא הקסם' שהוא מקים. את הרגעים האלה מצאתי תודות לבת שלו, דיאן דיסני-מילר, שבאמת העניקה לי את האפשרות לדעת עליו כל מה שרק אפשר".
עם כזאת תמיכה ממשפחת דיסני ולאור העובדה שהסרט הופק בידי אולפני דיסני, לא פלא שאתה מציג דיוקן חיובי של וולט.
"אבל אני באמת חושב עליו דברים חיובים. גם כשעשה פוזה, זו היתה פוזה שהאמין בה. כל מילה שיצאה לו מהפה היתה אמת מבחינתו. היה לו אמון מושלם בפרויקטים של דיסני ואמון מוחלט בפוטנציאל עשיית הקסמים של הקולנוע ושל המתקנים בדיסנילנד".
אתה משתעל הרבה במהלך הסרט זה בהשראת התחקיר? או סתם תוספת יצירתית שלך?
"לא, זה כבר היה בתסריט מלכתחילה. מתברר שהשיעול היה סימן ההיכר של וולט. אנשים שעבדו איתו היו יכולים לדעת שהוא צועד לעברם לפי רעשי השיעול שבישרו על בואו עוד מיציאתו מהמעלית. השיעול נבע מכך שעישן שלוש קופסאות סיגריות ביום, מה שגם הוביל למותו המוקדם מסרטן ריאות".
הנקס, ברוך השם, בריא כמו שור, ונראה צעיר בהרבה מכפי גילו 57. הוא נשוי לשחקנית ריטה ווילסון, שמופיעה גם כאן בתפקיד תמוה למדי כאמה של מחברת "מרי פופינס". משפחתו כוללת גם שני ילדים ושתי נכדות.
וולט דיסני היה שמח לשמוע כי במסגרת שעות האיכות שלו עם הצאצאים, הנקס גם לקח את הנכדה הגדולה מבין השתיים לדיסנילנד. הוא פחות ישמח לשמוע כי הבילוי הזה לאו דווקא עבר בנעימים "הייתי בטוח שהנכדה שלי תתענג על המתקנים ותזכור אותם לכל החיים, אבל היא בעיקר נבהלה מהגודל שלהם ומן הרעש שיוצא מהם", הוא סיפר. "נראה לי שכל חייה היא תזכור לרעה את היום המבהיל שבו סבא שלה הכריח אותה לחוות את הטראומה הזו. כן, כזה מין סבא אני".
ואיזה מין אבא היה וולט דיסני?
"זה מה שהכי הפתיע אותי בתחקיר: למרות הכל, הוא היה אבא רגיל למדי. איך דיסנילנד נולד, אתה יודע? מכך שוולט היה מבלה עם שתי הבנות שלו כל יום שבת ובסופו של דבר הם מיצו את כל אפשרויות הבילוי בלוס אנג'לס, אז היה לו צורך להמציא בשבילן משהו חדש. הסיפור הוא שוולט ישב על ספסל בפארק, צפה בבנות שלו עולות על הקרוסלה שהיתה שם בפעם אלף ובזמן שאכל בוטנים, אמר לעצמו 'מישהו צריך לדאוג לאבות בלוס אנג'לס! למה אין כאן מספיק מקומות לקחת אליהם את הבנות שלך? מישהו צריך לעשות משהו!', ואז נדלקה לו הנורה".
המושג השכיח בלקסיקון של דיסני היה "חלום" הוא הגשים חלומות לאנשים צעירים בגיל, או ברא להם חדשים. מה איתך, כאדם צעיר, לפני הפריצה, היו לך חלומות?
"בכלל לא. בדיוק כמו וולט דיסני בילדותו, שישב במוסך בקנזס סיטי וצייר ציורים בתקווה שמישהו יקנה אותם ממנו בחמישה סנטים, גם אני הייתי במלחמת הישרדות. רציתי למצוא עבודה יותר רווחית ממה שהיתה לי, אבל לא העזתי לשאוף ליותר. לא היה לי שום מושג לאן החיים יובילו אותי, רק קיוויתי שיהיה לי קצת יותר ממה שיש לי. כשנכנסתי לעלם המשחק, חשבתי שזה מין דבר כזה שעושים בהתנדבות ואם במקרה אתה טוב, מזמינים אותך לשחק תפקיד אחר ומביאים לך חמישים דולר. אבל בעיקרון, כל הקונספט הזה של חלומות לא היה חלק מעולמי. לא היתה לי שום תוכנית חומש ושום שאיפות, ולא היה לי ולו חלום אחד".