וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"סיפור משפחתי": סרט שלוקח קלישאה, והופך אותה לפנינה

2.12.2013 / 14:11

סיפורים על ילדים שהחליפו משפחות הם כבר שטאנץ הוליוודי שחוק, אבל "סיפור משפחתי" היפני מצליח לקחת את הקלישאה ולנסוך בה עומק, מקוריות והמון רגש חי ופועם

יח"צ - חד פעמי

זה אחד הסיפורים העתיקים בעולם: בן המלך והעני, או אורה הכפולה, או "הבן האחר". משפחה מהמעמד הגבוה – אב, אם וילד בן שש – מגלים שלמעשה הבן שלהם אינו הבן שלהם: הוא הוחלף בבית החולים עם ילד של משפחה אחרת. ועכשיו עולה השאלה מה לעשות. בבית החולים ממליצים להחליף. כאילו, אופס, התבלבלנו, טוב שיש פתק החלפה, איזה כיף ששמרתם לנו על הילד במשך שש שנים, ועכשיו נתחלף חזרה. הפתרון הפשוט הזה, כמובן, לא פשוט בכלל.

הסיפור הזה יכול להיות מעיין בלתי נדלה של קיטש, דמעות וצרחות. אחרי הכל יש פה את כל המרכיבים הדרושים בשביל סרט טורקי, וקשה לעשות סרט על נושא כל כך בעייתי בלי להיגרר למלודרמה. אבל הירוקאזו קורה-אדה, הבמאי שלקח על עצמו את המשימה, הוא גם במאי מצוין, גם יפני וגם מאופק מאוד, והשילוב של שלושתם מביא לגרסה הכי יפה והכי אמיתית של סיפור הילדים המוחלפים: דרמטית אבל לא מלודרמטית, ומרגשת בלי לצרוח.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
מתחמק מקיטש. מתוך "סיפור משפחתי"/מערכת וואלה, צילום מסך

סרטים מהמזרח הרחוק לעתים קרובות קשים לפיענוח עבורנו, מכיוון שהם תלויים במוסכמות חברתיות וקודים שלא מוכרים במחוזותינו. זה לא המקרה: "סיפור משפחתי" יהיה מובן בכל העולם, והנושאים שבהם הוא עוסק רלוונטים בישראל כמו בטוקיו. משפחה אחת חיה בדירת פאר מרווחת (יחסית. בסטנדרטים של טוקיו, אפילו דירות תל אביביות הן מרווחות), והאב הקרייריסט והמרוחק מקפיד שבנו יקבל את החינוך הנכון, כולל שיעורי נגינה בפסנתר, בין אם זה מוצא חן בעיניו או לא. המשפחה האחרת היא של חנוונים הגרים בבניין מוזנח למדי, בצפיפות ובבלגן, ומעדיפים להשתולל עם הילדים במקום להתייחס אליהם כחיילים ממושמעים. הבדלי המעמדות והגישות בין שני זוגות ההורים ברורים, אבל אף אחד מהם לא מוצג כ"נכון", טוב או רע באופן מוחלט. זה לא סרט על כמה שעניים הם מאושרים ועשירים הם אומללים.

ההורים ההמומים מנסים לבצע את ההחלפה בהדרגה: בהתחלה, כל אחד מהילדים יבלה אצל המשפחה האחרת סופי שבוע – מבלי שיידעו בדיוק מה העניין. הם מקפידים להתייחס למצב המוזר הזה כנורמלי ככל האפשר, כדי שהילדים יוכלו לעבור את התהליך עם מינימום צלקות – ולכן המחסור בסצינות של צעקות ובכי. במקום זה, הסרט מתמקד בפרטים קטנים ורגעים זעירים, מצולמים באופן בלתי מתערב שגורם לסרט להיראות כמעט כמו דוקומנטרי. הסרט משוחק מעולה על ידי השחקנים המבוגרים – בראשם מסהארו פוקויאמה בתפקיד האב הקרייריסט שמגלה שפספס את הילדות של הבן שלו עוד לפני שאיבד אותו; אבל כמובן, מי שגונבים את ההצגה הם שני הילדים המוחלפים. הירוקאזו קורה-אדה כבר הראה יכולת מופלאה להנפיק הופעות נהדרות וטבעיות מילדים ב"איש אינו יודע" ו"המשאלה", אבל בכלל, זה לא כוחות כי אין בעולם דבר יותר מתוק מילדים יפנים.

מה חשבתם על הסרט? ספרו לנו בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully