לבוקר חוקים משלו, אותם הדברים אבל לאט. עד לא מזמן, תוכניות הבוקר הישראליות יצאו מנקודת ההנחה שהן פונות לקהל שבוי הורים מנומנמים שרק רוצים לדעת אם צריך להתעקש עם הילד על מעיל. קשישים שהשינה פלטה אותם מתוכה כבר לפנות בוקר. עקרות ועקרי בית; חולים; אלו שנותנים לטלוויזיה לזמזם ברקע בזמן שהם נפנים לשגרת היום שלהם. גם אם פילוח הקהל נשאר זהה, הגישה השתנתה, התחרות בין הזכייניות לא פוסחת על רצועות שידור (אולי רק על אלו שממוקמות עמוק לתוך הלילה, המקום אליו הולכים שידורים חוזרים כדי לגסוס).
עם ההתעשתות הכללית והטובה שעוברת על רשת בשנים האחרונות, וההצלחה של כמה תוכניות דגל, החליטה הזכיינית שנמאס לה להיות האנדרדוג הקבוע בתחרות עם קשת. לפני מעט יותר משנה, הרימה הזכיינית את הכפפה עם הבוקר החדש וריפדה אותו בתוכניות מקור שהוקדשה בהן מחשבה וכיוון. לתחילת השנה עם החלפת ימי השידור בין הזכייניות, משבצת רשת שתי תוכניות בוקר חדשות, ושונות מאוד באופיין זו מזו.
"רגע לפני העולם הבוקר" משום מה לא טרחה במציאת שם. זו החלטה משונה מאוד, אלא אם כן היא נועדה לשמש רמז מטרים לרמת הציפיות ממנה. הדבר היחידי שבאמת מאופיין ברצועת הבוקר הראשונה של רשת, הוא שהיא משובצת כמעין מופע חימום לתוכנית הותיקה של אברי גלעד והילה קורח - "העולם הבוקר". חימום זו מילה יחסית, כיוון שמדובר בתוכנית מנומנמת באופן משעשע כשלעצמו. אם לנסות ולכוון להבנת הדי.אנ.איי של "רגע לפני העולם הבוקר", הרי שזו האמא החששנית שמנסה להעיר בעדינות המירבית את המתבגר הזועם שלה.
אולי זו בחירה הגיונית. אף אחד לא רוצה שהמסך ישאג עליו את המציאות בשש בבוקר. התוכנית מלוהקת בזיווג המוזר דורי בן זאב ושני נחשוני שהכימיה ביניהם היא, ובכן, לא קיימת. והדיאלוגים ביניהם, יחד עם העלעול העייף בעיתוני הבוקר ובכותרות פורטלי החדשות, מזכירים במירעם את מריחת הזמן הטלוויזיוני ב"מון טיים". בכל זאת - אולי בגלל הבוקר, אולי בגלל השלווה העמידה בפני כל מבוכה של בן זאב, אולי בגלל המוזיקה הרגועה ברקע התמהיל הביזארי הזה הוא נחמד. יש בו משהו נינוח ולא מרגיז, ואולי כל מה שצריך בתחילת היום זה לא לגרות את העצבים.
אל "שיחת היום" בתשע בבוקר מגיעים כבר בטמפרמנט אחר והיא עצמה כבר סוס בצבע אחר בפאנל גדול (מדי), לוסי אהריש שוחחה עם דן מנו; שני נחשוני שוב צצה, הפעם ממוסגרת ככתבת רשת; ליאור דיין; אנה שוליק הכריזמטית והמרשימה; וגם דניאל בן סימון התארח. תחת הכותרת העקרונית והלא לגמרי מחייבת "כותרות החדשות", הפאנל הרועש מתייחס לעניינים הכי מדוברים תחת המטריה הרופפת של "אקטואליה".
למה רופפת? כי השערוריה של הקמפיין המביך "תשמרי על הכוס שלך" (בחולם, בחולם, כאילו שלמישהו אכפת), שנועד להגביר מועדות לסכנות סם האונס במקומות בילוי, היתה רלבנטית ביום רביעי שעבר, כאשר היא פרצה. ביום ראשון, אחרי שהנושא כבר דובר בכל מקום, זה לא באמת אקטואליה, וזה סמן לא מצוין לתוכנית שמבקש לסמן את עצמה כאחת עם אצבע על הדופק. אבל זה כוס! כלומר, כוס, כלומר קריצה קריצה זו פיקנטריה. ולטובת פיקנטריה, "שיחת היום" תתגמש כדי לטבול גם היא את הרגליים במים הרדודים של דיעה-לכל-דורש.
רשת, שככלל נמצאת לאחרונה על המסלול הנכון, פתחה באופן לא מבריק את הטיימינג של חילופי ימי השידור של הזכייניות. עד היום הוכיחה כי היא מסוגלת לכבוש את משבצת השידור הזו באופן מעורר הערכה. היום היא כבר לא יכולה להרשות לעצמה לעשות את אותם הדברים אבל לאט ובטח שלא את אותם הדברים, אבל פחות טוב.
מה אתם חשבתם על תוכניות הבוקר החדשות של רשת? ספרו לנו בפייסבוק