קורדרוי 75: הבוס אמר לפתוח את הלב

אלבום השבוע הוא כמובן החדש של ספרינגסטין, "High Hopes", שהוא אמנם פחות אלבום במובן הרגיל של המילה ויותר אוסף אקלקטי של שירים אבודים, הקלטות אולפן של פייבוריטים מהופעות וקאברים, אבל גם בתוך הערימה המבולגנת הזאת יש כמה אוצרות ששווים את ההתמודדות עם החיבה של הבוס לאווירת "לב אמיץ" שמרימה כאן את ראשה מדי פעם. ספרינגסטין גייס לטובת אלבום מספר 18 שלו את טום מורלו, הגיטריסט המחונן של רייג' אגיינסט דה מאשין, וגם חברים מהאי סטריט באנד וחברים בכלל (ומשפחה), ממשיך לספר סיפורים גדולים על אנשים קטנים ומרים יפה לשנה החדשה. הרגעים החזקים הם "American Skin (41 Shots)", שנכתב אחרי הריגתו ב-1999 של המהגר האפריקאי אמדו דיאלו על ידי ארבעה שוטרים ניו יורקים והסערה שהתעוררה בעקבותיה; "The Wall" – עוד המנון אנטי מלחמתי עצוב שמוקדש לחבר מוזיקאי מג'רזי שלא חזר ממלחמת וייטנאם; "Hunter of Invisible Games" ספוג האהבה והנוסטלגיה כמו שרק ספרינגסטין יודע לרקוח; הביצוע המאוד כבד לאחד מהקטעים הכי דילניים של ספרינגסטין, "The Ghost of Tom Joad"; והסיום עם הקאבר ל"Dream Baby Dream" של suicide, שגם אליו מזריק ספרינגסטין את ההומניזם מעורר ההשראה שלו ולפי דעתי מוסיף לו משפט שלא הופיע במקור – "בואי ותפתחי את הלב". וכמו תמיד, גם במקרה של "High Hopes", הוא לא צריך לבקש – הלב נפתח מעצמו.

איזה מזל שלסטיבן מלקמוס לא נמאס ושהוא עדיין כל כך אוהב מוזיקה, כי אחרת לא היינו מקבלים אלבום כזה כיף חיים כמו השישי שלו ביחד עם הג'יקס: קליל, זורם, מעורר געגועים. וכל זה בטיימינג מושלם, בתקופה שבה עוד ועוד להקות לא מנסות ו/או לא יכולות להסתיר את ההשפעה העמוקה של פייבמנט עליהן – למשל פארקט קורטס, שמלקמוס עצמו סיפר לאחרונה שהיה בהמבורגריה בפורטלנד והשמיעו אותם והוא היה בטוח שזו פייבמנט. אז הוא כבר בן 47 עם שני ילדים, ופשוט ממשיך להיות הוא ולעשות את מה שתמיד עשה מעולה – אינדי-פופ חכם וסוחף, שהפעם גם נשמע נגיש יותר מתמיד.

אז הפיקסיז, שאם הכל יעלה יפה הפעם באמת יגיעו לכאן ביוני, הוציאו בשבוע שעבר עוד אי.פי בהפתעה, ושמו – תחזיקו חזק – "EP-2". כמו בסיבוב הקודם, בספטמבר, גם כאן יש קטעים יותר ופחות טובים, ושווה להתעכב בעיקר על השיר הזה, שפרנק בלאק קורא לו הסיקוול של "Gigantic" המושלם מ"סרפר רוזה". ובכן, אי אפשר באמת לכתוב המשכון לשלמות, לא בכלל ולא במקרה הזה, אבל עדיין מדובר בניסיון לא רע בכלל, הגם שיותר רך ופחות המנוני.

להקת ה-Pאנק המוצלחת הזו מבוסטון לא רק מחממת בימים אלה את ספידי אורטיז האהובים בסיבוב הופעות משותף, היא גם מוציאה אלבום חדש בשבוע הבא, "Vacation Vinny" שמו, ואם לשפוט לפי שלושת השירים ממנו שהם כבר שיתפו, הם ילוו את 2014. הנה שתי מנות, וכן, זה ניינטיז (וקצת פייבמנט).

לא התיידדתי יותר מדי עם "Neck of the Woods", האלבום האחרון של הלהקה המוכשרת הזאת מאל.איי, אבל אני עדיין זוכר להם רגעים יפים, שבטח יצופו מחדש באוסף הסינגלים שלהם שייצא בסוף פברואר ויחגוג עשר שנות קיימות. כמנהג הז'אנר, הוא כולל גם שיר חדש, והוא ממש טוב.

שני קאברים נהדרים שיככבו באלבום Sweetheart 2014"" – אוסף של רשת הקפה סטארבאקס שייצא בוולנטיינז דיי בפברואר ויכלול אמנים שונים שמבצעים את שירי האהבה האהובים עליהם. זורח מעל כולם בק, עם הגרסה היפהפייה שלו לקלאסיקה של ג'ון לנון, אבל הוא לא לבד: הנה איש מיי מורנינג ג'אקט ג'ים ג'יימס עושה את "Turn your Lights Down Low" של דילן. יהיו שם גם פוספורסנט, ומפייר וויקאנד ועוד.

פנו שעה מזמנכם לטובת הופעה של קווינז אוף דה סטון אייג' במסגרת תכנית הטלוויזיה "Austin City Limits". איזה כיף לאוסטין.

אם פספסתם, הכינו את הלב: ערוץ השירה של מייקל סטייפ ב"Losing my Religion". ככה נשמעת היסטוריה. הו, החיים.

חובתי המוסרית היא להפנות את תשומת הלב לרגע נדיר בהיסטוריה: בדיוק 30 שנה אחורה השבוע, בעשרת הגדולים של המצעד האנגלי צעדו יחדיו ארבעה שירים שכל אחד מהם הוא זהב טהור: "Relax" של פרנקי גוז טו הוליווד, "Islands in the Stream" של קני רוג'רס ודולי פרטון, "What is Love" של האוורד ג'ונס וגם הבחור המעט סחי הזה עם להיטו המשלהב הבא:

האמת היא שאני קצת מתגעגע לניק קרשואו.

קורדרוי – לכל הטורים

מה אתם חשבתם על החדש של ברוס ספרינגסטין? דברו על זה בפייסבוק