"ערב ללא משקל, קומדיה רבותי!" זו ההבטחה הראשונה של "דבר מצחיק קרה" (בבימויו של עמרי ניצן); קיצור קולע ל"משהו מצחיק קרה בדרך אל הפורום". באנגלית זה נשמע יותר טוב, הפעם באמת, המשפט "A funny thing happened on the way here" הוא פתיח קלאסי למופעי וודביל אמריקאים, פתיח סטנדרטי במבטא יהודי אמריקאי שממקם את הקהל בכאן ועכשיו. "דבר מצחיק קרה בדרך אל הפורום" הוא שילוב בין הקומדיות היווניות הגרוטסקיות מובלטות איברי המין ובין מופעי הוודביל האלו, ושם המחזמר הוא הרמז הראשון; שיר הפתיחה, אותו זה שמבטיח "ערב ללא משקל" וגם "בלי 'אוה מון דייה!' בלי 'מה יהיה?' / ערב ששוכחים בפואייה.../ ערב בלי 'איזם'/ בלי איכותיזם". זה הרמז השני.
לא מקבת, לא ראשית הציונות, לא חשבון נפש ציבורי וישראלי. כן איתי טיראן, אבל בתפקיד קומי וקליל. פשוט לבוא וליהנות, מסוגלים? אם כן, "דבר מצחיק קרה" הוא בשבילכם. כל התיאטראות מנסים לשמור על איזה שהוא שיווי משקל כשהם פוסעים בזהירות על החבל הדק שמתוח בין 'בידור' ל'תרבות', מתנדנדים, משתדלים לא להביט מטה אל התהום הכלכלית שפרושה תחתם. תיאטרון הוא תחום של מקוללים; מעטות ההצלחות, רבות האכזבות, כל הפקה חדשה תלויה רק על חוט שערה של תקווה, שרק תקרה האלכימיה הזו והכל יתחבר. שהמסר לא יסתיר את החוויה, שההנאה לא תאפיל על המסר, שהחבל המתוח בין בידור לתרבות לא ייקרע.
"דבר מצחיק קרה" מודיעה תיכף ומיד מסרים זה לא כאן, רוצים אג'נדות? לכו לאולם השני. יחד עם זה, מדובר בכל זאת בתיאטרון, אף אחד לא משוגע למכור לקהל המנויים המפורפם והמעונב איזה מין קשקוש פרינג'י מסתכן. לשם כך, שולפים בקאמרי את כל התותחים הכבדים שלמה בר אבא, גדי יגיל, רמי ברוך ועזרא דגן כדי שהקהל יוכל להיאנח ב'א-מחייה!' אחד גדול, מתואם ושבע רצון. איתי טיראן ועירית קפלן, עידו רוזנברג, רונה לי שמעון ואסף פריינטא כדי שאפשר יהיה גם לומר שיש עתיד לתיאטרון, ולא כולם עסוקים בארחי פרחי ותרבות רעה. וחוץ מכל אלו, תזמורת חיה, לוליינים, נערת גומי משגעת, שני מטר של דראג קווין ושלל להטוטים.
הסיפור פחות חשוב, כלומר לא חשוב בכלל, "דבר מצחיק קרה" הוא קומדיה של טעויות מודעת לעצמה, פארודיה על קומדיית טעויות. פסאודולוס (בר אבא, נהדר ו-וירטואוזי) הוא עבד רומאי שיעשה הכל כדי להשיג את חירותו, הוא קושר עם הבן הנרפה (רוזנברג) של אדוניו (ברוך וקפלן) הסכם שלפיו אם ישיג לו את פיליה הקורטיזנה הבתולה (שמעון), זה ישחרר אותו לחופשי. הקורטיזנה כבר נמכרה על ידי הסרסור שלה (יגיל) לגנרל (פריינטא), וכך מתחילה מסכת של הסתרות, העמדות פנים, התחזויות וכל הטריקים הנחמדים והמתישים-לפרקים שהופכים קומדיית טעויות למה שהיא. ההסכם בין הקהל ובין סוג של הצגות כאלו זה שהוא יעמיד פני תם, וההצגה תעשה הכל כדי שמשחק ה"קוקו!" הזה ישתלם לו.
ו"דבר מצחיק קרה" משתלמת, היא בידור איכותי ומושקע מאוד. היא לא מצחיקה כמו שהיא מענגת, והיא הרבה פחות תובענית ממחזות זמר אחרים לפחות במינון הנאמברים המוזיקליים והתפרצויות הרגש. מה שהיא בעיקר מציגה זה אנסמבל מרשים מאוד, נבחרת אול סטארס מצטיינת, תיאטרון בכושר טוב שמוכן לנגוס בחומרים עסיסיים. מכל מחזות הזמר שמכוונים לבידור נטו, "דבר מצחיק קרה" פחות מוצלח כשלעצמו בעיקר כיוון שהסיפור שלו הוא בסדר-כזה. אבל בתור מה שההצגה היא באמת תצוגת תכלית של הארסנל שהקאמרי מחזיקה ברשותה? "דבר מצחיק קרה" היא בידור טהור ועשוי היטב, תמורה מלאה לזמן ולכסף שמושקעים בה.
דבר מצחיק קרה/ שירים ולחנים: סטיבן סונדהיים, מחזה מאת ברט שבהלוב ולארי גלברט. בתרגום אלי ביז'אוי.
תלכו לצפות ב"דבר מצחיק קרה"? ספרו לנו בפייסבוק