אם חשבתם שזה מבלבל איך שג'יימס בונד נראה שונה בכל כמה שנים, ואיכשהו מסתובב בעולם כבר חמישים שנה בלי להזדקן, ג'ק ריאן מבלבל הרבה יותר. הוא היה אלק בולדווין ב"המרדף אחרי אוקטובר האדום", האריסון פורד ב"משחקים פטריוטיים" וב"סכנה ברורה ומיידית", בן אפלק ב"כל הפחדים כולם" ועכשיו הוא כריס פיין והמצחיק הוא שאפשר היה לצפות בכל הסרטים האלה בלי לשים לב שזו אמורה להיות אותה דמות בכל הסרטים האלה. "ג'ק ריאן: גיוס הצללים" (שם הסרט תורגם כנראה באמצעות שירותי התרגום האוטומטי של בינג) משכתב את כל ההיסטוריה של ג'ק ריאן, אנליסט-האקשן-החשאי בשירות ה-CIA, עד שיש מעט מאוד דמיון בין הדמות בסרט הזה לבין גיבור ספרי טום קלנסי שעליו הוא מבוסס וכל זה למה, בעצם? למה היה צריך כל כך להתאמץ בשביל הזכות לכנות את הדמות בשם ג'ק ריאן? יש מישהו בעולם שרק חיכה בנשימה עצורה לסרט הבא בסדרת ג'ק ריאן? הוא הדמות הקולנועית החביבה על מישהו? בעיתונים עושים רטרוספקטיבה של כל המשקאות שג'ק ריאן שתה אי פעם? זה היה משנה למישהו בעולם אם שם הסרט היה "ג'ון קופר: שמשיה דיגיטלית"?
ובכל זאת, משום מה, הסרט מנסה להיות ה"קזינו רויאל" של ג'ק ריאן. הפעם ריאן היה סטודנט אמריקאי בבריטניה כשאירע הפיגוע במגדלי התאומים ב-2001, מה שנתן לו השראה להצטרף לצבא האמריקאי, שם הוא הופל במסוק מעל מדינסטן כלשהי, נפצע, איבד את היכולת ללכת, שוקם בתהליך כואב וארוך וגויס ל-CIA וכל זה רק בפתיחת הסרט, עוד לפני שמתחילה העלילה האמיתית. כל כך הרבה עבודה בשביל עלילת ריגול סטנדרטית, שנראית כמו "משימה בלתי אפשרית" ביום חלש. ריאן מסתיר את עבודתו מבת-זוגו קירה נייטלי, מקבל הוראות ממפעילו הוותיק קווין קוסטנר, נפגש עם הנבל הרוסי המסוכן קנת בראנה ומתעסק הרבה במחשבים שעושים "ביפ ביפ ביפ" בכל פעם שהם מציגים משהו על המסך. כאילו שנות השמונים לא עברו מעולם, וכאילו עלילות ריגול מתוחכמות מאלו אנחנו לא רואים היום בטלויזיה.
האיש הרע בסרט הוא טייקון רוסי שמנסה למוטט את כלכלת ארצות הברית באמצעות פיגוע כלכלי. היי, זה דווקא רעיון מעניין: אם ההתרסקות של 2008 לימדה אותנו משהו, זה שכדי לפגוע בליבה של מעצמה בימינו לא צריך לפוצץ בניינים, צריך לפוצץ את הבורסה. אבל רגע לפני שנתחיל לחשוד שאולי הסרט יציע משהו מקורי בעולם האיומים על שלום העולם, מספרים לנו שפיגוע-המספרים הזה חייב להיות מלווה גם בפיגוע אמיתי, פיצוצים והכל, אחרת הוא לא יעבוד, כי... למה? עזבו, לא משנה, עכשיו נעבור לעוד סצינת מרדף סטנדרטית.
קנת בראנה לא רק משתתף בסרט בתפקיד הנבל הרוסי, אלא גם ביים אותו. בטריילרים מציינים ליד שמו "מהבמאי של 'תור'!", מה שבטח כואב קצת לבראנה. איש השייקספיר, הבמאי שניסה לחנך את הציבור הרחב בקלאסיקות ספרות, עכשיו זכור בתור הבמאי של סרט הקומיקס הפחות מוצלח במשפחת מארוול. ספק אם כשבראנה ביים את כל העיבודים האלה לשייקספיר הוא חלם על היום שבו הוא יתקדם לטום קלנסי.
אבל הקרדיט הולם כאן לגמרי: ב"ג'ק ריאן" לא תמצאו שמץ של תיחכום או שנינה בריטית. בראנה עובד כאן כבמאי-להשכיר בינוני. סצינות האקשן מעטות ולא מאוד מוצלחות. הדיאלוגים טובים יותר, אבל גם הם לא מבריקים. העלילה מטופשת כפי שמקובל, או קצת יותר. לא, העולם לא באמת היה זקוק לשובו של ג'ק ריאן לא היה שום צורך דחוף בעוד סרט ריגול בינוני מינוס.
האם תצפו ב"ג'ק ריאן: גיוס הצללים"? ספרו לנו בפייסבוק