בוחשת בסירים 16: מתכוננים לגמר

הי חברים, זוכרים את אלבר רו? הוא היה כאן לפני 900 פרקים, הציג את עצמו בתור האיש הכי חשוב בתכנית ואז הלך הביתה לשחק סוליטר. עכשיו הוא חוזר, עם קמטי שינה על פניו, ושואל אם הוא הפסיד משהו. אז כן, הפסדת, הנה תצפה בכל העונה בלפטופ הזה במשך שני פרקים שלמים ותגיד משהו מעניין. "פוד", הוא מרעים בחשיבות עם מבטא צרפתי, "שוד אולווייז גיב יו אפינס", שזה בעברית, אוכל צריך תמיד לתת לך זין. היה שווה לחכות.

אחד אחד נכנסים שפשפינו האהובים לשיחה אישית עם אלבר, כדי לשבור דיסטאנס עם האיש שאיתו בקושי תיקשרו עד כה. כולם עפים עליו. איזה איש פשוט, איזה איש מקסים, הוא אפילו למד ביטוי בעברית לכבודם: "סאדאת ולאחאם". לאף אחד אין מושג מה זה אומר, אבל הם מאחלים לו סאדאת ולאחאם בחזרה. הניחוש שלי נע בין ניסיון לבטא "שלום לכם", או "סלט ולחם", או "אנואר סאדאת היה צריך לחסל אתכם כבר מזמן". בכל מקרה, סחתיין על הכוונה. בינו נקשר לאלבר רו במיוחד, ומתחיל לחפור על כמה שאלבר מהמם תוך שהוא מתייפח בקולי קולות. "הוא מזכיר לי את שאול אברון!" הוא מייבב בהערצה ובורח החוצה כדי להדביק את מדבקות האלבר רו בצורת הלב שלו באלבום המדבקות המיוחד שלו.

נתן צופה באדישות בבינו המתחרפן, ולא מבין על מה המהומה ומה כולם מתלהבים משף אלבר רו. "אני מתרגש לפגוש אותו כי הוא שף חשוב", מסביר גבאי, אבל נתן לא מאמין לו. ככה לא מתרגשים לקראת פגישה. "כשאני מתרגש לפגוש בחורה, אני מסתרק מתקלח מתאפר בודק כל שערה!" הוא טוען. אך החברים משכנעים אותו להיכנס גם הוא לשיחה, וגם הוא נדבק בחיידק האלברו. תוך חצי דקה הוא כבר מתרפק עליו כמו חתלתול נוזלי וזועק "אתה אדם דגול!", ואיך שהוא יוצר הוא מכריז שהוא האיש היחיד שמבין אותו ומתעניין אם הוא צריך עובדים במסעדה כי הוא משתוקק להיות עבדו הנרצע לנצח וללקלק את הפירורים מכפות רגליו. ואתם, באלבר רו כבר התאהבתם באופן חסר פרופורציות תוך כמה דקות של שיחה? אם לא – מהרו אליו מיד, כי תיכף העונה נגמרת ואלברו מתקפל מפה, ואתם הרי יודעים איך הוא תמיד אומר – "סאדאת ולאחאם!" שזה בלטינית "עשו מה שלבכם חפץ, סלט ולחם".

אבל הדרך לגמר עוברת לא רק במפגשים אבהיים עם מלך האלים הקוסמי והשאול אברון הבריטי, אלא גם בתככים ומזימות. כבר ארבעה פרקים התאומות כועסות על חנוך, כי במשך ארבעה פרקים הוא כעס עליהן, כי במשך ארבעה פרקים הן כעסו עליו, ומתישהו משהו התחיל איפשהו ופרפר מת בסין. כולם חזק בקונספירציות, חנוך אפילו רומז שיש לו הוכחות (!) לבגידה מתוחכמת שזממו נגדו, שסביר להניח שכוללות כפתור, שערה וגפרור ולא מתחברות לכלום. בזמן שמצמצתי, ארגנו שם סולחת-בזק אז נניח.

עוד תופיני רגע אחרון: תפלצית הממלכה, אניטה, חזרה. תזמון מושלם, כי חנוך התחיל לגדל קצת ביצים במריבה עם התאומות והגיע הזמן שמישהי תתלוש לו אותן בחזרה. אחרי שהשפילה אותו, שיחקה בו, התעללה בו והעלתה הכול לאינטרנט, אניטה באה כדי בלה בלה בלה משהו עם לתת לו מתנה או להתנצל או סתם כדי לגרד לעצמה עוד קצת זמן מסך מסריח. חנוך, קורבן התמיד, מיד נמרח על הרצפה בהתרפסות, "איזה מתוקה, האו לאבלי, יו ביוטיפול". "רציתי להתנצל", מפהקת אניטה וחנוך בעננים. "זו הייתה ממש התנצלות שבאה מהלב!" הוא צורח באושר אחר כך, "ידעתי כל הזמן שיש משהו אמיתי בינינו! שבאמת הייתה שם כימיה! בנסיבות אחרות כבר היינו זוג היום!!!" ברור, כל מה שעמד ביניכם עד עכשיו זה ענייני לו"ז. יום אחד תיפגשו שוב והכול יהיה מושלמי, ותתאימו זה לזו כמו כפפה לפסיכופת שרוצח כפפות. עוד לא אבדה תקוותנו.

בנוסף, נחתם הגולל על עסקת הפצ'ולי חילבה הבינלאומית. כן כן, אפשר להפסיק לנדנד למוכרת בסופרפארם מתי כבר מגיע הג'ל חילבה לעור העפעפיים, זה נגמר. נתן טעם את הפרוטוטיפ של המוצר ונגעל לאללה, "וואי לייק דיס פצ'ולי?! הרסת את הטעם!". "היינו חייבים", מצטדק מנכ"ל הפצ'ולי, זה היה כל כך מסריח. זו הגרסה היחידה של פצ'ולי חילבה שיכולנו לייצר שלא תהיה מסריחה כל כך".

כאן מגיעה שעתו הגדולה של נתן, הסמוראי הגאה של העדה התימנית. "הייתי שמח לעשות איתך עסקים", הוא אומר, "אבל חילבה זה לא רק כסף. חילבה זה נשמה".ומפיל את העיסקה. שומו שמיים! מי היה מאמין שנתן, אייקון הקמצנות הבלתי מעורער, יוותר על המיליונים ויבחר להציל את כבוד העדה התימנית. תודה לך נתן! הנך אביר המטבח! השבת את לחילבה את נשמתו! הושעת את עמך! עכשיו כל מה שחברת הפצ'ולי צריכה לעשות זה למצוא סתם תימני אקראי שיאשר לה לעשות חילבה והם גוזרים את הקופון במקום אחר בזמן שאתה ממשיך להירקב על פתיליות בבאר שבע. אבל מה זה חשוב כשאת הדבר החשוב מכל אתה לוקח איתך להמשך הדרך: "קיבלתי צנצנת חינם!" צוהל נתן ומניף את הצנצנת שבתוכה הגיעה דגימת הפצ'ולי, "הצנצנת נשארת אצלי!!!"

דמעה.

ותודה לשיקו בכר.