עם כל הכבוד לנו, לא אנחנו המצאנו את הטיפוס במעלה במדרגות החברה. האמריקאים עשו את זה קודם וטוב בהרבה מאיתנו. ארצות הברית היתה המקום אליו מגיעים למחוק את השורשים ולהתחיל מאותה הנקודה (לא אם אתה שחור, כמובן, אבל זה כבר סיפור אחר). אנגלים, אירים, הולנדים, גרמנים, איטלקים אין משמעות לעבר, אין משמעות לקאסטה החברתית שנולדת אליה. המעמד האמריקאי היחידי הוא ירוק, ויש לו את הפרצוף של ג'ורג' וושינגטון מוטבע עליו. בארצם של האמיצים וביתם של החופשיים, לא רק שהדבר אינו נחשב לשלילי, אלא שהטיפוס הקפיטליסטי הוא דבר נערץ וההוכחה להצלחה של האדם.
וכל זה? בגלל "אישה יפה", כמובן! "עממיות" היא פיתוח של עוד אחת מעשרות הנגזרות של "אישה יפה" ושל פרק מתוך הסדרה "החברים של נאור", שנקרא "הפריחה הסמויה". אם צפיתם ב"החברים של נאור", אתם כבר יודעים בדיוק על מה "עממיות", אם לא היה לכם העונג, די מהר תבינו היכן נחתתם שונטל (נטע גרטי), סילבי (אניה בוקשטיין), ורונית (רותם זיסמן) הן שלוש עממיות. הסדרה קוראת להן עממיות, אבל היא רוצה שבבית, מתחת לפוליטיקלי קורקט, תסננו "פרחות". ואיך יודעים שהיא רוצה? כי היא עושה הכל כולל הכל באופן הכי מוקצן שמתאפשר לה.
מדובר בשלוש (למעשה ארבע, חן (מלי לוי) היא עממית שכבר עברה שלב בחיים), חברות שממציאות את עצמן מחדש בעיר הגדולה. הן משנות את השמות שלהן לשמות לא עממיים כלומר, לא מזרחיים, אלא אשכנזים-מעוברתים; הן משנות את אופן הדיבור שלהן מדיבור ישראלי, עם הדגשי ח' וע' לדיבור שאפשר להניח שנאור ציון היה קורא לו פלצני ואשכנזי; הן מקפידות על עברית תקנית, אבל רק כשיש עדים; הן מעמידות פני מנומסות ועדינות, אבל בינן לבינן הן מקללות ומחוות בתנועות ידיים רחבות. כאמור, לפני המכבסה של ה"עממיות" הן הפרחות הסמויות. מסתובבות בתוכנו! כאחד האדם!
לא רק שהפרחות הסמויות משתחלות לעבודה במשרדים של אשכנזים עשירים, הן גם עושות הכל כדי "לתפוס" להן אחד כזה. גם כדי "לתפוס" גבר, צריכה האישה לשקר לגבי זהותה האמיתית, לתת לו את הרושם השגוי שמדובר באישה צנועה, טובה ועדינה. ואחר כך, הו הו, איך שהיא תדפוק אותו עם המציאות. הן אמנם תככניות, חמדניות, נקמניות ונצלניות, אבל זה בסדר כי מן העבר השני יש רק גברים אטומים, כמעט חסרי אונים באיטיותם שמתים שמישהי תעשה כבר משהו עם הדולרים שנשפכים להם מהכיס.
נאור ציון שכותב ומביים את הסדרה, מרפרר - שלא לומר שואל בנדיבות - מהסרט "אישה יפה". אל דאגה, מה שלא מופיע בפרק הזה יגיע כבר בפרק הבא. ורק כדי לחזק את הרושם, גם שיר הנושא המוכר מהסרט יפציע ברוב מקוריות בסצנת קניית בגדים פרועה. מילא, הסיפור של "אישה יפה" הוא סיפורה של זונה שונה. אישה בעלת עמוד שדרה מוסרי ותושייה שמגלה את הפוטנציאל שלה. היא סקרנית ויצירתית, אינטליגנטית ולא רק ב"חוכמת רחוב" ואי אפשר שלא לאהוב אותה ולהיות לצידה. כאשר היא נדרשת לבחור בין כסף ובין אהבה, היא מחליטה שלא לערבב ביניהם והיא זו שמצילה את עצמה בעצמה. היא מטפסת אמנם בסולם החברתי והכלכלי, אבל את הצעד הממשי היא עושה בעצמה.
זה בהחלט לא המצב ב"עממיות". הנשים מבית היוצר של נאור ציון לא בוחלות בשום אמצעים, והן לא מתכוונות לבזבז זמן בלעשות זאת בעצמן כשהן רוצות דבר מה, הן ישכבו ויפתו את דרכן כדי להשיג אותו. הן ייתממו, הן יעפעפו ויעשו בעצם כל מה ש-היי! נאור ציון שובב שכמוך, האם גרמת לנו לחשוב עליהן כעל זונות? ובכן כן. אם לעקוב אחר ההיגיון התסריטאי ואחר מהלכי העלילה של הסדרה, מסתבר שלא רק מדובר בנשים ממעמד נמוך שמתחזות למה שהן לא, הן גם נשים שלמרות שיש להן עבודה משל עצמן, מתפקדות כזונות ומסכימות לקבל למשל כרטיס הנחה לחנות בגדים תמורת סקס.
אין טעם להזדעק על כל דבר, ולא צריך לקפוץ כנשוכת נחש על כל דימוי נשי לא מחמיא בסדרת טלוויזיה. אבל ב"עממיות", כמו ב"החברים של נאור" יש את אותה עוינות שמופנית לנשים שמחופשת להומור. הדחיפה הכאילו משועשעת אבל אלימה - צוחקים אתכן, יאללה, מה אתן כבדות? לא יודעת, כשכל הגיבורות שלך בסדרה על נשים צעירות בעיר הגדולה, הן זונות מסוג כזה או אחר, זה פחות מצחיק. וזה בהחלט לא ג'וליה רוברטס.