בינואר 2009, כשמבצע "עופרת יצוקה" הגיע לסיומו, התקיים אירוע התרמה עבור פצועי רצועת עזה במועדון לבונטין 7. למרות שהאירוע הוגדר כהומניטרי וא-פוליטי, הליינאפ הורכב מאמני שמאל מובהקים. יממה לפני אירוע הצדקה, אחינועם ניני ומירה עוואד (אז נציגות ישראל בתחרות האירוויזיון במוסקבה) ביטלו את השתתפותן בגלל עצומה ולחצים שהפעילו אמנים ואנשי רוח, בתגובה למכתבה של ניני לתושבי עזה.
"אני יודעת שעמוק בלב אתם מייחלים למות המפלצת ששמה חמאס. זו שהפכה את עזה לערימת אשפה שכולה עוני, מחלה ואומללות ובשם אללה העלתה אתכם קורבן על המזבח המדמם של כבוד ותאוות בצע. אוכל רק לייחל עבורכם שישראל תבצע את העבודה שכולנו יודעים שצריכה להיעשות ותחסל עבורכם את הסרטן הזה, הוירוס המפלצתי ששמו קנאות, ששמו חמאס".
המכתב של ניני כונה "מכתב נאצה", האירוע התקיים כסדרו חרף היעדרותן של הזמרות (שבין היתר טענו כי מדובר ב"עצומה מכוערת") וזה, למעשה, סוף הסיפור. היום, חמש שנים אחרי ובאופן פרדוקסלי, ניני מעצבת סוג של עצומת יחידה, כשהיא מוותרת על צ'ק שמן מוועדת טקס פרסי אקו"ם בגלל בחירתה להעניק פרס על מפעל חיים לאריאל זילבר. כן, אותו אריאל זילבר ששר "ממי אקנה, ממי? מאחי היהודי", זילבר שאמר "הערבים הם אויבים" וגם "אני לא ממליץ על הומוסקסואליות". כך במשך שנים ובקדחתנות, המוח שהלחין את "הולך בטל", חיסל את הקונפורמיזם של הז'אנר וסלל את "דרכו של עץ אחד", דבילית ככל שתהיה.
פתאום, הנימוקים למעשה השקט אך החתרני, שנוסחו היטב בדף הרשמי של ניני בפייסבוק מדיפים אדים של סטנדרט כפול. ניני שנאלצה להסיר השתתפותה בלבונטין 7, לא הגיעה לתובנה עמוקה באשר לבעייתיות במכתבה הקיצוני דאז - ובחרה שלא להגיב לעצומה שהפעילה לחץ אקטיבי וגרמה, בסופו של דבר, לביטול הופעתה. אך הפלא ופלא - השתלשלות הדברים לא שונה בתכלית מסיפור זכייתו של זילבר בו למעשה ניני מפעילה לחץ פסיבי ומערערת על החלטת ודעת אקו"ם להעניק את הפרס לזילבר.
אחינועם ניני: "שאריאל זילבר יתנצל בפני ההומואים, הערבים והחילונים"
האקט של ניני אינו שגוי מיסודו. יש להודות באמת, מדכדכת ככל שתהיה ולא משנה מה נגיד לעצמנו הדברים שזילבר פלט בלי רסן בשנים שעברו, צריכים לעורר את חרון אפו של אחרון הפלגמטים, אם לא להבעיר אדמות. אותו הג'אנק, שהשתחרר ברצף בל יתואר, גרם לרבבות להשליך בזעם את היצירות של המוזיקאי המחונן. עם זאת, ובכן - עודנו מוזיקאי מחונן. האם יש למתוח קו בין דעותיו הפוליטיות לעצם היותו אמן חשוב? כאן בדיוק ערכי הדמוקרטיה עלולים להידרס על ידי מערכת ערכים חילונית והומנית, ולהיפך. הסוגייה הזו, בדיוק כפי שניתן להעלות את סוגיית הופעתה של ניני בזמן "עופרת יצוקה", כנראה לעולם לא תפוענח.
"איננו קוראים בשום אופן להחרים את אריאל זילבר האמן", כתבה ניני. אך האין זה בדיוק מה שהיא עושה? האין זה בדיוק מה שנעשה לה, בינואר 2009, מועדון לבונטין 7?
מה אתם חושבים על המעשה של אחינועם ניני? ספרו לנו בפייסבוק