אל תתנו למודסלקטור לעבוד עליכם. הדאחקות המוזיקליות ושפע התבטאויות ציניות מצדם, הם כולם רק ניסיון כושל מלהדיר מעצמם כל חשד לחשיבות. אבל אחרי שחמישה אלבומי אולפן מופתיים - בהם טכנו, אלקטרו, דאבסטפ, IDM והיפ הופ מוזגו לכדי תמהיל חומצתי ומבעבע הייחודי להם כל כך, קרה עוד דבר. נכון להיום, חמש שנים מאז היווסדה, חברת התקליטים העצמאית של השניים, 50 וופנס (Weapons) היא הלייבל החשוב והמשפיע ביותר בתעשיית הדאנס. מרסל דטמן, לורן גרנייה ותום יורק הם אולי השמות היותר מוכרים שם, אבל החיים בלופ מציע דווקא מבט קרוב על חמישה יוצרים דגולים, אם כי פחות מוכרים, מקטלוג הלייבל החשוב.
Bambounou
אין דמות אותנטית יותר לתיאור רוח הלייבל כמו ג'רמי גוונדו-ז'יטובסקי. נער הפלא הצרפתי שהתבקש להקליט אלבום והוא עוד לא בן 23. כיאה וכראוי לנציג דורו, אצל באמבונו הקו המפריד בין האוס, ברוקן-ביט, טכנו או טראפ מעולם לא היה קיים. לאורך כל "Orbiting", אלבום הבכורה שהוציא 50 וופנס ב-2011, אפשר לשמוע אותו מלהטט בין נעימות מיתר מדע-בדיוניות נוסח אנדרגראונד רזיסטנס למקצבי טו-סטפ מתוחכמים. מלבד שיתופי הפעולה עם ג'ואקים או פרנצ' פרייז (שהתארח לטראק נפלא נוסף במסגרת אותו אלבום) "Mass" הוא ללא ספק הטראק המוכר ביותר של באמבונו עד כה. ארבע דקות וחצי בסך הכל של כלי תקלוט מופשט בעל דגימת ווקאל מדבקת. אחת הרצועות המנוגנות ביותר על ידי סקובה וללא ספק ציון דרך משמעותי בתהפוכות הרבות שעברו על המיזוג בין השפעות דאבסטפ על טכנו. סט הבק-טו-בק שחלק עם ג'ואקים עבור Le Mouv (מכת היפסטרים רדיופונית בפריז), היא מפגן מרשים של יכולות תקלוט נועזות לא פחות מצדו.
Anstam
אנסטרם, זה שתמיד אוהב להזכיר את העובדה שוויתר על חוזה ב-Planet Mu, הוא כנראה היוצר האפל ביותר ב-"50 וופנס". את מקצבי הברוקן ביט המדוסטרשים שלו, הוא מקפיד לגבות בהרמוניות נאו-קלאסיות סמי מלנכוליות. מה שלצד הרימיקס לרדיוהד, בהחלט משייך אותו יותר לקליקת יוצרי IDM, הרבה יותר מאשר למרימי הרחבות. ב-2012 הוא העניק ל-50 וופנס את "Stones And Woods" אחד מאלבומי האלקטרוניקה הגדולים של אותה שנה. יצירה בעלת אפיל גותי, שזכתה למספר השמעות חסרות תקדים בתכנית הרדיו של מארי אן הובס ב-BBC 6. הוא אמנם לא אחראי על אף להיט מועדונים גדול, אבל אנסטרם הוא ללא ספק חותם האיכות האינטלקטואלי, שספק אם "50 וופנס" בכלל זקוקים לו. מה שבטוח הוא שזה ללא ספק עזר לו להתברג פוליטית למיקום מאתגר ומעניין הרבה יותר בתעשייה. למי שעוד לא יצא לשמוע, מדובר באלבום מאוד מומלץ. ג'יילס פיטרסון אמר: "אם ג'ף מילס היה ננעל באולפן עם SBTRKT, הם בטח היו יוצרים משהו שנשמע ככה":
Benjamin Damage
השנה עתיד לצאת אור אלבום נוסף מאת דאמג', מה שמיידית הפך לאחת הידיעות החמות של הרגע. אני מניח שלקוראים הקבועים של המדור, אין צורך להציג את בנג'מין דאמג'. "Heliosphere", אלבום הבכורה שלו מהשנה החולפת הופיע בכל דירוג נחשב ובצדק. הייתה זו בכורה שהצליחה להתעלות אפילו על מידת הציפייה האדירה מיוצר שעיני כל העולם נשואות אליו. בנג'מין הוא ללא ספק אחד הכוכבים הגדולים ביותר לצאת מ-50 וופנס וזה שהצליח יותר מכל אחד אחר לתפוס את תשומת ליבם של קהלים מחוץ לטריטוריה המוזיקלית של מודסלקטור. מלבד אותו אלבום אהוב, משובח ומדובר, דמאג' אחראי על עוד חמישה סינגלים נוספים בקטלוג הלייבל, שכולם, גם בלי הרימיקס מרוברט הוד, עשו את הבלתי יאומן כשהצליחו להתנגן בברגהיין והפנורמה בר כאחד. אם עדיין לא הנפתם זרועות מעלה, כששמעתם יותר מפעם אחת את הטראק הבא, כנראה שאתם בעמוד הלא נכון. בעצם לא כנראה, בטוח.
Cosmin TRG
אין בעולם אף יוצר אחר שאחראי על רימקסים לסימיין מובייל דיסקו, לגובלט, אובג'קט באותה נשימה יחד עם רימקסים לסקאדג', בונובו וסלאם. עם כל הכבוד לסקובה, מארטין וכל שאר חוזרי דאב-סטפ בשאלה, אף אחד לא עובד קשה כל כך כמו קוסמין. חמישה סינגלים ושני אלבומי אולפן הוא תרם ל-"50 וופנס" בשנתיים האחרונות, ואין כמעט אף סצנה מתת-ז'אנר אלקטרוני כלשהו, שהוא לא מוכר בו. קוסמין הצליח להוכיח שהוא מסוגל להפיק כל דבר וברמה האותנטית ביותר. מדאב טכנו מעושן נוסח בייסיק צ'אנל, להיט דאבסטפ צורמני עד דיפ האוס נוסח לארי הרד. יכול להיות שדווקא השפע והעושר היצירתי המדהים שלו, הם אלו ששמו לו רגל בדרך להכרה וההוקרה הגדולה שהוא באמת ובכנות ראוי לה. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא "Simulat", אלבום הבכורה שלו עבור 50 וופנס. נדיר שמופיע אלבום חדש שמרגיש יותר כמו אוסף רטרוספקטיבה של מיטב.
Addison Groove
ריליס הבכורה של אנתוני וויליאמס (המוכר לא פחות כ-Headhunter בדאבסטפ) ב-"50 וופנס", הופיע תאמינו או לא, כרצועה בת דקה ועשר שניות על גבי תקליט 7 אינצ' במהדורה מוגבלת של 111 עותקים. זה לא סוד שאנתוני הוא אחד האמנים הנערצים ביותר על ידי מודסלקטור. אין למעשה אף אמן אחר ב-50 וופנס שקרוב אליהם מוזיקלית כל כך כמוהו. גטו-האוס, ג'וק, אלקטרו וכמובן דאבסטפ וטכנו - כולם יחדיו לקחו חלק כהשפעות על "Transistor Rhythm" אלבומו היחיד עד כה של וויליאמס בלייבל. קטעים אלמותיים מאותו אלבום כמו "Ass Jazz" או "I Go Boom" שגם יצא כסינגל, היו אחראים ישירים לרנסאנס צליל הגטו-האוס בברלין, לונדון ושאר בירות העולם. מגזין פאקט הופיע לא מזמן בביתו בכדי לתעד את סביבת היצירה האולפנית שלו. ככה זה נראה: