אמנם אנו רגילים לחשוב על יהורם גאון יותר כעל זמר מיתולוגי ופחות כעל שחקן, אבל אין ספק שגם בתחום הזה עומד מאחוריו רקורד מרשים, עם תפקידים בלתי נשכחים ב"קזבלן", "מבצע יונתן", "נבלות" ו"קרובים קרובים". בראיון מיוחד לוואלה! תרבות לרגל יציאת "מבצע חמניה", סרט חדש בהשתתפותו, מתעקש גאון שהמשחק עבורו הוא הרבה יותר מעיסוק צדדי. "מבחינתי אני גם זמר וגם שחקן, שעושה כל דבר שהוא מסוגל במסגרת הכישרון שלו", הוא אומר. "הסיבה שבגללה אני שר יותר מאשר משחק היא שהעשייה הזאת היא נוחה וקלה יותר, לעומת המחויבות שדורשת עבודה בתיאטרון ובקולנוע. אף פעם לא רציתי להיות חלק מקולקטיב, ולכן בדרך כלל העדפתי להופיע כזמר בתוכניות יחיד, שבהן אני יכול להיות אדון לעצמי. עם זאת, מדי פעם נפלה בחלקי מתנה בדמות סרט או הצגה, שלמענם שמחתי לוותר על העצמאות שלי".
ההזדמנות הנוכחית, שלמענה ויתר גאון על עצמאותו, היא דרמה תקופתית עם אלמנטים של מתח, שמגוללת לראשונה את סיפור לידתה של תכנית הגרעין הישראלית. גאון משחק בסרט בתפקיד הראשי של לוי, דמות בדיונית של ראש המוסד בשנות החמישים, שמהווה את הכוח המניע בבניית הכור בדימונה. "הסרט מעז לספר את הסיפור של בניית הכור, ובעצם מודה לראשונה, שלא באמת מדובר במפעל טקסטיל", מספר גאון. "בתחילת הסרט יש מצוקה גדולה של ראשי הישוב, אשר חוששים מכך שאויבינו ירצו לגמור את העבודה, שהיטלר לא גמר לפני כן, מפני שהיינו מפוזרים מדי בעולם. בעקבות כך, קבוצה של אנשים, שבסרט זהותם רק מרומזת, מצליחים בשיתוף פעולה עם הצרפתים לבנות שני כורים, אחד עבורנו ואחד עבורם. אני משחק איש, שהוא שפוט מוחלט של ארץ ישראל והרעיון הציוני. אנשים כאלה לא מכירים פשרות וניואנסים. הם נכנסים בקירות, כדי לבצע את המשימה. השיקול היחיד שלהם הוא טובת העם היהודי".
לקולנוע הישראלי יש דימוי לא מאוד פטריוטי בקרב הקהל המקומי, בעוד שהסרט הזה הוא מאוד פטריוטי ומאוד ציוני. האם זה לא הרגיש לך מעט מוזר?
"אוי ואבוי לנו אם סרט ציוני ייראה לנו מוזר. אם זה המצב, הרי שאנחנו חיים בטעות. זה נכון, שקיים מצב שבו העולם מעריך יותר סרטים ישראליים, שבהם אנחנו בועטים בעצמנו. אגב, אני לא אומר שהדברים שהסרטים האלה מציגים אינם נכונים, אבל אפשר גם להראות צדדים אחרים, פחות אפלים, של חיינו כאן. חלק מהיוצרים כאן מרגישים, שכשהם הולכים נגד הרוח הציונית זה עושה אותם נאורים יותר ואולי גם אמנים יותר גדולים. אני מאמין שאתה יכול להיות אמן גם כשאתה מראה את הצדדים היפים. עם זאת, אין לי ספק שמקדם המכירות של הבעיטה העצמית יחסר לסרט שלנו מאוד בשווקים הבינלאומיים. סרט שבו אנחנו טופחים לעצמנו על השכם לעולם יתקל בקשיים רבים יותר מאשר סרט שמספר כמה אנחנו נוראיים".
בהתחשב בעובדה שאתה לא משתתף ביותר מדי סרטים, מה משך אותך לתפקיד הנוכחי?
"היתרון שלי היום הוא שאני לא 'צריך' לעשות שום דבר, לא במוזיקה ולא בתחום המשחק, ויכול להרשות לעצמי לבחור לעשות רק את מה שאני אוהב. את הדמות של לוי ב'מבצע חמניה' רציתי לעשות כי אהבתי את הטקסטים שהתסריטאים כתבו עבורו. יש בהם ביטוי לאהבת ארץ ישראל, שמאוד הולמת את דרך מחשבתי. כמו שאמרנו, זה סרט מאוד ציוני, ובפירוש רציתי להיות חלק ממשהו כזה".
לדברי גאון, הנושא החשוב של הסרט והאידיאלים הציוניים שהוא ספוג בהם, יצרו אווירה מיוחדת במינה באתר הצילומים. צוות השחקנים הגדול והמגוון של הסרט, שכולל בין השאר את צופית גרנט, דניאלה קרטס, סשה דמידוב ויוסי מרשק, ביצע את עבודתו ברצינות תהומית, נטולת רוח שטות, שמאפיינת לרוב את העבודה על סטים של סרטים. עם זאת, גאון מגלה שלא עשה עבודת הכנה מיוחדת, כדי להיכנס לדמות שלו בסרט. "זה יפה להגיד 'הלכתי לפגוש את האנשים, עשיתי תחקיר מעמיק', אבל אצלי זה לא עובד ככה", הוא מודה. "אני בפירוש חושב שאסור לסבך את הדברים על-ידי אימוץ מתוכנן של מחוות כאלו ואחרות. אתה יכול לקרוס מזה. מה שעובד אצלי זאת אינטואיציה. אני פשוט מקבל טקסטים שאני מניח שהם מבוססים על תחקיר, ובסך הכול אומר אותם בהגיון. מה שיוצא זאת הדמות. הטקסטים הם אלה שמשחקים. ככה אני מבין את הדברים".
השמועות גורסות שבימים אלה נכתבת הביוגרפיה שלך. האמנם?
"זה נכון. מי שכותב אותה הוא שי פלד, שאותו הכרתי בעקבות ביקורת שלילית על מופע שלי, שהוא כתב בעמוד המעריצים שלי בפייסבוק. דווקא התגובה הזאת משכה את עיני בתוך ים של תשבחות, ובעקבות כך יצרתי איתו קשר והפכנו לידידי נפש. בשנה האחרונה אני מספר לו את קורות חיי והוא כותב ספר. יכול להיות שיהיו בו גם כמה גילויים חדשים, שאנשים עדיין לא יודעים עליי".