הופעתו הקודמת של חוזה גונזלס בבארבי, לפני שש שנים, הוכתרה כהצלחה אדירה. הוא סיפק אז ערב מרגש שבו אפילו התגלה כווירטואוז של ממש בנגינה על גיטרה קלאסית. היו באותה הופעה שירים גדולים, או יותר נכון קטנים אך עוצמתיים מאוד, ובהם "Slow Moves", "Crosses" והלהיט הכי גדול של גונזלס, "Heartbeats" (שהוא בכלל קאבר לשיר של להקה שוודית אחרת The Knife). לכן, לקראת הופעתו השנייה של חוזה גונזלס בארץ, עלו כמה חששות שכן מיני-להיטים שכאלו הם לא מנת חלקה של להקת ג'וניפ, איתה הוא מגיע הפעם להופיע. אולי החומרים שלה לא יהיו מעניינים כמו אלו מקריירת הסולו שלו? ואולי השירים ישמעו דומים מדי זה לזה? והאם מדובר בעצם באותה הגברת בשינוי אדרת, כלומר פשוט אותה המוזיקה של גונזלס רק הפעם עם להקה?
ראשית, יש להוריד את הכובע בפני הפקת המופע (שיתוף פעולה מבורך בין מונוקרייב ונרנג'ה) על העמידה בזמנים. זה לא דבר של מה בכך במחוזותינו שחימום עולה ב-21:15 וההופעה המרכזית בדיוק בעשר - כפי שהובטח. ג'וניפ עלו בהרכב שכולל את גונזלס בגיטרה ושירה, ואת חברו ללהקה, הקלידן טוביאס וינטרקורן. אליהם הצטרפו מתופף, בסיסט ופרקשניסט. אמנם בתחילה הסאונד היה עמום ולא חזק מספיק והתקשה למלא את חלל הבארבי שהיה מלא בקהל מקצה לקצה. אך נדמה כי איש הסאונד, שאם לשפוט לפי מראהו היה שוודי גם הוא, הצליח לשפר אותו ולאחר כמה שירים כבר לא הייתה שום סיבה להתלונן.
ג'וניפ פתחה עם "Black Refuge" שהזכיר מיד כמה יפה ועדין קולו של גונזלס, שזנח את עמדת הווירטואוז לטובת הופעה מאוזנת שבה היה מקום שווה לכל אחד מחברי הלהקה. בסגנון המאוד ספייסי-פולק של ג'וניפ אמנם אין סולואים מפציצים או קטעים של התעלות של נגן אחד לעומת האחר, אך בכל זאת יש לציין את תרומתו הגדולה של הפרקשניסט המצוין שגם תופף על קונגוס. בשיר השני, "So Clear", קולות הרקע שהוא הפיק, שעורבלו באפקטים אלקטרוניים, נשמעו כמו רוחות רפאים באיזה יער אירופאי קפוא. משהו שנשמע כמו לקוח מלהקה גותית משנות השמונים.
בשיר החמישי והרומנטי, "Walking Lightly", אותו פרקשניסט נהדר הוסיף לחגיגה המוזיקלית המאוד רגועה הזאת נגינה בחליל, שגיוונה את הצליל של ג'וניפ עוד יותר. גם המתופף העצים מאוד את השיר, שהתגבר לקטע פוסט-רוק פסיכדלי יפהפה והיה אחד מרגעי השיא בהופעה. בשלב זה, כבר היה ברור שסגנון להקתו של גונזלס אמנם מאוד מובחן, אך עם זאת השירים אינם זהים זה לזה. בכל אחד מהם ניכר אלמנט אחר שהוסיף עניין חדש. גונזלס המעיט במילים בין השירים, אך בפעמים הבודדות שכן דיבר אל הקהל, נחתה עליו כמות גרנדיוזית של אהבה. הוא מצדו ציין כי הבארבי הוא אחד ממועדוני ההופעות האהובים עליו בעולם.
שירים נוספים שבלטו היו"Your Life Your Call", "In Every Direction", הבלדה "Without You" והשיר שחתם את ההופעה לקראת ההדרן הראשון "Line of Fire", שהופיע בסדרה "שובר שורות". אפשר להתלונן כי הביצועים במהלך ההופעה היו קרובים מדי לאיך שהם נשמעים באלבום, אך זה יהיה די קטנוני. אפשר גם להגיד שלא נרשמה דרמה כלשהי, אך אלו הם ג'וניפ וזהו חוזה גונזלס. המוזיקה אמנם מאוד נעימה, אך מסעירה היא לא, ועל אף המלנכוליה המאוד נוכחת לא מדובר באיזו מסחטת דמעות.
השיר היחידי מתוך קריירת הסולו של גונזלס שבוצע בהופעה היה "Down The Line", שפתח את ההדרן. זהו אחד השירים היחידים שבו נצפו בקהל אנשים שיודעים לשיר את כל המילים. אחרי " After All Is Said and Done" חזרה הלהקה להדרן שני וחתמה את הערב עם "Rope and Summit". אז כן, החששות שהיו לי לקראת ההופעה ובהשוואה לקודמתה התפוגגו וזו הייתה הופעה טובה, אפילו טובה מאוד. יעידו על כך כל הרוקעים ברגליים שהרעידו לכמה שניות את הבארבי בציפייה נכזבת להדרן שלישי.