כל הילדים המגניבים-לשעבר של הקולנוע עושים טלוויזיה ג'סיקה לאנג המציאה עצמה מחדש עם "אימה אמריקאית", מייקל ג'יי פוקס חזר עם "מייקל", וודי הרלסון ומתיו מקונוהי מקדירים פנים ב"בלש אמיתי" וכן הלאה וכן הלאה. טלוויזיה היא כבר מזמן לא המקום שאליו כוכבי ה-C וה-D ליסט מגיעים על גחונם כדי להתחנן להזדמנות אחרונה, והמשאבים הגדולים יותר שמוקצים לאמנות השמינית, מטים את האיזון ההיסטורי בין הקולנוע לטלוויזיה ומטשטשים את הגבולות וההפרדות.
תחת מטריית המגמה הזו, גם רובין וויליאמס חוזר למסך הקטן, לראשונה מאז כיכב ב"מורק ומינדי" בסוף שנות השבעים. לוויליאמס יש קריירה רחבה ומרשימה בקולנוע, והפרסונה שלו היא ממילא גדולה מהחיים, ומוחצנת עד מעצבנת; הוא לא "זקוק" לטלוויזיה, הוא נהנה מההזדמנות ואמריקה נהנתה מהרעיון של וויליאמס הקטן בסלון ביתה. אלא, שמה שהצליח למסגר את וויליאמס לסדר הגודל הטלוויזיוני בפעם הקודמת, היתה העובדה שהדמות של מורק היתה חייזר. הפעם, יותר משלושים שנים לאחר מכן, וויליאמס עדיין נזקק למסגרת שתתווך ותכיל את האיכות התזזיתית המסוימת שלו, וב"המטורפים" אין לו אותה.
"המטורפים" הוא סיטקום על עסק פירסום משפחתי, האב (וויליאמס) הוא סיימון רוברטס גאון פרסום אקסצנטרי וקיצוני; הבת סידני (שרה מישל גלר, "באפי קוטלת הערפדים") היא הטיפוס השקול והאחראי בהרכב הכאילו מנצח של רוברטס את רוברטס, והיא זו שמרסנת אותו. הבעיה עם הנחת המוצא שמדובר בגאון-מופרע הוא שהפעם דיוויד אי. קלי שמתמחה בייצור דמויות כאלו, ("אלי מק'ביל", "בוסטון ליגל"), לא הצליח לשכנע שיש פה איזו גאונות. הרושם החזק יותר שנוצר הוא שמדובר בדמות מעט פתטית שעברה את שיאה, והנורא מכל בכל זה, הוא שהרושם מהדמות של סיימון רוברטס משליך על הרושם מהשחקן רובין וויליאמס.
וויליאמס הוא בהחלט לא שחקן פתטי, ועדיין רחוק מלעבור את שיאו, אבל משהו במסך הקטן מדגיש דווקא את הצדדים הפחות מוצלחים שלו כשחקן וקומיקאי. הטלוויזיה מבליטה את המקומות הלא אלגנטיים, המתאמצים והליצניים-מביכים של וויליאמס שבימאי קולנוע טובים מצליחים לרסן ולרתום לטובת הכלל; והסיטקום שהוא ממילא ז'אנר שחי בסמוך לפי התהום של הטעם הרע, לא מצליח להכיל היטב את וויליאמס המפרכס והמוגזם.
על האכזבה מוויליאמס נוספת האכזבה משרה מישל גלר, שהיתה צעירה קולית והתבגרה לא טוב בקפיצת ראש לתוך בריכת נשות הוליווד בנות השלושים וקצת הרזות מדי, שבריריות מדי, עצבניות מדי וחסרות הייחוד. התפקיד שאי. קלי ייעד לה, כמו שהוא אוהב לעשות פעמים רבות עם תפקידים נשיים, הוא תפקיד הסמרטוט הרטוב שמוטח בפרצוף של הגיבור הפרוע היא מצננת ההתלהבות, וקטנת האמונה. היא אמנם חמודה וחיובית, אבל מבאסת ודודתית. ואף אחד לא זקוק לעוד קאליסטה פלוקהרט בחיים שלו.
"המטורפים" לא איומה או בלתי נסבלת, ותפקידי המישנה שבה מלוהקים באופן מוצלח מאוד עם האמיש לינקלייטר (המוכר בעיקר כאח מ"כריסטין הישנה"), ג'יימס וולק ("מד מן"), ואמנדה סטון ("גוסיפ גירל"). אבל הציפייה מהסדרה שמחזירה למסך הביתי את מורק ובאפי לא מתממשת. גם כשלא מדובר באסון טלוויזיוני, מפגש קריר עם כוכבי הקולנוע על המסך הקטן יכול להיות קצת שובר לב. במקרה הזה הלב לא נשבר לרסיסים, אבל הוא נסדק.
"המטורפים" משודרת ב-yes קומדי בימי א'
מה אתם חשבתם על הקאמבק הטלוויזיוני של רובין וויליאמס ושרה מישל גלר? ספרו לנו בפייסבוק