ביום ראשון הקרוב יתקיים בלוס אנג'לס טקס האוסקר, מה שאומר כי בימים הקרובים תהיה עסוקה תעשיית הבידור בגלגול שטיחים אדומים, מדידת שמלות וליטושי פוטושופ. מי שסולד מכל זה, ישמח להיזכר כי יש לעולם הקולנוע גם צד אחר. למשל, סרטים כמו "גן עדן לאוהבים", דרמה אוסטרית נטולת זוהר פרי עטו של אולריך זיידל שעולה היום (חמישי) לאקרנים בארץ.
זהו הסרט הראשון של אולריך זיידל שזוכה להפצה מסחרית בישראל, אך מטיבי הלכת המקומיים מכירים היטב את עבודתו הקודמת, שתמיד פיארה את מסכי הסינמטקים ואת מדפי האוזן השלישית. לדוגמה, סרטים מהוללים בסדר הגודל של "ימי שרב" ו"ייבוא/ייצוא", בהם הקפיד היוצר האוסטרי להשתמש במיטב הכלים האמנותיים שאופייניים לקולנוע האיכות האירופאי: עיסוק בנושאים חברתיים שרוב האנשים היו מעדיפים להדחיק אותם, מעקב אחר דמויות שוליים, ליהוק שחקנים שאינם כוכבים, הימנעות מתנועות מצלמה ושפע של חספוס ואותנטיות.
את כל זה אפשר למצוא גם ב"גן עדן לאוהבים", הפרק הראשון בטרילוגיית סרטים המציגים יחדיו תמונת מצב של אירופה העכשווית מנקודת מבטם של נשים. כאן, הגיבורה היא אוסטרית שמנמנה ובודדה בגיל המעבר, היוצאת לאפריקה כדי לקנות אהבה בכסף. זה הראשון שבחבורה, ואת הקרנת הבכורה שלו ערך בפסטיבל קאן כבר לפני שנה וחצי. כלומר, הפצתו לארץ מגיעה באיחור, אבל במקרה זה באמת מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, שכן מדובר בדרמה אנושית ויפה להפליא.
אני אומר זאת לזיידל בפתח השיחה הטלפונית בינינו לקראת הפצת הסרט בארץ, והבמאי משיב בתגובה שהוא רגיל לתגובות שכאלה, אבל בהחלט מנוסה גם בפידבקים מסוג אחר. לדבריו, יש צופים ומבקרים שחושבים שהוא פרובוקטור ציני וחסר אנושיות. "זה בגלל שאני מראה את האמת על החברה, ויש כאלה שלא מוכנים לקבל את זה", הוא מסביר. "הציבור כל כך רגיל כבר לתמונת המציאות המעוות שרואים בתקשורת, עד שהוא לא מסוגל להישיר מבט כשמציבים בפניו מראה. נוסף לכך, אני גם מטפל בפרות קדושות, וגם זה כמובן לא קל לאנשים. סוגיית תיירות הסקס, למשל, היתה טאבו, ולא כולם שמחים מזה שהעזתי לגעת בו".
מה באמת משך אותך בסוגיית תיירות הסקס?
"זה עניין אותי רק מנקודת המבט הנשית, של הנשים שיוצאות למסעות האלה. אצל הקליינטים הגברים, זה רק ביזנס. אצל הנשים, כמו הגיבורה שלי כאן, זה קצת יותר מזה. ברור שגם אצלה הכסף והמין משחקים תפקיד, אבל זה לא רק זה. היא משתוקקת למשהו שהוא יותר מסקס. היא מחפשת אהבה וקרבה, והגברים באפריקה מודעים לכך ומנצלים זאת".
כמו שאמרתי לך בתחילה, אני מהצד שחושב כי אתה עושה זאת בצורה הומנית להפליא, והאמת שלא ברור לי איך אתה מצליח לעשות כך, כי אתה מביט במצבים שבהם דמויות כמעט מאבדות צלם אנוש, ובכל זאת משכיל לשקף את כל האנושיות שלהן.
"תודה. זה כי לוקח אנשים ברצינות. הדמויות שאני מצלם, הן לא קריקטורות, אלה אנשים שאני מתייחס אליהם בכבוד, בלי שיפוטיות ובלי חלוקה לטובים ורעים. אף אחד כאן לא רע. הגיבורה מחפשת אהבה, האפריקאים מחפשים כסף. כל אחד מנסה לברוח מן המצוקה שבה הוא נמצא. זה נורמלי ומובן. לכן, אני חושב שגם הצופה מזדהה עם הדמויות. מה שאני מראה כאן נוגע בצורה זו או אחרת לכולם. הגיבורה כאן מחפשת אחר הגן עדן שלה והאושר שלה, ונכשלת בצורה אומללה, וזה בדיוק מה שעובר על כולנו בסופו של דבר, לא?".
את הגיבורה הזו, תרזה, מגלמת מרגרט טיזל, שמתגלה כהפך המוחלט ממה שאנו רגילים לראות מכוכבות הבד. היא לא צעירה, לאו דווקא מושכת במיוחד ובטח שלא רזה. "רציתי לבקר את אידיאל היופי של החברה המודרנית", אומר זיידל, "החברה מנסה לאלץ את כל הנשים להתיישר לפיו, אז רציתי להעמיד במרכז מישהי שלא מצייתת לכפייה הזו, להראות גוף שמנוגד לאידיאל, וזה בדיוק מה שיש למרגרט".
איך ליהקת אותה?
"זה לא היה פשוט למצוא אותה. הגדרת התפקיד היתה פרטנית ביותר. חיפשתי מישהי מעל גיל חמישים, עם עודף משקל, ולא ביישנית. מישהי שתסכים להשתמש בגוף שלה מול המצלמה ולהצטלם במצבים אינטימיים עם גברים זרים, ולאו דווקא מהסוג שהיא מכירה. חוץ מזה, רציתי מישהי שהתצוגה שלה תראה אותנטית לגמרי, ובגלל שיטת העבודה שלי עם השחקנים, הייתי צריך מישהי שיודעת לאלתר. אין הרבה כאלה, בלי קשר לגיל ולמראה, אז האמת שאני מחשיב את עצמי כבר-מזל שבכלל מצאתי את מרגרט".
הזכרת את שיטות העבודה שלך עם השחקנים. מהן בדיוק?
"מסובך מדי להסביר זאת על רגל אחת, אבל אני יכול להשיב בקצרה שהכל אצלי מבוסס על אלתורים. בין אם יש בסצינה שחקנים מקצועיים ובין אם יש בה שחקנים לא מקצועיים, אני לא מגיע לצילומים ולו עם שורת דיאלוג אחת. הכל מאולתר".
מי שיתלהב מ"גן עדן לאוהבים" יוכל לאחר מכן לחפש בדיוידי את שני פרקי הטרילוגיה הנוספים - "גן עדן: אמונה" ו"גן עדן: תקווה", או לחכות לכך שגם הם יופצו בקולנוע. כך או כך, זיידל מבהיר כי מבחינתו, סרט זה יכול לעמוד בפני עצמו. "אם מחברים אותו לשני הפרקים האחרים, מתקבלת תמונה מורכבת יותר, אבל אפשר להבין אותו גם בלעדיהם", הוא אומר. "האמת היא שבהתחלה התוכנית היתה להכניס את כל הסיפורים לסרט אחד, אבל בשלב מוקדם הבנתי שהם קצת גדולים על סד שכזה והחלטתי לפצל אותם".
לפני סיכום, בטרילוגיה זו ובעבודותיך הקודמות עסקת בנושאים החברתיים הבוערים ביותר באירופה למשל, ב"ייבוא/ייצוא" עסקת בסוגיות העוני והעבודה הזרה. לאור ההתמחות שלך בנושא רק מתבקש לשאול אותך מה דעתך על התמורות האחרונות ביבשת.
"ב'ייבוא/ייצוא' דברתי גם על המצב באוקריאנה, ואפילו שזה היה כבר לפני שבע שנים, אני חושב שחזיתי את מה שקורה עכשיו, ואני חייב לומר לך שכל האירועים במדינה בכלל לא מפתיעים אותי. לגבי אירופה בכלל, אני לא אופטימי. היבשת מנוהלת לפי שיטה כלכלית שהיא פשוט לא נכונה. הקפיטליזם טוב כדי למקסם רווחים, אי אפשר לנהל חברה שלמה לפיו".
ולסיום, אם נחזור לנקודת ההתחלה, אתה מרגיש שעם השנים יותר ויותר אנשים מבינים אותך ואת כוונותיך האמיתיות?
"אני שמח לענות לך שכן. אמנם, בהחלט יש עדיין כאלה שסבורים כי אני ציני, אבל הכמות שלהם פוחתת, וככל שאני עושה יותר סרטים, כך מבינים אותי יותר".