אנחנו רק בחודש פברואר אמנם, אבל כבר עכשיו יוצא לאור אלבום האוסף החשוב ביותר של השנה, "Hardcore Traxx". אוסף רטרוספקטיבה מקיף ראשון המוקדש לקטלוג חברת התקליטים החלוצית Dance Mania, מקור מוצאם של כמה מיוצרי ההאוס האגדיים ביותר וכמה מתקליטי הדאנס המשפיעים ביותר בתולדות ההיסטוריה. גלגוליו המוזיקליים הרבים של הלייבל בן ה-30 כמעט, טומן בחובו לא רק ממגוון תהפוכותיה של סצנת מוזיקת המועדונים בשיקאגו, אלא גם כמה ממלחמות ההוקרה התרבותית הכואבות ביותר בסצנה המוזיקלית המשפיעה. החיים בלופ מצדיע לאחד מחברות התקליטים המגוונות והמשפיעות ביותר בתולדות מוזיקת המועדונים.
בניגוד לחברות תקליטים עצמאיות דומות בתקופתה, לדאנס מאניה נטועים שורשים עמוקים במורשת המוזיקלית של שיקאגו. היא הוקמה ב-1986 ע"י ריי בארני, בנו של ווילי ג'יי בארני, הבעלים של "בארני רקורדס"; חנות תקליטים וחברת הפצה לתקליטי R&Bוסול בשיקאגו של שנות ה-60. העובדה כי דאנס מאניה נולדה מתוך אותו עסק משפחתי המהווה מרכז תרבותי וותיק בעיר, מעידה לא רק על ההקשר המוזיקלי למסורת המוזיקה השחורה, אלא גם ובעיקר על הקשר ההדוק והעקבי של הלייבל עם הרחוב הרבה יותר מאשר מצעדי הלהיטים. למעט העובדה שתמיד מדובר ביוצרים ומפיקים בני העיר שיקאגו, קשה לקטלג את דאנס מאניה על פי סגנון מוזיקלי אחד. נהוג ונכון הרבה יותר לאפיין אותו על פי שלושה פרקים מוזיקליים תקופתיים.
1986-1990
תקופת פעילותו הראשונה של הלייבל, הם בימי הרנסנס היצירתי והתפוצצותו המסחרית הראשונה של ההאוס. בתיווכם של מועדון המיוזיק בוקס ותכנית הרדיו המיתולוגית של קבוצת Hot Mix 5 בתחנת הרדיו המקומית WBMX, שיקאגו כולה בערה מצלילי אסיד ומכונות תופים. קרוב ל-20 חברות תקליטים עצמאיות שונות קמו באותם ימים וגם הן כולן לא מספיקות עבור את אינפלציית היוצרים הצעירים בעלי מכשירי הקלטה. לצד Trax, חברת התקליטים הגדולה והחשובה ביותר דאז, דאנס מאניה קמה במקביל ומציגה לעולם לראשונה בין השאר גם את ליל' לואיס. והוא תורם להם שלוש הקלטות חריגות ומופתיות.
"Frequency" (1987)
"The Original Video Clash" (1988)
"7 Days Of Peace / War Games" (1988)
במובנים רבים אפשרות לראות את ליל' לואיס בדאנס מאניה, את מה שלארי הרד היה ללייבל Trax. ההימור הנועז על יוצר שבוחר להתבדל מוזיקלית מטרנד התקופה. מיותר לציין שבשני המקרים, בעל הבית זכה. אבל מלבד לואיס וצמד התקליטים פורצי הדרך האלה שלו, דאנס מאניה אחראים באותה תקופה גם על "House Nation" (פארלי קית') וכמובן גם להיט בלתי נשכח של גיבור השעה - מארשל ג'פרסון, שתחת הכינוי Hercules הוציא בלייבל את: "7 Ways". חשוב לציין שבאותה העת דאנס מאניה היא עודנה חברת ההפצה עבור רוב חברות התקליטים העצמאיות הקטנות של התקופה, כמו House Jam Records של אדוניס ו-Jes Say Records של ג'סי סאנדרס.
תקליט חשוב נוסף הראוי לציון מאותו פרק הוא "Love Will Find A Way" של פאריס מיטשל תחת השם Victor Romeo. מיטשל, יד ימינו של ריי בארני בניהול הלייבל וחנות התקליטים, הוא היוצר היחידי שנשאר צמוד לדאנס מאניה בכל גלגוליו הרבים וזה שהפיק עם השנים, תחת מגוון כינויים שונים בכל אחד מהסגנונות המוזיקליים השונים שיאפיינו את דאנס מאניה מכאן והלאה.
"Love Will Find A Way" שיצא ב-1988 הוא אחד מתקליטיו המקוריים הראשונים של מיטשל כיוצר. מעבר להיותו המנון סול פול האוס מבושם אסיד, הוא גם הפך לימים במקרה לאחד מאבני הדרך בהתגבשות סגנון ה-UK Garage. זאת מאחר וערוצי השירה שלו הגיעו לידיו של ריי הארלי, אחד מחלוצי הז'אנר באנגליה.
1990-1994
למעט מקרובים אליהם בשיקאגו עצמה, אני מניח שאין כמעט אף אדם אחר מחוץ לשכונה שלא מתבלבל בין ארמנדו לארמני. צמד חלוצי אסיד-טכנו משיקאגו אשר זהים פיזית ומוזיקלית באופן מטריד. כאילו ששמותיהם הדומים לא מקשים מספיק על היכולת להבחין, השניים גם עבדו לא מעט יחד, עד שמותו של ארמנדו מלוקמיה הפריד ביניהם ב-1996. יחד ולחוד, השניים בראו צליל ברוטאלי מהיר ומופשט. למרות שבדטרויט מלודיות מדע בדיוניות סמי-מלנכוליות קבעו את המונח, רבים מייחסים עד היום את ה"טכנו" דווקא לשיקאגו בשל האינטרפרטציה המופשטת והפופולרית בז'אנר הידוע לשמצה.
למעט רצועות בונוס המוגדרות לשם כך רשמית, עד גל הטכנו של שיקאגו בתחילת ה-90, עוד טרם נהוג היה להוציא לאור "כלי-תקלוט". למרות שמדובר כאמור במוזיקה שלעיתים קרובות מבוססת על מכונת תופים בלבד, ארמנדו וארמני הוציאו לאור גם לא מעט אלבומים, בעיקר עבור Trax. אבל בדאנס מאניה, יצאו לאור שניים מהלהיטים הגדולים ביותר שלהם:
"Circus Bells" (1990)
"Ambulance" (1991)
תנועת הטכנו של שיקאגו בתחילת שנות ה-90, השפיעה באופן ניכר על הטכנו והטראנס של אירופה. לצד ארמנדו וארמני, ניתן למנות גם את פליקס דה האוסקט, באם באם, DJ Skull, LA Williams ועוד רבים אחרים משיקאגו שהפליגו לכת לבלגיה, הולנד או אנגליה שם התקבלו אל סצנות הרייב המקומיות בהערצה גדולה. אייקון תרבותי חשוב במיוחד לתנועה המוזיקלית הזו הוא ללא ספק DJ Rush, אשר מחלק את מגוריו בין אנגליה לבלגיה זה כבר העשור השני. ב-1991 הוא הוציא לאור את התקליט הבכורה שלו. הוא יצא ב-ניחשתם נכון, דאנס מאניה.
"משחק ילדים" של דיג'י ראש, הוא קלאסיקת רייב נצחית. הקטע נפתח בדקה וחצי של דגימה מתוך סרט האימה המפורסם הנושא את אותו שם (זה עם צ'אקי הבובה הרוצחת). בתום אותו סמפול מטריד עם המשפט האלמותי: "אני צ'אקי! רוצה לשחק?", נפרש שטיח סאב מרעיד קיבה שעליו בהדרגה מתגבשת נעימת פעמונים צורמנית. השימוש המופגן בסמפולים קולנועיים והדיאלוג הריתמי שאפשר לעשות איתם בתוך חטיבת קצב, הוא לא המצאה של שיקאגו. אבל הוא ללא ספק אחד מהעקרונות הדומיננטיים ביותר עבור הפרק המוזיקלי החשוב הבא של דאנס מאניה בפרט ושיקאגו ככלל.
1994 ועד היום
הפרק המוזיקלי האחרון והדומיננטי ביותר בדאנס מאניה עד היום, הוא צליל ה"גטו האוס". תת-סגנון ההאוס המהיר, המופשט והוולגרי ביותר בתולדות ההיסטוריה. למרות שבדאנס מאניה ניתן לו רשמית שמו הראשון כז'אנר, את ההשפעה העיקרית לו ראוי לייחס לקטע אחד מהפכני של קרטיס גונס (Cajmere) בשם Coffee Pot או פרקולטור. הגטו האוס, יזכה גם לימים בתואר הז'אנר בעל השמות השונים הרבים ביותר כש"ג'וק", "פוטוורק", "בוטי-האוס" או "גטו-טק" הם רק כמה מהם. מתחילת שנות ה-90 ועד עכשיו, ישנו ויכוח כנופיות אלים על מקורות הז'אנר ושמו הרשמי. כי גטו-האוס, כשמו כן הוא, הוא פסקול החצרות האחוריות של שיקאגו. שם הוא מופץ ומושמע בעיקר במסיבות במרכזים קהילתיים יותר מאשר מועדונים ממוסדים. תקליטים חלוציים בז'אנר כמו "Ghetto Trax" של דיג'י Fאנק (1994) או "Ghetto Shout Out!!" של פאריס מיטשל (1995) הציגו לראשונה מקצב האוס מינימלסטי במהירות מסחררת (130-145 פעימות בדקה). על גביו ניתן לפגוש מטח דגימות נבולי פה המתבססות על הדמיון הצלילי שבין המילים Fאנק ל-Fuck. לא רק בשל הגסויות הקיצוניות שבו הוא אוסר להשמעה בבתי ספר תיכונים בשיקאגו. אלא גם ובעיקר בעקבות הריקודים הנועזים שהוא מעודד.
קצת קשה לקחת ברצינות, מוזיקה קיצונית בעלת מסרים דביליים כל כך. אבל גטו-האוס, למרות היותו תת-ז'אנר רדוד להחריד, הוא גם אחד המשפיעים ביותר בדאנס. השימוש הייחודי שלו ב-"Roland TR-808" במקצב מרובע, כמו גם עיקרון הסמפול בכפילויות מהירות (הכוונה לשימוש בדגימה במהירות של 65 פעימות במהירות כפולה של 130 פעימות) הם כמה מעקרונות הייסוד הדומינטיים ביותר בסגנונות הג'אנגל, טו-סטפ, טראפ ורבים אחרים. הלך הרוח הליצני והשימוש החריף בדגימות קול לאספקטים ריתמיים בגטו-האוס נטועים עמוק ב-DNA של מגוון יוצרי האוס בני זמננו מהפידג'ט-האוס של בויז נויז עד ללהיט הגדול של נינה קרביץ.
כפי שוודאי ניתן להבין בשלב זה, דאנס מאניה הוא לייבל חשוב ומקודש לכמה דתות.
הנה שלושה סטים שונים המייצגים את עושרו המוזיקלי המרהיב: