יש סיטואציות שהן מראש כאלו שבהן אתה אשם בין אם כך ובין אם אחרת. ואז מה שנשאר לעשות הוא רק מיזעור נזקים ושמירה על גו זקוף. כזו היתה התוכנית האחרונה נטולת הברלד, של "ארץ נהדרת". מיזעור נזקים, בלי נטילת סיכונים מיותרים, בלי קפיצות מעל הפופיק ובלי להרגיז אף אחד במיוחד. האמת? יותר משחסרה נוכחותו של ברלד, חסרה נוכחות "פינת הליטוף".
סביר להניח שזה היה שבוע לא מצחיק במסדרונות קשת. אין משהו שמוחק מהר יותר את החיוך מאשר אובדן אשליית החסינות הדיפלומטית שסלבריטאים מתהלכים בה. קשת, כפי שאפשר להתרשם מכל האספקטים בהם היא מתנהלת, היא ארגון מהודק שמצליח להצטיין בעיקר בזכות השליטה במיקרו כמו במקרו. ציפוי הטפלון של המנצחים שהזכיינית צימחה לעצמה באופן טבעי עם השנים, היה כזה שהצליח להחליק מעליו לא מעט דברים, אבל יש שדים עיקשים שתמיד ישובו ויצוצו ולא משנה כמה פעמים תבריג את המכסה על פיית הבקבוק. והבעיה עם השדים האלו, זה שהם מתחברים האחד לשני, נאחזים זה בעקביו של זה, ומגדילים את המאסה הקריטית של ספורט הצקצוק הלאומי וחוסר האמון.
לא משנה בדיוק כיצד תסתיים הפרשה הנוכחית, הבעיטה הכפולה שספגה קשת בחודשים האחרונים עם פרשת אייל גולן, ועכשיו עם זו של ירון ברלד, שינתה משהו בשיווי המשקל של הטלוויזיה. הבחירה האומללה הקודמת, להעמיד פנים שהכל בסדר, למרות שהכל לא בסדר, ולשדר את "הכוכב הבא" בהשתתפותו החיוורת והמתוחה של השופט אייל גולן, הביאה לקיתונות רותחין. ואם יש משהו שאי אפשר לקחת מקשת זה שהיא לומדת מהר ומיישמת מהר עוד יותר. הפעם, עד לבירור העניינים עד תומם, לא הופיע ירון ברלד ב"ארץ נהדרת", וכך היה ראוי בין כה וכה. לא כי אדם אשם עוד בטרם הוכחה אשמתו, אלא מכיוון שהדי.אנ.איי של "ארץ נהדרת" בנוי מזיהוי פגימויות, חולשות ומבוכות והנחתן תחת זכוכית מגדלת לשם בידור וסאטירה. כשזה מה שחרטת על דגלך, אתה לא יכול להעמיד פנים שהכל בסדר והעסקים כרגיל.
אז "ארץ נהדרת" החליטה על ערב נטול ברלד, בלי התחכמויות ובלי קריצות סרות טעם לנושא, ובלי "תראו ציפור!" כדי להסיט את תשומת הלב. כל הלהיטים שהקהל אוהב לאהוב כמו ליהיא האשטאג, פואד המחרחר, יאיר לפיד הדושבאג והחזן הצבאי (שאפשר כבר די איתו וזה יהיה לגמרי בסדר). וגם החיקוי המוצלח מאוד ואפילו נוגע ללב של אנגלה מרקל, באדיבות עלמה זק. על הסקאלה עליה מתניידת "ארץ נהדרת" בדרך כלל בין סאטירה ובין בידור, העדיפה תוכנית הדגל הפעם להישאר צמוד אל מדורת השבט המחממת והמבודרת. בלי להרגיז אף אחד במיוחד, בלי לנשוך חזק מדי; להעביר עוד ערב לגמרי בסדר, בלי בטן גדולה חשופה, בלי לזרוק חפצים ובלי שום חיקויי יונים.
אפשר (אפילו צריך), לדבר על התעשייה שמצמיחה מתוכה אנשים שההיבריס מכשיל אותם. בני אדם שרק חיכו שהמציאות תאשרר להם שהם הראשונים בבידור, ומלכים ושופטים. מתוך זה לא מאוד מפתיע שהאקלים שמעודד חוסר גבולות, תעוזה, וחוצפה, לצרכי בידור, יגלוש לחוסר גבולות גם במה שהוא המציאות הלא טלוויזיונית. אפשר וצריך לדבר על כל אלו, אבל קצת לא הוגן לעשות את זה על הגב של "ארץ נהדרת"; האם הורים אחראים לכל מעשי הילדים שלהם? כן, אבל. ללא קשר לאיך שתסתיים הפרשה, בביזנס שנשען על זה שההצגה חייבת להימשך, לפעמים זה כל מה שאפשר לעשות. להמשיך להעלות את ההצגה ולקוות לטוב.
מה אתם חשבתם על "ארץ נהדרת" ללא ברלד? ספרו לנו בפייסבוק