ב-6 ביוני 1944 יצא לדרך "מבצע אוברלורד". רבבות מחיילי בעלות הברית פלשו לגרמניה הנאצית דרך חופי נורמנדי. הפעולה הגרנדיוזית הזו, שהיתה נקודת מפנה משמעותית ביחסי הכוחות בין האמריקאים והבריטים לצבאו של היטלר, תועדה בעשרות סרטים והפקות טלוויזיוניות. עבור כמעט כל מי שחי באותה התקופה, לא היה צורך להשתמש בציון התאריך "קיץ 1944". די היה לומר "הפלישה לנורמנדי" כדי לשים את האצבע על מחוגי הזמן המדויקים. אלא שאצל פיליפ רות המציאות היתה קצת שונה. אם להאמין ל"נמסיס" האויבים הגדולים שלו כילד כלל לא היו הגרמנים, אלא איום נורא אחר: פוליו.
קיץ 1944 בוויקוואהיק, פרבר יהודי של ג'רזי סיטי בניו ג'רזי. באקי קנטור, אתלט יהודי מצטיין בן 23 שלא יכול להילחם בחזית בשל קשיי ראייה, נאלץ לוותר על תכניותיו לחבור לשניים מחבריו הטובים בשדה הקרב ומשמש במקום זאת מנהל מגרש משחקים. לאחר שגירש בגבורה חבורת איטלקים סוררים שאיימה להפיץ את נגיף הפוליו והפך לשם דבר בשכונה, באקי מגלה ששניים מהנערים שמשחקים תחתיו חלו באורח קטלני. החשש ששרר בכל ארצות הברית הפך לסיוט החדש והמתמשך של ויקוואהיק. לפתע באקי מרגיש שתפקידו גדול בהרבה משחשב - הוא צריך להרגיע את הפאניקה ולקחת פיקוד לא רק על חבורת ילדים פגיעים, אלא גם על הוריהם המבוהלים. המחלה הפושה במהירות וגעגועיו לחברתו, שמעבירה את הקיץ כמדריכה במחנה ילדים בפנסילבניה, מציבות את באקי בפני בחירות כואבות והרות גורל.
"נמסיס" נכתב ב-2010, יותר משנתיים לפני הודעתו של רות על פרישה מכתיבה. אין תשובה ברורה לשאלה האם ידע שרומן זה יהיה האחרון שיפיק ממקלדתו, אבל בהינתן עובדה זו כמוגמרת, יש להתייחס תחילה לסיטואציה שהוא מציג. בחירתו בנקודת הזמן של קיץ 1944 מחייבת, לכאורה, עיסוק ישיר במלחמה, אבל בניגוד לכל הציפיות, רות בוחר שלא לשים אותה במרכז. הוא העדיף להתמקד בקרב מקומי יותר ולכאורה אזוטרי, במלחמה שאיימה על יהודי ניו ג'רזי הרבה יותר מאשר מחנות הריכוז באירופה. עמדתו מעניינת ובעיקר מתריסה, במיוחד משום שרק שש שנים לפני כן הוציא את "הקנוניה נגד אמריקה". ברומן ההוא יצר רות מציאות חלופית שבה צ'רלס לינדברג הוא הנשיא וארצות הברית כולה מתיישרת עם הנאציזם. מ"נמסיס" עולה כי גם אם היהודים לא היו ממש אהודים בניו ג'רזי, סכנה אמתית של כליה מצד השלטון לא נשקפה להם. המחלה כבר היתה סיפור אחר.
זוהי השקפה מפתיעה כשמסתכלים על רות בפרספקטיבה רחבה יותר. אם עד כה ולאור ספריו הקודמים אפשר היה לסבור שגילה דאגה למצבם של היהודים מעבר לים, הרי שדווקא "נמסיס" מאשר את מה שחשבנו ב"הקנוניה נגד אמריקה": המלחמה עבור רות היתה הרבה יותר נוצצת לו האיש בבית הלבן היה דווקא מסומן כאויב. בעוד לינדברג היה הפטריוט הלאומני המסוכן והמסתורי, עם רוזוולט בשלטון היו טובים והיו רעים, לא היה אמצע. כשברור שהטוב הוא בצד שלנו, הכול הופך לשחור ולבן. דיון כזה הוא, מטבע הדברים, פחות מעניין. מה שכן מעניין הוא המחלה של רוזוולט. אישיותו של הנשיא סקרנה את רות פחות מכיוון שהיה מנהיג דגול ואהוד, אלא משום שכפי שמתואר בספר "נדבק במחלה כשהיה גבר בשיא אונו, בן שלושים ותשע". רוזוולט הוא הפרזנטור החשוב ביותר של רות להדגמתה של המגיפה שעוררה אימה בכל בית אמריקאי, יהודי ולא יהודי כאחד.
למרות כל האמור, אין לטעות ולחשוב שרות פסח על המלחמה והשלכותיה. נהפוך הוא, דווקא דרך ההתמודדות של קהילת ויקוואהיק בכלל ושל באקי בפרט אנו למדים כמה דומים היו הפוליו והנאציזם מנקודת המבט היהודית. השאלה המרכזית שאיתה באקי מתמודד היא איזה מין אלוהים לוקח אליו ילדים קטנים, התחבטות שהיתה מנת חלקם של לא מעט ניצולי שואה. "אחרי כל הזמן הזה, פתאום עלה על דעתו של מר קנטור שאלוהים לא רק הניח לפוליו לזרוע חורבן והרס ברחבי ויקוואהיק, אלא שעשרים ושלוש שנים לפני כן גם הרשה אלוהים שאמו, רק שנתיים אחרי התיכון וצעירה מגילו עכשיו, תמות בלידה". החשבון הישן של באקי עם הקדוש ברוך הוא, נפתח בדיוק בזמן שבו מאות אלפי אנשים באירופה תהו לאן הובילה אותם אמונתם וכיצד אפשר להם בורא עולם להגיע אל ספו של המוות.
כל אלה מביאים למסקנה שבמידה מסוימת לא מדובר ברומן עצמאי, אלא בסוג של ספר המשך ל"הקנוניה נגד אמריקה". דרך החזרה מהמציאות האלטרנטיבית לזו שאכן התקיימה בפועל, רות מעביר בדיוק פרטני את התחושות והפחדים שהיו מנת חלקם של יהודי ג'רזי. לספר זה אין סוף אחד אלא שניים, שניהם מפתיעים בדרכם ומותירים תחושה מיידית של געגוע ליצירותיו של אחד הכותבים היהודים הגדולים אי פעם. "נמסיס" הנו רומן מצוין, אבל לא כזה שייכנס לרשימת חמישה הספרים הגדולים של רות. עם זאת, בעיקר בזכות החומר הרב למחשבה שהוא מעלה, הוא בהחלט משמש סגיר ראוי לקריירת כתיבה מפוארת.
פיליפ רות/ נמסיס, תרגום: אמיר צוקרמן, זמורה ביתן, 184 עמודים
האם תקראו את ספרו האחרון של פיליפ רות? ספרו לנו בפייסבוק