החיים בלופ 62: קרנבל מסכות

כשמו כן הוא, קינג בריט - מלך. מדובר ללא ספק באחד מהיוצרים המגוונים והפוריים בעולם. מפרס גראמי על פעילותו בהרכב ההיפ הופ האלטרנטיבי Digable Planets, הקמתה של Ovum Recordings, חברת התקליטים המשותפת לו וג'וש ווינק עד מגוון רחב נוסף של כינויים שונים בהם עשה המלך כרצונו בדיפ האוס, טכנו ברוקן ביט וכל סגנון אחר לו העניק את משנתו המוזיקלית המרהיבה. השילוב בין מסורת המוזיקה השחורה לעתידנות על פי מוזיקה אלקטרונית, היא אולי המרכיב המהותי ביותר ביצירתו המגוונת כל כך של קינג בריט.

כשחושבים על עתידנות ואוונגרד על פי עקרונות ג'אז או בלוז אי אפשר שלא להיזכר ביוצר משפיע כל כך כמו סן-רא, שהוא לא רק מושא הערצתו הפאנטית של בריט כאספן תקליטים, אלא גם השראה ישירה לפרוייקט מוזיקלי נועז חדש שהוא מקיים כעת תחת הכותרת: Saturn Never Sleeps. סט ההשפעות המוזיקליות שבריט העניק כפודקסט עבור Dust & Grooves (מכת אספני תקליטים ברשת) הוא מסע מוזיקלי מעורר הזיות המוקדש כולו לסן-רא והשפעתו על העולם. מהרוק הפסיכדלי של Soft Machine, לג'אז החופשי של קולטריין ועד הרעש של סוניק יות'. אם העולם שג'ון לנון דמיין היה מתגשם, ככה אולי הייתה נשמעת היום שעה בגלגל"צ.

השנה מציינים בעולם עשור לפטירתו של ג'ון פיל, שדרן הרדיו של ה-BBC המיתולוגי מכולם. במשך 40 שנה מאחורי המיקרופון, ג'ון פיל הזניק את הקריירה של כל אמן אלטרנטיבי חשוב מהביטלס עד אפקס טווין. אבל החיבה המוזיקלית הגדולה ביותר שלו, באופן גלוי ומוצהר תמיד הייתה קודם כל Pאנק. יש אולי רק תקליטן אחד בתולדות המוזיקה האלקטרונית שמשתווה לו בתשוקה וברוחב הידיעה המוזיקלי בז'אנר והוא דייב קלארק. בכל הזדמנות שניתנה לו, קלארק תמיד דואג להזכיר את מידת הערצתו הגדולה לג'ון פיל. עד היום מדי שנה הוא דואג להקדיש פעם בשנה את תכנית הרדיו שלו לזכרו.

לשמחתו, אהבתם היתה הדדית. קלארק הוא אולי האמן האלקטרוני שהתארח הכי הרבה פעמים בתכניתו של פיל והשניים אף חלקו סדרת ערבי תקלוט משותפים בחדר הקטן של מועדון הפבריק. עם הידיעה על מותו מהתקף לב של פיל ב-2004, דייב קלארק היה בין הראשונים שהוזמנו לאולפני ה-BBC בכדי להעניק סט לזכרו. כמעט 20 קטעים שונים המתחלפים בלהטוטנות השמורה לאלופי סקרצ'ינג כמו קלארק, נפרשים כאן על פני חצי שעה בלבד. מהמנוני רייב עתיקים נוסח מנצ'סטר, דרך גטו-האוס בוטה ועד שיר של הקיור. זעם נעורים מעולם לא היה Fאנקי ורקיד כל כך כמו בסט הקודח והמדהים הזה כאן.

הרבה לפני שהתפרסם בתור נביא גל הדיסקו החדש כ-"Metro Area" ולאחרונה גם מפיק האוס פופי מצליח לא פחות כ-"Storm Queen", מורגן גייסט הושפע אישית ומוזיקלית יותר מכל מדן קורטין. קורטין, יליד קליבלנד, רחוק מלהיות שם השגור בפיו של רוב שוחרי המוזיקה האלקטרונית. הוא האמנם אחראי על שילוב חלוצי ומעניין של אלקטרו, דטרויט טכנו ואלקטרוניקה להאזנה ביתית, אך מעולם לא הצליח לפרוץ את גבולות האנונימיות. כמו רבים במעמדו ומדורו, המעבר לברלין עזר מעט לקריירה המקרטעת שלו, עת הוציא אלבום סביר בשם "Lifeblood" בחברת התקליטים הסבירה של אניה שניידר - Mobilee ב-2010.

במסגרת תכנית הרדיו המשובחת של מורגן גייסט עבור הרד בול אקדמי, גייסט אירח את מורו הרוחני לשעתיים בה השמיע את המיטב מקטלוג ההוצאות שלו. בשנות התשעים קרטין הקליט עבור לייבלים כמו Peacefrog אך בעיקר עבור Metamorphic בבעלותו הפרטית. שם אף הוציא קורטין לאור ב-1994 את התקליט הבכורה של מורגן גייסט כיוצר. סט המחווה של גייסט ליצירותיו המוקדמות והמרתקות של קורטין מלוות בראיון אישי. מעבר לכך שמדובר בשעה של פנינות חן מוזיקליות שרוב העולם לא זכה לשים עליהם לב, מדובר קודם כל במפגן הזדהות נוגע ללב של תלמיד שהתעלה על מורו.

ניק האריס מעולם לא זכה לתהילה גדולה בתור דיג'ייי או יוצר. אבל אנינות הטעם שלו בכל מה שנע בין האוס לטכנו, השפיעה רבות על תעשיית הדאנס. הוא החל את דרכו בתור הסוכן הבינלאומי הראשון של תקליטנים חשובים רבים כמו קרל קרייג או דריק קרטר ובשנת 1996 הקים וניהל עד ממש לאחרונה את NRK, אחת מחברות התקליטים המשובחות והחשובות ביותר להאוס וטכנו באנגליה. במהלך פעילותו עבור NRK, אותה הוא ממשיך כעת בתור מנהל הלייבל Cadenza, הוא הקפיד תמיד להציג תקליטנים ויוצרים אמריקאיים לקהל שעוד טרם נחשף אליהם. על כן אין זה מפתיע שאחת מתשוקותיו הבוערות ביותר מזה שנים היא רון טרנט. טרנט הוא דוגמא מובהקת ליוצר האוס מוערך אם כי תובעני.

מאז תחילת שנות התשעים הוא יוצר דיפ-האוס ג'אזי עשיר מוזיקלית ומורכב לתקלוט. הלחנים שלו מבוססי אקורדים מינורים מאתגרים, המבנה של הטראקים שלו כמעט אף פעם לא עומד בסטנדרט התיבת הקדמה ו/או סיום, והמרקם הצלילי של יצירותיו, המשלבות לרוב כלים אקוסטיים לצד אלקטרוניים, תמיד יבלוט במהלך סט. שעה המבוססת אך ורק על יצירותיו של רון טרנט, היא לא מצרך נדיר. טרנט עצמו, כיוצר פורה ומיוחד כל כך, נוהג לעשות זאת לא מעט במהלך תקלוטיו הרבים. אבל סט ההצדעה של ניק האריס לרון טרנט הוא אחד הבודדים לערוך סקירה מוזיקלית רטרוספקטיבית בה מופיעים יצירות נבחרות שלו ממגוון שנים. כיום כשהמונח "דיפ האוס" יצא מהקשרו לחלוטין, חשוב להיזכר במה לעזאזל באמת מדובר.

לרדיו היה חלק מכריע בהתפשטות סצנת הדיסקו וההאוס של ניו-יורק ושיקאגו בסוף שנות השמונים. לאחר שבמשך עשר שנים הוא נעדר לחלוטין מהגל, ב-2010 סוף כל סוף זכו הז'אנרים האהובים לכבוד האבוד הראוי להם באמריקה. תכנית הרדיו המשובחת של לואי וגה וקווין הדג', היא החלום הרטוב של כל שוחר האוס שורשי. כתכנית שמהגדרתה מוקדשת כאמור לשורשי הז'אנרים, ספיישלים ומחוות לוקחים חלק נכבד בתכנית מרגע שעלתה לאוויר. אחרי ספיישל מייקל ג'קסון שזכה למספר האזנות חסר תקדים, שודרה רק שבוע לאחר מכן מחווה לא פחות מרעישה ללארי לאבן והמנוני הפראדייז גארג'.

מאז מותו של לארי ב-1992, יצאו לאור קרוב למאה אוספים רשמיים ופיראטים שונים המסקרים את תקליטי הדיסקו וההאוס המוקדם שבידיו הנאמנות הניחו את יסודות התקלוט וההפקה של תרבות שכולנו רוקדים לכבודה. סט המחווה שכאן, כמתבקש, כולל את רוב החשודים המיידים. מ-" Ain't No Mountain High Enough" של אינר לייף עד-"Bring Down The Walls" של פינגרס אינק. אבל העובדה כי מדובר בסט ממוקסס ועוד ע"י מי שרבים מכתירים ובצדק כתקליטן ההאוס הטוב בעולם, עושה כאן את ההבדל למכריע. לשמוע את לואי וגה מניח במיומנות אקפלה של לוליתה הולוואי על גרסא אינסטרומנטלית של טראק של Colonel Abrams היא התמצית המזוקקת ביותר לטוהר המורשת של לארי לאבן והפראדייז גארג'. אם להאוס היה בית ספר, הנה גן חובה.