חייבת לזוז 02: ג'יי זי ודאפט פאנק לא מפגיזים

כשמפיקים ברחבי העולם צוללים לשינה עמוקה, מתוך התודעה קופצת לה סקיי פריירה. נסו רגע לדמיין; מעוגת יום הולדת ענקית היא מזנקת החוצה, בליווי קונפטי ורעשים. פריירה היא החבילה בשלמותה, ולכן תגיע על מגש של כסף. מאורגנת, מודעת, עם תווי פנים מושלמים וקול שיכול להפוך מאניגמטי למלאכי במהירות מופרזת. והנה, כל הקסם הפלאי הזה עובד בקושי. בשנים שעברו, פריירה בת העשרים וקצת עשתה את כל מה שצריך בשביל לזנק גבוה; ידידות מוקדמת עם מייקל ג'קסון, עמוד מייספייס מתעדכן, שיתופי פעולה עם ג'ון בריאון ושירלי מנסון, אפיזודת סמים, קליפים מתוקים שהפכו למורבידיים וקול שהתקשה, הפך סמיך ואיטי.

המתכון המדויק אמנם כן הצליח לגרום לה לבקוע מהביצה והזיז אותה למדרכה הצפופה של האיט גירלז; אך למשבצת הרחוב בה עומדות הגדולות באמת, היא עוד לא הצליחה להידחס. למעשה, בימים אלו פריירה מחממת את מיילי סיירוס בסיבוב הופעות עולמי, ונראה שצל אווילי מוטל עליה. כל אלו לא משנים את העובדה שבכל רגע נתון פריירה עלולה לקפץ את הדרך לפסגת הבילבורד ולקחת חלק במשחק הנצחי של הפופ. האלבום האחרון של סקיי, שיצא בשנה שעברה ונקרא "Night Time, My Time", זכה לתשבוחות. עכשיו מגיעים הסמינים הראשונים של זה המתקרב, עם שיר שלכאורה דלף החוצה, וקוראים לו "Rancid Girl". ספק אם על זה חלמו המפיקים המנמנמים.

זה כבר לא סוד, דאפט פאנק אוחזים במושכות הקונצנזוס ויכולים למתוח את הגבולות עם מי שרק ירצו. זה יכול להיות אמן היורו-דיסקו ג'ורג'יו מורודר, סולן הסטרוקס ג'וליאן קזבלנקס, פארל וויליאמס או כל אחד אחר. המסקנה היא אחת; אבק הכוכבים הוא לא הדבר שהפך את התוצר לממתק. נכון, הוא בלתי מזיק ומעניין, אך את הכתר יש להניח על ראשם של הצמד הרובוטי-צרפתי, גי-מנואל ותומא בנגלטר. אז מה קורה כשג'יי זי מצטרף למסגרת? הבלילה מלאת גושים, לא אחידה והנציג הבכיר של אמריקה השחורה מוכיח שהוא איננו זקוק לנגיעות הדאפט פאנקיות. נראה שבמקום טראק מפיל, קיבלנו אך ורק תערובת של חשיבות עצמית.

עכשיו כשעוד אפשר, לורד היא הברזל החם בו צריך להכות. שעון החול כבר התהפך וזמנה קצוב. בקרוב נערת הפלא, שכבר זכתה בשני פרסי גראמי, לא תהיה זמינה לכל פרויקט עצמאי. סאן לוקס (ריאן לוט), שהופיע במועדון הבארבי בתל אביב לפני זמן קצר, הצליח למשוך את מפלצת הסינת'-פופ לאולפנו בניו יורק ויחד הם עבדו על ביצוע נוסף ל"Easy" מאלבומו האחרון. התוצאה סוחפת.

פרנק אושן, חברים. אמנם מדובר בריליס תאגידי של חברת Converse, אבל קשה לחסום את האוזן למשמע שיתוף פעולה פרוע כל כך בין חברי הקלאש (פול סימונון ומיק ג'ונס), מפיק העל דיפלו ואושן. מישהו הצליח לחבר בין האושיות הללו, ויחד הם יצרו את "Hero", שהוא לא פסגתו של אף אחד מהנוכחים, אבל בהחלט מתפקד כרצועה גזעית שמתחילה במקצב פופ שמשי ואווירת רטרו, ואז מתפוצץ עם מקהלה אנושית משמחת וגיטרות פאנקיות.

זמרת האינדי פופ השבדית מפזרת אחריה שובל ציפיות במשך יותר משנתיים. את "I Follow Rivers" שיצא ב-2011, עדיין בעייתי לגנוז מהנגן. הוא היה כל כך נכון, שלהילחם בהד שהותיר אחריו זו בסך הכל טרחה. אני משתדלת לעקוב אחרי ליקה לי מעת לעת, כדי לאמץ באופן ראשוני את הפזמון המדבק הבא. ב-5 במאי היא תשחרר את אלבומה השלישי "I Never Learn", ולקראת המאורע כבר הוציאה את שיר הנושא מתוכו. מה אגיד? Björn Yttling שהפיק יחד עם ליקה לי את האלבום, מצליח לשפשף את קצוות הלב, אך לא מכסה את השמיים בזיקוקי דינור.