זהירות ספוילר: ליהודי פרס היתה אורה ושמחה וששון ויקר. המן ועשרת בניו (שתכל'ס לא ממש עשו שום דבר) ניתלו. ובכל זאת, משום מה אורה ושמחה לא נשארו בפרס. אילו היו נשארים שם, אולי היינו כולנו פרסים היום. ככל הנראה החיים באיראן הם לא פיקניק: משטר מדכא, חוקי דת נוקשים והעובדה שהעולם כולו לא מת על המדינה ומאיים כל הזמן בסנקציות. אבל מעבר לפוליטיקה, מה המצב באיראן? כשהאיראנים חוזרים הביתה, מה הם רואים, שומעים וצופים? לפניכם כמה טעימות קטנות מהתרבות הפופולרית האיראנית, רק שתדעו מה אתם מפסידים משום שלא נשארתם פרסים.
מוזיקה: אראש
בטהרן יש פופ, יש רוק, יש היפ-הופ ויש דאנס אבל כולם מחתרתיים. השלטון האיסלאמי לא מת על המוזיקה החילונית הזאת, ובערוצים הרשמיים של הממשל לא תמצאו את הלהקות האלה ובכל זאת, המוזיקה הפופולרית היא פופולרית. רבים מהאמנים האיראניים הפופולריים ביותר אינם חיים באיראן בעצמם אלא בחו"ל, שם הם מקליטים ועובדים בפרסית, והיצירות שלהם מגיעות חזרה למולדתם דרך ערוצי לוויין או באינטרנט. אחד מאלה הוא אראש המגה-פופולרי: בעמוד הפייסבוק שלו יש יותר משני מיליון לייקים (נראה את אייל גולן מתקרב לזה). אראש, יליד איראן, חי בשבדיה אבל שר בפרסית, והמוזיקה שלו פופולרית לא רק באיראן אלא במזרח אירופה ובארצות רבות ששמן נגמר ב"סטן"; הוא אפילו השתתף באירוויזיון כנציג אזרבייג'ן ב-2009, והגיע למקום השלישי. הלהיט הנוכחי שלו, טרי מהתנור, הוא הדואט "יום אחד" עם הזמרת השוודית הלנה; השיר יצא רק השבוע, וכבר צבר מאות אלפי צפיות ביוטיוב. זהירות, אוטוטיון.
טלוויזיה: "מטדור"
התשובה האיראנית ל"24". פוליטיקאי אירופאי מגיע לאיראן לוועידה בינלאומית; טרוריסטים מנסים לחבל בביקור ולהתנקש בחייו, כדי להביך את איראן בפני המערב ולהציגה כמקום בלתי בטוח. מטרתה של היחידה המשטרתית המיוחדת היא לאבטח את הביקור בפני איומי הטרור בים, באוויר וביבשה, בסדרת הטלויזיה הפופולרית "מטדור" - מה שנראה כמו הגרסה האיראנית ל"24".
מוזיקה: ברובאקס
ברובאקס נראים כמו התשובה האיראנית לשלישית מה קשור. השיר "גהודראט דאסטה קנומאס" "הכוח הוא בידה של האישה" נורא מצחיק, אם כי כנראה זה עובד טוב יותר אם מבינים את המילים: השלושה מתרפסים בפני הנשים שלהם, מספרים איך שהאישה שולטת בגבר ובעולם וכו'. עד כאן, הומור עממי סטנדרטי: מה שהופך את השיר לביזארי הוא הנוכחות של היטלר. למה קליפ הומוריסטי על גברים ונשים מתחיל בקטע נאום של היטלר דווקא? ולמה על קירות החדר של הלהקה תלויות זו לצד זו תמונות של היטלר ושל וודי אלן? זה כנראה סוג של הומור שעובד טוב יותר בפרסית. אין לזה, ככל הנראה, שום קשר לאנטישמיות השיר פשוט לא עוסק בזה; זה פשוט שהם חושבים, כנראה, שהיטלר הוא די מצחיק.
קולנוע: "אין כניסה לגברים"
הלהיט הקולנועי האיראני הגדול ביותר של השנים האחרונות הוא קומדיה על גבר שמקבל, נגד כל הסיכויים, משרה כמורה לכימיה בבית ספר שבו כל המורות והתלמידות הן נשים, המונהג על ידי מנהלת רודנית ושונאת-גברים. צחוקים ושיגועים מגיעים בהמשך. האם המורה והמנהלת בסופו של דבר ילמדו לגשר על יחסיהם ויתאחדו בנשיקה? אולי לא. כדי להקל על אלה מכם שאינם דוברי פרסית, הטריילר הבא מדובב לאנגלית, אם כי הדיבוב המזוויע מאפיל על כל הומור שהיה עשוי להיות בו.
טלוויזיה: "רק בצחוק"
כמובן, שום סקירה איראינית לא תהיה שלמה בלי "סהוקי קרדם", או "זה היה רק בצחוק", תכנית המערכונים שמזכירה את "ארץ נהדרת": פארודיות על דיווחי חדשות, תכניות טבע, ועל אותם טיפוסים שאנחנו מכירים מחיי היומיום. כנראה. אחד ההבדלים המשמעותיים בין הגרסה הישראלית לגרסה האיראנית הוא שצוות השחקנים הקבוע של "רק בצחוק" יכול למלא אוטובוס. ההומור הוא אמנם פרסי מאוד, אבל קטע הפתיחה (שמגיע אחרי דקות ארוכות של אות פתיחה) מדבר בג'יבריש בינלאומי.