בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי, יש שתי תקופות שנהוג לדבר עליהן במונחים של "תור זהב". הראשונה משתרעת בין תחילת שנות השבעים לאמצע שנות השמונים, ועד היום מספקת את רוב תוצרת לוח השידורים ביום העצמאות. נעשו בה סרטים בסדר הגדול של "השוטר אזולאי", "גבעת חלפון" ו"אסקימו לימון", וכן עבודותיו הראשונות של אבי נשר "דיזנגוף 99", "הלהקה" ו"זעם ותהילה".
הגל הזה הסתיים באייטיז, מסיבות רבות שמנינו כאן בעבר, ובהן העובדה שרבים מן היוצרים המובילים שלו עברו לעבוד בהוליווד. כך קרה למשל לנשר, שחזר לישראל רק בתחילת שנות האלפיים.
מיד בשובו לישראל הספיק לביים ב-2004 את "סוף העולם שמאלה", שהיה לבלוקבסטר וסימל את תחילת תור הזהב השני של הקולנוע הישראלי גל שהביא עמו שלל להיטים מקומיים, עיטורים בפסטיבלים בינלאומיים ומועמדויות לאוסקר. כמו כן, גם נשר המשיך את המומנטום של סרט החזרה שלו וליווה אותו ב"הסודות", "פעם הייתי" ו"פלאות", שיצרו רצף הצלחות קופתיות חסר תקדים במונחים של במאי ישראלי.
הפצת "סוף העולם שמאלה" בידי חברת יונייטד קינג ובמתחם סינמה סיטי שברשותם סימלה שני תהליכים הרי גורל נוספים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. ראשית, את תחילת הדומיננטיות של קומפלקס בתי הקולנוע, שעוד היה אז טרי יחסית ואנדרדוג מוחלט בתעשייה, אך הפך לכן השיגור ההכרחי של כל שובר קופות מקומי; שנית, את ההשתלטות של חברת ההפצה של האחים אדרי על שוק הלהיטים הכחולים-לבנים.
אם כך, ההיסטוריה המפוארת למדי של יונייטד קינג כרוכה בזו של נשר, והם ככל הנראה זוכרים זאת ומוקירים לו תודה. כתוצאה מכך, זרוע ההפצה הביתית שלהם הרימה עתה מארז דיוידי מהודר המאגד שבעה מיצירותיו: שלוש הקלאסיקות מן הגל החדש הראשון של הקולנוע הישראלי, וארבעת הלהיטים המודרניים מתור הזהב השני שלו.
בכך, סתתה כאן יונייטד קינג אבן דרך בתולדות שוק ההפצה המקומי. היו הרי מארזים שהוקדשו בנפרד לכל אחת משתי התקופות הללו, אבל זו הפעם הראשונה שמגיע למדפים אוסף המחבר אותם יחדיו. כמו כן, אם הזיכרון אינו מטעה, מעולם לא זכה קולנוען ישראלי כלשהו לקולקציית דיוידי כל כך מרשימה, שמשתרעת על טווח זמנים כה רחב. דבר זה מדגיש עוד יותר את המרכזיות של נשר בתעשייה המקומית, ומעמיד באור מגוחך מתמיד את ההתעקשות התמוהה וצרת העין של האקדמיה הישראלית לקולנוע לא להעניק לו פרס אופיר.
כך או כך, גם אם מנתקים אותו מן ההקשר בו הגיע אל המדפים, משכיל המארז להאיר באור שונה ובפרספקטיבה אחרת את היצירה של נשר כשלעצמה. ניתנת כאן הזדמנות ראשונה לסקור בבת אחת ובפורמט ביתי את יצירתו משנות השבעים ועד היום, וכך לשים לב בה לנקודות דמיון ושוני, ולהבחין כיצד התפתחה והתגבשה.
מעניין, למשל, לראות את התזוזה מ"דיזנגוף 99" ומהעשייה היחסית פשוטה ומחוספסת שלו, גם אם כמובן עדיין מלאת אנרגיה ושמחת חיים קולנועית, אל הסגנון העשיר והמודרני יותר של "פלאות", שכלל לראשונה בקריירה של נשר שילוב בין שחקנים בשר ודם לאנימציה.
מרתק עוד יותר להבחין כיצד התחילו לחלחל לסרטים השפעות בינלאומיות: ההתכתבות עם הפילם-נואר האמריקאי ב"זעם ותהילה" שהמשיכה כמובן ב"פעם הייתי" וב"פלאות", ושיתוף הפעולה עם אנשי צוות ושחקנים צרפתיים ב"סוף העולם שמאלה" וב"הסודות". בזה האחרון, כזכור, מופיעה פאני ארדן, אחת משחקניות החיזוק המרשימות בתולדות הקולנוע המקומי.
אך אפילו שהוא אולי הבמאי המקומי שהושפע בצורה הניכרת ביותר מן הז'אנרים האמריקאים, אף שרכש לעצמו מיומנות הוליוודית של ממש ולמרות שהצליח לייבא לכאן אושיות צרפתיות מן השורה הראשונה, נשר נותר יותר מכל במאי ישראלי. כפי שכתוב יפה ובצדק על גב המארז, לאורך השנים, מוקד העניין שלו היה ונשאר המיתולוגיות הלאומיות.
אז אמנם צבע המארז אינו כחול-לבן והוא יוצא לקראת פסח ולא לרגל יום העצמאות, אבל שבעת הכותרים שבו נוגעים כמעט בכל רובד אפשרי של ההוויה הישראלית. מה יש כאן? מה אין כאן? הצבא, המחתרות, השואה, הדור השני, העלייה, תל אביב של שנות השבעים, עיירות פיתוח בשנות השבעים, הפער העדתי, החברה החרדית ועוד ועוד.
לאור זאת, טוב עשו מפיקי המארז שהקפידו להפיצו בתרגום לאנגלית. כך הוא אידיאלי גם כמתנה לחג לחברה מגרמניה או לבן דוד מארצות הברית שחפץ להרחיב את היכרותו עם הקולנוע הכחול-לבן ועם החברה הישראלית בכלל. כמו כן, מן הסתם הוא ישמש מעתה כחומר לימודי בקורסים אקדמיים על תרבות עברית, שמספרם מעבר לים רק גדל משנה לשנה.
אך למעשה, לאור רוחב היריעה של היצירה, לא רק בקורסים על קולנוע ישראלי אפשר יהיה ללמד את האסופה, אלא גם בכאלה על דברי ימי המדינה. מובן מאליו כי המארז הזה הוא נקודת ציון בתולדות הקולנוע המקומי, אבל לא יהיה זה יומרני להוסיף ולהצהיר גם כי הוא חתיכת היסטוריה לאומית בכלל.
המארז בהוצאת NMC יונייטד ומחירו 179 שקל.