למה אנחנו שונאים את דוהרטי?
1. כי הוא תמיד היה שחצן נרקיסיסט ומאוהב בעצמו טיפה יתר על המידה, וככל הנראה בגלל מאבקי האגו שלו עם קארל באראט ושאר חברי הליברטינז, הלהקה שנחשבה להבטחה הגדולה של הרוק הבריטי התפרקה מוקדם מידי ואנחנו המעריצים נשארנו עם שני אלבומים בלבד.
2. כי גם אחרי מספר האזנות, האלבום האחרון של הבייבישמבלס נשמע יותר מידי אופטימי, רגוע, ונעים לאוזן ממה שציפינו מהם, איפה הרוקנרול? בכנות, לא הדוהרטי הכריזמטי-מסוכסך וההרסני שהכרנו בימי הליברטינז.
3. כי היה לו יד ברומן של איימי ויינהאוס עם הטיפה המרה. והיא כידוע, כבר לא איתנו.
4. כי במהלך הופעה של הבייבישמבלס במינכן הוא שר: ''גרמניה גרמניה מעל הכל'', שורה מתוך ההמנון הגרמני המזוהה עם המפלגה הנאצית. אחר כך הוא עוד העז להתנצל בטענה שגם לו יש שורשים יהודיים. נו באמת.
5. רכילויות, שערוריות, מכוני גמילה, שני ילדים משתי נשים שונות, בתי כלא. בשנים האחרונות שומעים יותר מידי עליו ופחות מידי ממנו. דוגרי? די התעייפנו.
למה אנחנו אוהבים אותו, ממזר בר מזל?
1. כי ב-2002 הוא הקים יחד עם קארל באראט את הליברטינז, רומנטיים כמו הסמיתס ומלוכלכים כמו הקלאש - בים של להקות משמימות ומרדימות באנגליה של אותם ימים הם מצליחים להחזיר לרוק הבריטי את הכבוד האבוד שלו.
2. כי אם נסלח לו לרגע על הרומן המתמשך והמייגע עם הצהובונים, הזמרות והדוגמניות, דוהרטי במבט מעמיק הוא תמהיל פנטסטי ונדיר בדורנו בין כוכב רוק סקסי-כריזמטי, אייקון אופנה (חליפה צמודה, כובע פדורה נצחי על הראש) ומשורר פולק, כל זאת עם טון נונשלנטיות ופאסון בוהמי של אינטלקטואל אנגלי.
3. כי הוא גרם לשערוריות בצהובונים לקבל שגרה שוטפת של מודעות אבל. מכות בברים, בעיות סמים, בתי כלא, מכוני גמילה וחוזר חלילה, שני ילדים משתי נשים, קייט מוס יפה אחת, ואמי ויינהאוס בגרסאות שונות (אחת שניהלה איתו רומן סודי בעודה בחיים ואחת שרודפת אחריו לטענתו הישר מעולם המתים).
4. כי הוא נורא אוהב להפתיע עם הופעות לא רשמיות, אם זה בפאבים או ברחובות מרכזיים בערים שונות בעולם בהן הוא מופיע. שנה שעברה למשל, הוא הפתיע את תושבי ברטיסלבה בהופעת רחוב. מי יודע, אולי הוא עוד יפתיע אותנו פה בארץ.
5. כי למרות כל הסמים, ההסתבכויות, בתי הסוהר ומכוני הגמילה, הוא עדיין בין החיים (לא עניין של מה בכך, מסתבר) והוא גם בא עד לכאן, כך שהמעריצים הישראלים שלו יזכו לראות אותו מופיע לייב בשתי הופעות אינטימיות בבארבי תל אביב.