אפשר להריח את ההתרגשות באוויר. אתם קולטים שבעוד ארבעה ימים עולה לשידור עונה חדשה של "הישרדות ישראל"? כאילו, יקראו לה "עד סוף העולם" אבל חוץ מזה הכל אותו הדבר. התכנית צולמה בפיליפינים, הפרס הוא מיליון שקלים (תלוי ספונסר וכו') ולמנחה יש חולצה מכופתרת כחולה. לעזאזל, בטח גם יהיה ירח מלא. בערוץ 10 אומרים ש"עד סוף העולם" היא פורמט מקורי ודוהרים עליה בפסטיבלי תוכן מסביב לעולם אבל בואו נודה באמת: זו עונה של "הישרדות" בגרסת זוגות גרושים. ולא שיש עם זה משהו רע. הגיע הזמן ש"הישרדות" תחזור לפריים טיים. מישהו יודע מה קורה עם המשפט על זכויות השידור של "הישרדות"? למישהו, שהוא לא בוקי נאה, בכלל אכפת? שנה וחצי אחרי ש"הישרדות" נעלמה מחיינו, אין מנוס מהמסקנה: כל שיבוטיה השונים היו מזעזעים. אפילו "הכפר". טוב, בעיקר "הכפר". מדוע אבי צבי ורפי גינת לא יכולים פשוט להפיק במשותף את "הישרדות" ולמנוע מאזרחי ישראל אסונות טלוויזיוניים כמו, ובכן, "הכפר"?
אגב, "הכפר", מישהו מכם אשכרה ישב לצפות ב"מאה שנים לאחור", השטות הכפרית של "קשת"? כי אני לא. העדפתי לעשות דברים אחרים כמו לבער חמץ. טוב, גם לא ביערתי חמץ. לא שפיתחתי לעצמי חיי לילה סוערים, פשוט העיניים שלי נעצמו אוטומטית ברגע ששמעתי את תיאור הפורמט כשב"קשת" ביקשו ללהק מתמודדים. מוכנים לזה? " משפחות המעוניינות להשתתף בחוויה ערכית, היסטורית אתגרית ומרגשת של פעם בחיים ולחזור בזמן 100 שנה לאחור מוזמנות להירשם לתוכנית דוקומנטרית חדשה" (רן תלם, שם, שם). מזל שהם לא שכחו את ה"מרגשת".
בינתיים, עד שהסולחה בין אבי וניר ורפי גינת תצא לדרך, אפשר להתנחם בריגושים אחרים. כמו סוף העונה השלישית של "סקנדל". מה זאת אומרת עוד לא ראיתם את סוף העונה השלישית של "סקנדל"? מה, לכל השדים והרוחות, יכול להיות יותר חשוב מסוף העונה השלישית של "סקנדל"? כלום לא מעניין אתכם לדעת מה נמצא במעטפה? אודה ולא אבוש: לא התחברתי ל"סקנדל" בפעם הראשונה בה נחשפתי לפרק הבכורה. לא ממש הבנתי איך הדבר הזה יכול להחזיק סדרה ועברתי הלאה. שנתיים לאחר מכן סופת שלגים, בסדר, כמה פתיתי שלג, כלאה אותי בניו יורק מול נטפליקס וגמעתי עונה וחצי ביום וחצי. התמכרתי. לא ממש הבנתי איך אנשים הצליחו לצפות שבוע אחרי שבוע בלי לאבד את השפיות. הרי כל פרק מסתיים בקליפהאנגר יותר מופרך מקודמו. סיומי הפרקים הם הדבר הכי מהנה ב"סקנדל" לטעמי. שונדה ריימס לא המציאה את הגלגל וכל פרק נראה, למען האמת, כמו הפרק שקדם לו. תמיד פיץ ואוליביה יתווכחו כשברקע מנגינה עצובה. תמיד אביה של אוליביה יאיים בעמימות. שום דבר לא משתנה. חוץ מהסוף המגניב שיכול לגרום לכל אדם ממוצע לחשוב ברצינות על המצאת מכונת זמן. איך, איך שורדים שבוע שלם בלי לדעת במי ג'ייק ירה. אי אפשר. ליד "סקנדל", "בית הקלפים" נראית כמו יום בחייו של פינוקי. פאן פיקשן במיטבו. ולעומתה האמת. בינינו, "סקנדל" היא אולי סדרה מתוסרטת אבל אחרי כל מה שאלדד יניב כתב בחודשים האחרונים, ברור שהיא מבוססת על המציאות. החלק הכי מטריד בפנטזיה הזו? אלדד יניב הוא אוליביה פופ. בדיוק.