לכל סדרת סרטי גיבורי-על יש קהל מעריצים נאמן וקנאי, אפקטים מתוקצבים היטב ומסעות שיווק חובקי עולם. ל"ספיידרמן המופלא" יש את כל אלה, וגם ערך מוסף. השחקנים הראשיים שלו, אנדרו גרפילד כספיידרמן ואמה סטון כגוון סטייסי, צמודים זה לזה לא רק במסך הגדול, אלא גם בחיים האמיתיים ואם לא די בזאת, השניים נחשבים בעיני רבים לזוג הכי חמוד בהוליווד ואולי בתעשיית הבידור בכלל.
לחוד ובעיקר ביחד, השניים מקפידים לסמל את האבטיפוס של הכוכבן ההוליוודי המודרני, מודל שגם ג'ניפר לורנס, מילה קוניס וג'יימס פרנקו מיטיבים להתיישר לפיו. כלומר, בניגוד לילדים הרעים והמחוספסים של שנות השבעים ואלה החלולים והמלוקקים של שני העשורים שלאחר מכן, סטון וגארפילד מתנהלים כמי שהיו יכולים להיות שגרירים של רצון טוב, אייקוני אופנה וגם דוקטורנטים באוניברסיטה. הם לא מעזים לנטוש תכנית אירוח בלי שישאירו בה די והותר ציטוטים ומחוות פיזיות שיהפכו חיש-קל לוויראלים ויוציאו אותם כנסיכים רהוטים ואלגנטיים, עתירי קסם, ידע ובעיקר דעתנות.
אני פוגש את השניים בשאנז אליזה, מעט לאחר הפרמיירה האירופאית של "ספיידרמן המופלא 2", שהגיע היום (חמישי) לאקרנים בארץ. הפעם, כל אחד מהם מתראיין בנפרד, ומשאיר את הזוגיות המשותפת בצד. על שאלות אישיות גארפילד וסטון לא מוכנים לענות, ותחת זאת מבכרים לשוחח על דברים ברומו של עולם.
סטון, למשל, נשארת עם חיוך רחב וכובש באמת לאורך כל הדרך, אבל כבר בתחילה ממהרת לבכות את מצב הנשים בהוליווד. "אנחנו חצי מאוכלוסיית העולם, אבל זה בכלל לא בא לידי ביטוי בהוליווד", היא אומרת בראיון לוואלה! תרבות. "התעשייה נשלטת בידי מפיקים ממין זכר, ואת התוצאות של זה רואים על המסך. כמעט כל אלילי הילדות שלי היו גברים, והקולנוע האמריקאי עדיין כמעט ולא מספק לילדות גיבורות מעוררות השראה. הכדור נמצא במגרש של האולפנים, ויש להם המון כסף כדי לעשות שינוי. אני חושבת שהוא מתחיל לקרות והדלתות מתחילות להיפתח, אבל עדיין לא ראינו בשנים האחרונות אף סרט שבמרכזו עומדת גיבורת-על ולא גיבור-על".
הבקיאות המדעית של גוון סטייסי בגילומך והתושיה שלה מזכירים לפעמים את דני ידעני או את מקגיוור. לא פעם היא מצליחה להציל את ספיידרמן ואת המצב בכלל. הרבה ילדות ונערות מרחבי תבל יראו את הסרט הזה ויתרשמו מכמה פרקטי הידע שלה יכול להיות. את חושבת שהדמות תעורר בהן השראה ללמוד מדע?
"אני מקווה, היא בהחלט עוררה בי השראה לעשות זאת. לא הלכתי לתיכון אלא למדתי בבית, כך שלא היתה לי ממש הזדמנות לגלות עד כמה אני אוהבת מדע, וזה משהו שהבנתי רק בזמן העבודה על הסרט. אני מקווה שעוד אנשים יידלקו כמו שאני נדלקתי. מרתק אותי להבין איך הגוף עובד ואיך אפשר לרפא דברים, ובעיקר מדהים לגלות איזה יכולות יש עכשיו למין האנושי. הדודים שלי מדענים ודודה שלי הביאה לאמריקה את החיסון לאבעבועות רוח ועכשיו עובדת על חיסון הרה גורל נוסף. היא ושכמותה זה מוחות גדולים שמצילים חיים במובן הכי מילולי של המילה. איך אפשר לא להיפעם מהם? אני צריכה להתיישב על זה ברצינות ולקחת קורסים במדעים, אם כי בטח אצטרך לקחת אותם ברמת תיכון. בינתיים אני פשוט מסתפקת בלקרוא באופן עצמאי".
את מוצאת זמן לקרוא? נראה שלוח הזמנים שלך בין העמוסים בהוליווד. הרי בקרוב נראה אותך גם בסרטים החדשים של וודי אלן, אלחנדרו גונזלס אינאריטו וקמרון קרואו.
"יש לי פה ושם פנאי, אם כי זה נכון שלא הרבה, וטוב שכך. טוב להיות עסוקים. תמיד בזמן אמת אני משתוקקת לקצת חופש ואז כשהוא מגיע, אני מוצאת את עצמי בודדה וחסרת תעסוקה. תמיד בוויקאנד אני בסוף יושבת ושואלת 'איפה כולם? איפה כל החברים שלי? אף אחד לא רוצה לעשות משהו? ומה אני אעשה? יש למישהו עבודה בשבילי? תהיה לי פעם עבודה שוב?".
ההצהרות הללו כמובן עוזרות לבסס המוניטין של השחקנית אדומת השיער כמי שחפה מחשיבות עצמית ומלאת אירוניה, מודעות והומור. עם זאת, היא חלילה גם לא רוצה שאמירות מסוג זה יפגעו בתדמיתה כאחת הכוכבות העולות בתעשייה, אז היא ממהרת לסייג. "זה היה חצי בצחוק כמובן", אומרת סטון, בת 25, שפרצה ב"סופרבאד" (2007) ומאז זהרה גם ב"זומבילנד" (2009), "העזרה" (2011) ועוד להיטים. "אני בהחלט נמצאת היום במקום הרבה יותר טוב ממה שהייתי בו לפני כמה שנים, ובכל מקרה משתדלת לא להילחץ יותר מדי מענייני עבודה. עם זאת, יש עדיין הרבה תפקידים נחשקים שלא ייקחו אותי אליהם, כך שמבחינתי המאבק נמשך, ומי יודע מה יהיה בעוד כמה שנים".
היית רוצה גם לביים?
"הו לא, אתם לא רוצים לראות אותי מביימת, ממש לא. אבל כן הייתי שמחה להפיק. זה כבר משהו שהוא עבודת צוות, אז זה לא גדול עליי".
במאי הסרט מרק ווב אמר לי שהתחלת את דרכך כאנדרדוג, וזה משהו שעד היום עוזר לך כשחקנית. את מסכימה איתו? ואם כן, באיזה דרך זה אכן מסייע לך?
"הממ... אני חושבת ש... זו שאלה טובה, זו שאלה קשה. אני לא יודעת איך לענות על זה בצורה מלומדת. זה יצטרך לחכות לפעם הבאה שנדבר".
בדומה לסטון, גם גרפילד אינו שש לדבר על הזוגיות שלו, אבל בהחלט לא מתנגד לספק וידויים אישיים, בעיקר אם הם במקרה קשורים לקידום הסרט. השחקן הבריטי-אמריקני בן השלושים נכנס לעורו של איש העכביש לפני שנתיים במקומו של טובי מגוויר, אך לדבריו, גיבור-העל היה חלק משמעותי מחייו עוד הרבה לפני כן.
"הערצתי את ספיידרמן עוד מילדותי", אומר גרפילד במבט מיוסר. "הייתי ילד שדוף שהציקו לו בבית ספר והיכו אותו, אז איש העכביש היה מבחינתי השתקפות שלי ואיפשר לי לפנטז על איך אני מחרבן על הבריון שחירבן עליי. ייחלתי לכוחות-על גם כן, והקריאה בחוברות של ספידרמן איפשרה לי לחלום בהקיץ ולהגשים לרגע את הפנטזיה הזו".
יצא לך לפגוש מאז את הבריון הבית-ספרי הזה, ולהלך עליו אימים עם החליפה החדשה שלך?
"לא, וחבל שכך, כי זה יכול היה להיות מעניין. אבל גם אם לא פגשתי אותו, אני עדיין נושא אותו היטב בזיכרונותיי. הצלקות ממנו לא נעלמו, הטראומה עדיין שרירה וקיימת, הפצע שותת דם וטוב שכך. אני חושב שפצעים הם מתנה. זה לא פילוסופיה שאני המצאתי, זה רעיון ישן שקיים גם בבסיס המיתוס של ספיידרמן. הרי נשיכת העכביש היא בסופו של דבר המתנה הכי גדולה שקיבל. יונג כבר אמר 'אני רואה שסבלת הצלחה'. זה מלמד אותנו שאתה לא לומד כלום מהישגים, אלא רק מכישלונות, רק מן הכאב, מן האתגר. אני בר מזל שהיכו אותי בבית ספר. אני אסיר תודה לבריון הבית ספרי. בזכותו אני כאן".
לאחר שסיים לצטט את יונג, עובר גרפילד לפרוש את משנתו הפוליטית, ובעשותו כן כבר נשמע כמו בונו. "הגלובליזציה הפכה את העולם כולו למדינה אחת. אין גבולות יותר, כולנו אחד", הוא אומר. "כל הסערות בעולם, כל המלחמות הכל חסר ערך. אין בזה שום טעם כי ממילא כולנו אחד. אם תסתכל על כדור הארץ מן הירח תראה מדינה אחת, בית אחד".
האם אתה משתדל להביא לידי ביטוי את התפיסות הפילוסופית והפוליטיות שלך בסרטים? עד כמה בכלל אתה מעורב בתסריטים?
"הפעם הייתי מעורב. אחת הסצנות המרכזיות בסרט, זו שמעורב בה ילד קטן, היתה רעיון שלי. אמרתי לתסריטאים, למפיקים ולבמאי שאנחנו חייבים להכניס דמות כזו, שתסמל לצופים את מי שהיו כשהתחילו להעריץ את הדמות של ספיידרמן. שתהיה דמות שתייצג אותי, כילד שדוף וחסר אונים שחלם שאיש העכביש יופיע פתאום ויציל אותו מביריונים".
יש כאלה שיאהבו את הסרט יותר וכאלה שיאהבו אותו פחות, אבל אין ספק שהתסריט שלו ברמה מעל הפרק הקודם, לא שזה אומר הרבה.
"בהחלט. הפעם היה תסריט סולידי. הסרט הקודם היה עבודת טלאים".