הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מארקס הלך לעולמו היום (חמישי), מסיבוך של דלקת ריאות. בן 87 היה במותו.
מארקס הוא חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982, מאושיות הספרות הלטינית במאה ה-20, אשף המלים, בורא עולמות שלמים, היוצר הגאון שהמציא את מקונדו, שפילח לבבות רבים כל כך בסיפורים על אהבה ומוות ומי נחשב לאבי הסוגה הספרותית הידועה בשם "ריאליזם קסום". ספריו נמכרו במיליוני עותקים ברחבי העולם. ספרו "מאה שנים של בדידות" (1967) לבדו מכר מעל ל-50 מיליון עותקים לאחר שתורגם ל-25 שפות לפחות.
בכירי העולם ספדו למארקס עם היוודע מותו. חואן מנואל סנטוס, נשיא קולומביה, ספד: "אלף שנות בדידות ועצבות בעקבות מותו של הקולומביאני הגדול מכולם". נשיא ארה"ב ברק אובמה מסר: "עם מותו של מארקס, העולם איבד את אחד הסופרים בעלי החזון הגדולים ביותר ואת אחד הסופרים האהובים עליי בצעירותי. אני מציע את תנחומיי למשפחתו ומקווה שיתנחמו בידיעה שיצירותיו של גאבו יחיו לעד". נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון מסר: "מאז שקראתי את 'מאה שנים של בדידות' לפני ארבעים שנים, נדהמתי מהדמיון המיוחד שלו, ממחשבתו הצלולה ומהכנות הרגשית שלו. היה לי הכבוד להיות חברו ולהכיר את מחשבתו ולבו בעשרים השנים האחרונות". הסופר האנגלי איאן מקיואן הצטרף להספדים: "מאז דיקנס לא היה סופר כזה בעל יכולות ספרותיות גבוהות אשר השפיע על אוכלוסיות רבות". הזמרת הקולומביאנית שאקירה, אותה העריץ מארקס, נפרדה מהסופר באתר הרשמי: "החיים שלך ייזכרו על ידי כולנו כמתנה אחת ויחידה, וכסיפור המקורי ביותר מכולם".
מארקס נולד ב-6 במרץ 1927 לזוג הורים צעירים ומעוטי יכולת, והתגורר בארקטאקה, קולומביה. עד שמלאו לו תשע גדל עם סבו וסבתו ועם שלוש מדודותיו. ארקטאקה, סיפר מארקס, שימשה במידה רבה בסיס למקונדו, העיירה הדמיונית שבה מתרחשת עלילת ספרו "מאה שנים של בדידות" ומופיעה גם ביצירות אחרות שלו. דמויות רבות שליו את מארק בילדותו ובהתבגרותו השפיעו מאוד על יצירתו הספרותית, ואלפי תיירים "ספרותיים" פוקדים את ארקטאקה מדי שנה. ב2006 שקלו אנשי ארקטאקה לשנות את שמה למקונדו. "ברוכים הבאים לעולם הקסום של מקונדו", נכתב בכתובת באותיות גדולות על שלט הכניסה לארקטאקה. אולם בסופו של דבר תושבי ארקטאקה דחו את ההצעה לאמץ את שם העיר הדמיונית.
הוא עבד כעיתונאי ביומון הקולומביאני "אל אספקטדור", ולאחר מכן ככתב חוץ של העיתון ברומא, פריז, ברצלונה, קראקס וניו יורק. ספרו הראשון, שנקרא בעברית, "סופת שלכת", יצא לאור בשנת 1955. הספר "מאה שנים של בדידות" הקנה לו תהילת עולם ב-1967, וזיכה אותו ב-1982 בפרס נובל ובהכרה רשמית כאחד מגדולי הסופרים של המאה ה-20. בין ספריו הנוספים של מארקס: "אין לקולונל מי שיכתוב אליו" (1961), "כרוניקה של מוות ידוע מראש" (1981), "אהבה בימי כולרה" (1985), "על אהבה ושדים אחרים" (1994) ו"ידיעה על חטיפה" (1996).
ביולי 1999 אושפז מארקס בבוגוטה ושם אובחן שלקה בסרטן בלוטות הלימפה. הוא טופל במשך שלושה חודשים בבית חולים בלוס אנג'לס, והתגורר אצל אחד מבניו, במאי הקולנוע רודריגו גרסייה. "המהמורה הזאת שנקרתה בחיי היתה כמו זכייה בלוטו", אמר כשנה וחצי מאוחר יותר בראיון קצר בעיתון הקולומביאני "אל טיימפו", אליו צורף תצלום מעודכן לאותה עת, בו הוא נראה כחוש מאי פעם. לאחר שנודע לו כי הוא חולה בסרטן, מתוך חרדה שלא יספיק לכתוב את הכרכים של זיכרונותיו ואת הסיפורים עליהם שקד, הוא הסתגר בביתו במקסיקו סיטי, צימצם למינימום את הקשרים החברתיים שלו, ניתק את הטלפון, ביטל נסיעות וכל התחייבויות אחרות שהיו לו, וכתב בכל יום משעה 8:00 עד 14:00 את האוטוביוגרפיה שלו. הוא סיפר שהרזון שלו הוא מבחירה, ונבע מדיאטה מתונה שכפה על עצמו. בשנה שבה הסתגר בביתו חזר לעסוק בעיתונות והשקיע במה שהוא כינה "אהבת חייו": האזנה למוסיקה, קריאת כל הספרים שנערמו על המדף.
במולדתו הגיע מארקס כמעט לדרגת קדוש, והאפוס הנהדר שלו "מאה שנים של בדידות" נתפש שם כיצירה שוות ערך לתנ"ך בערך. באמצע 2007, כשביקר לראשונה זה יותר מ-20 שנה בעיר הולדתו ארקאטאקה, קולומביה, ששימשה בסיס ל"מאה שנים של בדידות", אלפים גדשו את רחובות העיר כדי לקדם בתשואות את פני הסופר. זמן קצר קודם לכן, ציינה עיר הולדתו את הגיעו לגיל 80 בעזרת 80 מטחי תותחים שנורו לכבודו, טקסים דתיים, פסטיבלי מוזיקה ותהלוכות. באותה שנת יומולדת אמרה עליו שגרירת קולומביה בספרד: "הוא נולד בקולומביה, אבל כל מי שמדבר ספרדית רואה בו נציג השלמות ובריאת היופי".
מילותיו של מארקס הילכו קסם כמובן לא רק על דוברי הספרדית, אלא גם פילחו לבבות בתרגומים רבים כל כך, בכל רחבי העולם, וכבשו גם את הקהל הישראלי. "מאז 'הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית', מארקס הוא מאלה שאנחנו מחכים לספרם הבא כמו לפגישה עם חבר", כתב מנשה נוי לפני כמה שנים בהארץ, "בימים שעוד ניסו למכור לנו כאן שעלם שזוף עם בלורית ונערה יחפה עם קוקו שהולכים יד ביד בשדה זאת אהבה, הגיע מארקס והפך את הלכלוך של החיים לנשף, ואת המגונה שבתאוות הבשרים למעשה חסד. דרך 'מאה שנים של בדידות', 'אהבה בימי כולרה', 'סתיו של פטריארך' ואחרים הלך העולם של מארקס וצבר כוח".
לפני כשנתיים נודע כי מארקס סובל מדימנציה ונאלץ להפסיק לכתוב, כך אמר אחיו ג'יימי גרסיה מארקס בהרצאה שנשא בפני סטודנטים. האח סיפר כי הסופר מתקשר אליו לעיתים קרובות על מנת לשאול שאלות בסיסיות. "לפעמים אני בוכה כי אני מרגיש שאני מאבד אותו", אמר.
כעת איבד העולם כולו את אחד הסופרים האהובים ביותר. ניתן להתנחם ביצירות קסומות רבות שהשאיר אחריו. "המוות לא מגיע עם הזיקנה, אלא עם השיכחה", כתב מארקס. מקונדו לא תשכח מלבנו.