פרק שלישי לעונה וסוף סוף אנחנו פוגשים בה לראשונה את הארי (סליחה, הרולד) קריין, בטי פרנסיס, ולא פחות חשוב - פרנסין הנסון. חברתה הטובה של בטי בארבע העונות הראשונות נעדרה מ"מד מן" מאז שהזוג פרנסיס עקר מאוסינינג אל משכנם החדש, ונחמד היה לגלות שהשתיים עדיין בקשר. כמובן, לא בלי אותה פאסיביות-אגרסיביות של "חיי מוצלחים משלך" שכה חיבבנו אצל נשות הפרברים הללו בעונות הראשונות, אותו שכנוע בעיקר-עצמי, אבל הלא זהו חלק מהקסם.
"איך הולך עם הנדל"ן?", שואלת בטי את פרנסין, מקורקעת כהרגלה.
"אני סוכנת נסיעות, בטי", מתקנת פרנסין. נסיעות הן העניין.
בטי, "חתולת בית, חשובה מאוד, עם מעט לעשות", כפי שכינה אותה אביה בהזיותיה בשעה שילדה את בנה הקטן. היא מתארת באוזני פרנסין את הצלחותיו של בעלה החשוב, כל כך מורגלת בחיים-מיד-שנייה, אבל מבינה כעת שעד מהרה ילדיה יהיו עצמאיים ויזלגו אל מחוץ לחייה עד שלא יישאר משהו ממפעל חייה המפואר, מה"תגמול" שלה. על אף העובדה שלשיטתה הג'וב שלה מתמצה בלהיות אם, בכל זאת מתברר שהיא שוכרת אומנת לילדים. אבל במקרה הזה, כשלורטה מציעה להתלוות אל בובי בטיול מטעם בית הספר, בטי מחליטה לעשות זאת בעצמה.
הבעיה היא שכפי שראינו פעמים רבות בעבר, בטי לא באמת יודעת כיצד לנהוג כאם. בזמן שבנה נהנה מנוכחותה, נדמה שבראש מעייניה היו ההתנסות והחווייה ושבירת השגרה. בגלל טעות של הילד היא תלבה את ייסורי מצפונו לאורך כל היום, ממש עד הערב. הכריך יכול היה לחזור אליה, אבל לא, היא עוצרת את בובי מלהחזיר אותו גם במחיר רעבונה שלה, אינפנטילית כתמיד. היום הזה היה כל כך נחמד עד שהוא בא והרס אותו. בערב היא תוהה בפני הנרי אם היא אמא רעה. רגע נוגע ללב, אבל גם כזה שגורם לנו לזעוק "כן" על המסך.
הלוואי שהיה אתמול
כמו בטי גם דון יצא לשטח. הוא הולך לקולנוע, כפי שראינו אותו עושה פעמים רבות בעבר וכפי שאנשים עושים כשהם עצובים, על פי אבחנתו של בנו. הוא צופה ב"הדוגמנית", סרטו האמריקני היחיד של הבמאי הצרפתי ז'אק דמי ("מטריות שרבורג") שיצא לאקרנים ב-1969 - סיפור העוקב אחרי צעיר העומד בפני גיוס בזמן מלחמת וייטנאם ומפתח מערכת יחסים עם דוגמנית צרפתייה. סצינת הפרידה שלהם נראית קצת כתמונת מראה לביקור של דון אצל מייגן (החל מ-1:04), אבל אצל דון תגובתה של מייגן הפיחה רוח במפרשיו. עכשיו, כחמישה חודשים אחרי שעמיתיו העזיבו אותו, אובדן רעייתו מביא אותו להילחם הן עליה והן על עבודתו. אפילו בחורה יפה נוספת שזורקת את עצמה לרגליו אינה מסיטה אותו ממטרתו. במקום לעלות לחדר שלה הוא עולה לחדרו של רוג'ר. "אני מתגעגע אליך", אומר לו חברו בפירוש, כמה מקסים.
מאושש מהחדשות הטובות, התחנה הבאה של דון היא לתעל אותן אל מייגן. כאשר סיפר לאנה דרייפר שנים לפני כן על הפרידה מבטי, הוא אמר לה, "ידעתי ברגע שהיא ידעה מי אני באמת, שהיא לא רצתה להסתכל עלי יותר". אותה טראומה של חשיפת סוד שסיימה את נישואיו, מנעה ממנו כעת לבטוח במייגן עם האמת. הוא אומר לה משפט כל כך דומה: "חששתי שאם תגלי מה קרה, לא תסתכלי עלי באותה דרך". אבל מייגן היא לא בטי. היא אומרת, "אני לא מאמינה שאחרי כל הזמן הזה אתה עדיין לא מכיר אותי". כמו בסוף העונה הקודמת דון אומר לה שהוא אוהב אותה, משפט מאוד לא מובן מאליו עבורו, וגם הפעם אינו זוכה לשמוע זאת ממנה בחזרה.
לאורך כל הפרק דון משתופף ומשתופף, מודה בטעויות שלו אבל מכסה על אחרות. לאורך כל הפרק יחסו כלפי דון המזכירה היה ניסיון לשמר משהו מהדרת הכבוד שאמורה להיות לו, והיא, חמודה וחוששת, נעתרת לו כל הזמן, גם מביתו וגם במשרד. כאשר הגיע לסוכנות הוא נלכד בפנים רגע אחרי שהבין שרוג'ר לא טרח לספר לאף אחד, ורגע לפני שהצליח לצאת משם עם שאריות כבודו.
היחס של האחרים כלפיו היה מרתק. קן הראה לו תמונות של בנו התינוק והסביר, "זו הקרוסלה בסנטרל פארק. תמיד גורמת לי לחשוב עליך". מקסים להיווכח שאחת הסצינות הזכורות והיפהפיות ביותר בתולדות הסדרה חקוקה גם בזכרונו. גינזברג ואחרים המשיכו כאילו כלום לא קרה (ומבחינתם אולי כלום באמת לא קרה). מנגד עמדה ג'ואן, שהיתה כה קורקטית וקרה כלפיו. ממש מצער, הכימיה בינה לבין דון תמיד היתה כה מעולה והמפגשים הספורים שלהם נהדרים, אבל נראה שמערכת היחסים ביניהם לא התאוששה באמת מאז שהחליט על דעת עצמו לפטר את יגואר כלקוח, והפך בכך את ההקרבה שלה לחסרת משמעות.
גם במקרה של פגי דון עדיין רחוק מיישור ההדורים. הם לא התגעגעו, היא אומרת, ואולי גם מאמינה בזה. לא ראינו שום אינטרקציה ביניהם מאז שקראה לו מפלצת על כך שבייש אותה ואת טד במהלך הפגישה עם סנט ג'וזף. כעת כשהיא נטולת משענות כמעט ובודדה במערכה, סביר להניח שבעתיד הקרוב יוכלו דון והיא לחלוק שותפות גורל לנוכח האיש ששניהם יאלצו לדווח לו לו אייברי הדביל.
אותה פגי כינתה פעם את ג'ים קאטלר כ"הרוג'ר סטרלינג שלנו, רק עם ריח פה גרוע" - עלבון מטורף לרוג'ר ובדיעבד הגדרה מאוד לא מדויקת. אט אט כבש ג'ים לאחרונה את המחוזות של רוג'ר בזמן שהלה מאפשר לו, אבל עכשיו, כדי לסלול את הדרך לשובו של דון, רוג'ר משיב מלחמה וזה מענג למראה. ג'ים שמביט בהשתאות בדון היושב לו במשרד, נמשך בזרועו על ידי שירלי לכיוון משרדו של לו, היה אחד מפניני הפרק (כולל תגובתו של דון).
לבסוף דון ניצב בפני מסמך משפיל שעליו לאשר כדי לחזור, והבחירה שהוא עושה מפתיעה ממש. הפרק רומז די בפירוש שההסכמה שלו היא רצון דומה לזה של בנו - הלוואי שהיה אתמול. לחזור לפעם, למה שמוכר, לעשות את זה שוב בלי הטעויות. אבל כמו במקרה של בטי, האקט הזה נראה כמו חזרה על דפוסים ישנים, "אולד פאשנד", כהגדרתן של בטי ופרנסין וכשם המשקה האהוב על דון. זה קורה כשכבר היה נדמה שדון ובטי משתנים ומתפתחים, מה שמתחיל לעייף. כוחו של דון עדיין במותניו, ראינו את זה עם העבודה שעשה באמצעות פרדי, ומעבר אל סוכנות פורצת דרך ומקורית כמו 'וולס ריץ' גרין' נראה על פניו בדיוק כמו המהלך שעליו לעשות. אבל לא. דון בוחר לדרוך במקום.
מצד שני, זו לא בהכרח דריכה במקום. הרי אם יש משהו שדון יודע לעשות זה לברוח, ואילו כאן הוא מתעקש להישאר ולהילחם, אפילו במחיר של פחיתות כבוד. אולי מדובר בניסיון שלו לחזור אל המקום שהוא תרם לפגיעה בו ולנסות לתקן את הנזק, את הכלי השבור. המילה "לתקן" נמצאת בשימוש אינטנסיבי בשלושת הפרקים עד כה, מהילד שצועק על פגי בפרק הראשון שתתקן את האסלה שלהם, דרך פגי בפרק השני שאומרת לג'ואן לתקן את עניין המזכירות ולדון שמספר לסאלי שהוא נשאר בעיר בניסיון לתקן, ועד לפרק הנוכחי שבו הוא אומר זאת גם למייגן בשתי הזדמנויות שונות. מה שבטוח, על פי האינטרקציה שלו עם כל האחרים כאן, יהיה מרתק לראות אותם שוב בפרק הבא.
קטנות
* אזכורי המוות ממשיכים להיערם: כאשר הארי נכנס אל משרדו של קאטלר בעקבות השיחה עם העיתונאי, ג'ים קורא את הספר "The American Way of Death", המתאר את הדרך שבה בתי לוויות מנצלים לרעה את כוחם בזמנים השבירים ביותר של לקוחותיהם. תגובתו של ג'ים הנכלולי? "אני יודע שזה לא המסר אבל אנחנו יכולים ללמוד משהו מעסקי הלוויות", רגע אחרי כן הוא נוזף בהארי על היותו האדם הכי לא-ישר שנתקל בו מעודו.
* הקלות שבה רוג'ר ויתר על הארי קריין היתה מצמררת, לא נראה שהם מבינים את החשיבות שלו למקום הזה ולעתיד שלו. הוא שוב ושוב עומד בחוד החנית הטכנולוגית והם אף פעם לא מקשיבים לו, עד עכשיו עם ג'ים.
* למרות שכפי הנראה הובאה מזכירה חדשה למשרד, מרדית' (המעולה) עודנה המזכירה של פגי. "יש לה מוח של ילדה", פגי אמרה לג'ואן, אבל מאחר שגם היא עצמה מתבוססת לאחרונה בילדותיות, זהו שידוך מצוין.
* בטי לא מתחברת אל ילדיה כשהם גדלים, ואילו דון בדיוק ההפך.
מה חשבתם אתם על הפרק השלישי של העונה השביעית ב"מד מן"? ספרו לנו בפייסבוק