הקולנוע הישראלי ידע בשנים האחרונות הרבה שיאים ולא מעט מפחי נפש. כמעט כל סופרלטיב אפשרי כבר נכתב ביחס אליו, ומעט נמאס להתנסח במילים מפוצצות כדי לתאר את המתחולל בו. אך לפעמים אין ברירה אלא להשתמש בהכרזות דרמטיות, וזה הדין לגבי הנוכחות הכחולה-לבנה בפסטיבל קאן 2014: דבר כזה, עוד לא היה.
חגיגת הקולנוע הצרפתית, החשובה מבין הפסטיבלים האירופאיים, תצא לדרך ביום רביעי הקרוב, ובמשך שבוע וחצי תציג עשרות סרטים באורך מלא ובהם לא פחות משישה תוצרת ישראל. לכך יש להוסיף כמובן עוד כמה נציגים מקומיים, למשל בגזרת הקצרים, ומה שמתקבל הוא שיא לאומי, וכמות אסטרונומית לכל מדינה שאינה ארצות הברית, צרפת או בריטניה.
מטבע הדברים, ההקרנות הישראליות בקאן ירכזו את מירב תשומת הלב של התקשורת כאן ואין בזה שום דבר פרובנציאלי, כי הניסיון מעיד שגם הצרפתים מתעניינים בדרך כלל מה קורה עם הנציגים שלהם באוסקר וגם לאמריקנים אכפת בראש ובראשונה ממה שהמתמודדים מטעמם עושים בריביירה. זה נורמלי.
נוסף לכך, חובה לומר באובייקטיביות כי הסרטים הישראלים מעוררים השנה עניין גם בתקשורת הבינלאומית שמסקרת את קאן, וכיאה לכך אפשר היה למצוא את שמם מוזכר בסקירות השונות שהתפרסמו לקראת הפסטיבל ברחבי העולם. זה לא מפתיע כל כך, שכן מתוך השישה, רק אחד הוא יצירת ביכורים, והחמישה האחרים נעשו בידי קולנוענים שכבר קנו לעצמם שם מעבר לים בכלל ובריביירה בפרט.
הראשונה מבין הקולנוענים הללו היא קרן ידעיה, שכבר הציגה בקאן את "אור" ואת "כלת הים" ועכשיו חוזרת לחופי צרפת גם עם סרטה השלישי "הרחק מהיעדרו", בכיכובם של צחי גראד ויעל אבקסיס, בו היא עוסקת במערכת יחסים חולנית בין אב ובתו. האיש החזק בקאן, תיירי פרמו, משתדל שלא לעשות איפה ואיפה, ובכל זאת כשהציג את המשתתפים השנה בפסטיבל המעיט במילים לגבי רובם אבל הרחיב באשר לדרמה הישראלית והצהיר כי היא מלאת עוצמה ולבטח תעשה המון רעש.
ידעיה קיבלה על "אור" את פרס מצלמת הזהב, המיועד ליוצרי סרטי ביכורים בקאן. גם שירה גפן זכתה בעבר בעיטור זה, במקרה שלה על "מדוזות" שביימה עם אתגר קרת, וגם היא שבה לריביירה, והשנה עם דרמה שביימה בגפה "בורג", בכיכובן של שרה אדלר וסמירה סרייה, כשתי נשים משני צדיו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מבין ששת הסרטים העלילתיים תוצרת הארץ, אגב, זהו היחיד שעוסק בסוגיה הפוליטית שהאירופאים כל כך אוהבים.
כמו גפן וידעיה, גם רונית ושלומי אלקבץ מכירים היטב את פסטיבל קאן, בו הציגו בעבר בהצלחה את "שבעה", הפרק השני בטרילוגיה שהתחילה ב"ולקחת לך אשה". עכשיו הם מגישים את "גט", הפרק השלישי והאחרון בה, וכפי שנרמז בשמו, הוא עוסק בגירושים של גיבורת שני הסרטים הקודמים בסדרה. אלקבץ עצמה, כמובן, גם מככבת.
בניגוד ליוצרים הנ"ל, נדב לפיד הצעיר עוד לא הקרין בקאן סרט ארוך פרי עטו, אבל כן השתתף באירוע עם יצירות קצרות יותר. חשוב מכך, סרטו העלילתי הארוך הראשון, "השוטר", נהנה מהערכה עצומה בצרפת ופתח את הדלת ל"הגננת" הטרי פרי עטו, שהפסטיבל פרש בפניו שטיח אדום. בפעם הקודמת חזה היוצר את המחאה החברתית בישראל, אך כאן הוא הלך לכיוון פואטי ומעודן יותר, אך מסקרן לא פחות סיפור על היחסים המיוחדים בין גננת וחניכה בן החמש, שהיא מזהה בו כישרון יוצא דופן.
לאלה מצטרף אסף קורמן, מי שהתחרה בעבר בקאן עם סרטו הקצר המופתי "מותה של שולה" ועתה מצטרף למועדון של הגדולים כבר עם העבודה העלילתית הארוכה הראשונה פרי עטו "את לי לילה". את הדרמה כתבה אשתו של הבמאי, לירון בן-שלוש, שגם מככבת בצד דאנה איבגי, והשתיים מתארות בפנינו את הקשר בין אחיות שאחת מהן מוגבלת בשכלה.
בצד כל הצעירים הללו, הפסטיבל גם יצדיע לשניים מן הוותיקים שבאנשי הקולנוע בישראל מנחם גולן ויורם גלובוס. הוא יעשה זאת דרך הקרנת בכורה מיוחדת של "הגו גו בויז", הסרט התיעודי שיצרה הילה מדליה על השניים. מסמך הדוקו יוצג במסגרת המיוחדת שמיועדת ברייבירה לקלאסיקות קולנועיות גדולות, שבה יוקרנו השנה גם פנינים בסדר הגודל של "בעבור חופן דולרים", "פריז, טקסס", "שמונה וחצי" ועוד.
אם הרשימה המפוארת הזו אינה מספיקה, צריך לקחת השנה בחשבון גם את "הביקור", סרטה של ענבר חורש מבית הספר מנשר, שיוקרן במסגרת הסטודנטיאלית. בקיצור, למי שמתעניין בקולנוע ישראלי יהיה השנה לוח זמנים עמוס, גם כיוון שהן "בורג" והן "גט" יוקרנו באותו יום וכבר בתחילתו בשישי 17.5.
בין סרט ישראלי אחד למשנהו, הנוכחים בריביירה יוכלו להתרשם גם מתוצרים של עשרות מדינות אחרות, והתפריט שגיבשו השנה מנהלי הפסטיבל בהחלט מעורר סיבות להתרגש.
נכון, האירוע הצרפתי איבד קצת מיוקרתו: בשנים האחרונות, המירוץ לאוסקר מתחיל מאוחר מהרגיל, כך שהמועמדים לפסלון המוזהב מדירים ממנו את רגליו ומעדיפים להתחיל את המירוץ שלהם מטורונטו. עם זאת, גם מחוץ לעולם הקמפיינים לאוסקר עוד עושים הרבה סרטים טובים, ואם זה מתאפשר, המפיקים והבמאים של היצירות הקולנועיות האיכותיות האלה רואים בקאן את כן השיגור האידיאלי.
וכך, מהדורת 2014 של פסטיבל קאן מציעה הקרנות בכורה עולמיות לסרטים של כמה מן הבמאים הכי מלהיבים בעולם הקולנוע. טומי לי ג'ונס ובנט מילר ("קפוטה", "מאניבול") האמריקאים; קן לואץ' ומייק לי הבריטים; דיוויד קרוננברג ואטום אגויאן הקנדיים; מישל הזנוויציוס הצרפתי ("הארטיסט") והאחים דארדן הבלגים, שתמיד יוצאים מקאן עם פרסים; נורי בילג'ה צ'יילן ("היו זמנים באנטוליה") הטורקי ואנדרי זוויאגינצב ("השיבה") הרוסי ועוד ועוד.
נוסף לכך, יהיה מעניין גם לגלות בקאן כמה סרטים של יוצרים מנוסים פחות. למשל "Whiplash" של דמיאן שאזל, המגיע לריביירה לאחר שזכה בפסטיבל סאנדנס האחרון, ו"Lost River", סרטו הראשון כבמאי של ראיין גוסלינג, שימשוך לעברו לא רק את העטים של מבקרי הקולנוע אלא גם ובעיקר את המצלמות של מדורי האופנה והרכילות.
לאלה תהיה הרבה עבודה בקאן, שכן על השטיח האדום צפויים לצעוד גם שמות בסדר הגודל של קריסטן סטיוארט ורוברט פטינסון, ניקול קידמן, מריל סטריפ וג'וליאן מור, ליה סיידו ומריון קוטיאר, כריסטינה הנדריקס וסטיב קארל ועוד.
החגיגה הזו תצא לדרך ביום רביעי עם הפרמיירה של "גרייס ממונקו", הסרט הביוגרפי על השחקנית שהפכה לנסיכה בכיכובה של קידמן. כשבוע וחצי לאחר מכן, ורגע לפני גמר ליגת האלופות, הפסטיבל יינעל במעמד חלוקת הפרסים, ובסופם של הטקסים למיניהם נדע אם התחושות האופוריות על מצבו של הקולנוע הישראלי בעולם צריכות להצטנן או יכולות להמשיך ואף להתגבר.