חם, מתחמם, לוהט: עשרה סרטים לחכות להם בקיץ

כל שנה זה נראה כאילו כשהטמפרטורות עולות, האיי. קיו יורד. הקיץ הקולנועי – מאי עד אוגוסט – מביא את הסרטים עם הפיצוצים הכי גדולים, המספרים הכי גדולים בסוף שמות הסרטים, והכי פחות מח. על פי ניסיון העבר אפשר לשער שרוב הסרטים האלה יעברו ביעף ויישכחו מיד, כשהם לא מותירים אחריהם דבר מלבד ידיים שמנוניות מפופקורן. אבל כמעט בכל קיץ אפשר למצוא גם את הסרטים שמצליחים להיות טיפה יותר מזה, אלה שבאמת שווה לחכות להם. האם גם הקיץ הזה יהיו כאלה? אנחנו עדיין לא יודעים, כמובן. אנחנו יכולים רק לנחש. אלה הם עשרה סרטים שיש להם סיכוי טוב לעשות לנו את הקיץ.

בשנים האחרונות חברת דיסני, יצרנית האגדות מספר אחת בעולם, גילתה שהרבה יותר משתלם לעשות סיבוב חוזר על אגדות מוכרות. במקום סרטים מצוירים חדשים, גרסאות מצולמות גדושות באפקטים ממוחשבים צבעוניים לסיפורים שאנחנו כבר מכירים. כך נוצרו "אליס בארץ הפלאות" – ההמשך המעוות ל"עליסה", וגם "ארץ אוז", מין פריקוול ל"הקוסם מארץ עוץ". ועכשיו הגיע תורה של היפהפיה הנרדמת. "מליפיסנט" מביא את סיפורה של היפהפיה הנרדמת – אותה אחת מהסרט הקלאסי של דיסני - מנקודת המבט של המכשפה המרשעת, המגולמת – בליהוק נהדר – על ידי אנג'לינה ג'ולי, בהופעה הראשונה שלה על המסך הגדול מזה ארבע שנים. הטריילרים חשפו עולם ממוחשב צבעוני ומרהיב (כרגיל); השאלה היא האם הסרט עצמו יהיה יותר מעוד מיחזור של אגדה.

שני הבמאים לבית וושאבסקי, אנדי ולאנה (לשעבר לארי. ותירגעו, כשבאירוויזיון זוכה אישה עם זקן אפשר להפסיק להתרגש מבמאית שהיתה פעם במאי) הם יוצרים עם היסטוריה בעייתית: הם נכנסו להיכל התהילה עם "מטריקס" בשנת 1999 - אבל מאז כמעט שלא עשו שום דבר ראוי לציון. המשכי "מטריקס" נחשבו לאיומים, "ספיד רייסר" נפל על הקרשים. בשנה שעברה הם הוציאו את הפרויקט השאפתני אך הפגום שלהם, שאותו יצרו יחד עם טום טיקוור – "ענן אטלס". השנה הם חוזרים סוף סוף לתחום שוברי הקופות ההוליוודיים, עם סרט המבוסס על תסריט מקורי – לא המשך, לא מבוסס על ספר ולא על קומיקס (וסרטים כאלה הם נדירים להפליא, בעיקר בקיץ), ואנחנו במתח: האם זה יהיה עוד "מטריקס" או עוד "ספיד רייסר"? הצלחה או נפילה?

"עלייתה של ג'ופיטר" הוא מעין הרפתקת חלל, שבה אישה מכדור הארץ (מילה קוניס) מגלה שהיא למעשה הנסיכה של גזע חייזרי ויריבתה של מלכת היקום או משהו כזה. בכל מקרה, יש שם הרבה חלליות בעיצובים מגניבים, וגם צ'אנינג טייטום ושון בין.

אף אחד לא ציפה ש"רחוב ג'אמפ 21", רימייק קולנועי לסדרת טלוויזיה כמעט נשכחת, יהיה כל כך מוצלח. אבל במפתיע, הסרט התגלה כפארודיה אדירה, על סרטי שוטרים וגם על עצמו, והיה אחד הסרטים המצחיקים ביותר של השנים האחרונות. אז עכשיו, כמובן, מגיע ההמשך, ובו צ'אנינג טייטום (שוב) וג'ונה היל עוברים את הכביש, לבניין ממול, ושוב מקבלים משימה כסמויים, הפעם בקולג'. זוג הבמאים כריס מילר ופיל לורד הספיקו, ברווח שבין ג'אמפ לג'אמפ, ליצור גם את "סרט לגו", ולהסיר כל ספק מכך שמדובר באנשים מצחיקים מאוד. אם "22" יהיה מצחיק כמו "21" – דיינו.

היקום הקולנועי של מארוול, הכולל את הנוקמים, איירון מן, קפטן אמריקה, תור ושותפיהם, הוא הפרויקט הקולנועי המצליח ביותר של השנים האחרונות ללא תחרות. זה מגוחך כמה מאות מיליוני דולרים סדרת-הסדרות הזאת עושה. "הנוקמים 2" – שמאיים לשבור כל שיא קופתי אפשרי – ייצא רק בשנה הבאה, אבל בינתיים, מארוול מפתיעים עם ההימור הגדול ביותר שלהם עד כה: "שומרי הגלקסיה". כמו כל סרטי מארוול, גם הסרט הזה מבוסס על סדרת קומיקס - אבל הפעם לא מדובר בדמות מוכרת ואהובה אלא בסדרה שכמעט אף אחד לא מכיר, שאין לה קשר ישיר אל טוני סטארק ושותפיו, ומתרחשת בכלל הרחק בחלל. ואם זה לא מספיק, בין גיבורי הסדרה נמצאים דביבון מדבר (בקולו של בראדלי קופר) ועץ מהלך (את המילים הבודדות שהוא אומר משמיע וין דיזל). עוד יותר מפתיע שהבמאי הנבחר הוא ג'יימס גאן, שהיצירה המוכרת ביותר שלו עד היום היא PG Porn – סדרת סרטי הפורנו בלי הסקס. כדי להוסיף לטירוף, הטריילר לסרט החללי מבוסס על להיט משנות השבעים. זה נראה פרוע, זה נראה כיפי, ואתם כנראה צריכים לראות את זה לפני "הנוקמים 2" ממילא. ויש שם דביבון מדבר.

קחו את "גברים בחלל", תוסיפו את "לקום אתמול בבוקר" ואת טום קרוז, ויש לקוות ש"קצה המחר" הוא הרבה יותר טוב מהסלט שתקבלו. טום קרוז מגלם חייל אנושי בתוך חליפת-שיריון רובוטית, המשתתף במלחמת בני האדם בחייזרים שמאיימים להשמידם. ואז – זהירות, ספוילר – הוא מת. ואז הוא חי: הוא מגלה להפתעתו שהוא חי את היום האחרון בחייו שוב ושוב, ומנסה למצוא דרך לצאת מהלולאה, ואם אפשר – בחיים. הרעיון מעניין, והעיצוב הויזואלי של המלחמה החייזרית מאוד מרשים. הבעיה היא טום קרוז שבתפקיד הראשי, שיגרום לאנשים מסוימים לרוץ לסרט, ולאנשים אחרים – לברוח ממנו. דאג לימן ("זהות כפולה", הראשון בסדרת סרטי ג'ייסון בורן) מביים.

תשע שנים תמימות עברו מאז שיצא "עיר החטאים" הראשון. מה לקח לפרנק מילר ולרוברט רודריגז כל כך הרבה זמן? "עיר החטאים" הראשון, המבוסס על הקומיקס של מילר, היה אוסף של סיפורי פשע אפלים, אלימים מאוד, ומצולמים בסגנון ויזואלי שאי אפשר לטעות בו – שחור-שחור על לבן-לבן, עם הבלחות של צבע. ההכרזה על סרט ההמשך – המבוסס גם הוא על סדרת הקומיקס של מילר – הגיעה כמעט מיד לאחר הסרט הראשון, אבל מסיבות שונות ומשונות הצילומים נדחו שוב ושוב. והנה, אחרי כמעט עשור, ההמשך מגיע. גם הפעם זהו אוסף של כמה סיפורים שונים המתרחשים כולם באותה עיר, לפני ואחרי "עיר החטאים" הראשון. גם הפעם יש פה רשימה אימתנית של כוכבים – כמה מהם ותיקי הסרט הקודם (מיקי רורק, ג'סיקה אלבה, רוזריו דוסון, ברוס וויליס) וכמה חדשים (אווה גרין, ג'וזף גורדון-לויט, ג'וש ברולין, ליידי גאגא).

האם הפעם יהיה גודזילה כמו שצריך? גוזילה הוא כוכב יפני ותיק, אבל הניסיון הקודם להביא אותו לקולנוע ההוליוודי – הסרט של רולנד אמריך משנת 1998 – לא עלה יפה. עכשיו, הבמאי הצעיר גארת' אדוארדס מנסה שוב, והוא מבטיח גודזילה קודר יותר, רציני יותר והרבה, הרבה יותר גדול. אולי ראיתם כבר סרטים על מפלצות ענק שהורסות ערים, אבל עוד לא ראיתם מפלצת במאסה של גודזילה הנוכחי. והוא לא המפלצת היחידה בסרט. לפחות מבחינת סצינות של הרס סביבתי פוטוגני, זה צפוי להיות הסרט המוביל של הקיץ. מכל בחינה אחרת, ספק.

"כוכב הקופים: המרד" היה אחת ההפתעות הגדולות ביותר של סרטי הקיץ של השנים האחרונות. היה קשה לשער שתוצר-לוואי של סדרת סרטים משנות השבעים, שטים ברטון כבר ניסה להחיות ונכשל, יהפוך לסרט כל כך אינטליגנטי ומרתק – לפחות בסטנדרטים של סרטי קיץ. ההמשך מתרחש כמה שנים אחרי הסרט הקודם, כשהמאבק בין בני האדם ההולכים ונכחדים לבין הקופים האינטליגנטיים בעיצומו. ג'יימס פרנקו לא שם; כוכב הסדרה הבלתי מעורער הוא השימפנזה סיזר, המגולם גם הפעם על ידי שילוב של אפקטים ממוחשבים מדהימים ותנועותיו של אנדי סרקיס (שגילם גם את גולום ואת קינג קונג). הבמאי הפעם הוא מאט ריבס ("קלוברפילד"). הקופים הממוחשבים ורבי ההבעה נראים טוב עוד יותר מבסרט הקודם.

גם "הדרקון הראשון שלי" היה הפתעה. חברת דרימוורקס ידועה בעיקר בזכות סרטי אנימציה שהם אוסף של בדיחות וציטוטים מתרבות הפופ כגון "שרק" ו"מדגסקר" – אבל "הדרקון הראשון שלי" – סיפורם של הויקינג הצעיר היקאפ והדרקון טות'לס – היה משהו שונה: פשוט סיפור הרפתקאות פנטסטי, יפה ומסופר היטב, עם דרקונים נהדרים וסצינות תעופה יפהפיות. הסרט צבר פופולריות במהירות, וההמשך הרשמי – "הדרקון הראשון שלי 2" – כבר מגיע עם הרבה כבוד ועם מעמד של להיט בטוח. מהטריילרים עדיף אולי להימנע: הם עיצבנו צופים רבים, וגם את יוצרי הסרט, בכך שגילו יותר מדי. גם בלי לצפות בהם, אתם יכולים להיות בטוחים שיהיו דרקונים גדולים ומשונים יותר מבעבר, וסצינות אקשן מונפשות ענקיות. הקיץ הזה – לראשונה מזה תשע שנים – לא ייצא סרט חדש של פיקסאר; הקיץ גם חף מכל "עידן הקרח" או מיניונים, כך שאף אחד לא יפריע ל"הדרקון הראשון שלי 2" להיות מלך האנימציה של הקיץ.

ההיסטוריה של האקס-מן הולכת ומסתבכת. היו עד עכשיו שלושה סרטים בסדרה הראשית, שני סרטי סולו של וולברין שאולי קשורים זה לזה ואולי לא, ו"אקס-מן: ההתחלה" שהתרחש עשרות שנים לפני כן - וכל הסרטים האלה לא בהכרח חיים בשלום זה עם זה. כל קווי הזמן האלה מתנגשים ב"העתיד שהיה", שבו וולברין של ההווה נשלח אל העבר כדי להזהיר את האקס-מן של פעם מהעתיד שהיה. התוצאה היא מפגש פסגה ענק של – ובכן, של כולם: כמעט כל מי שהשתתף באחד מסרטי האקס-מן הישנים והחדשים, הזקנים והצעירים, חוזר כאן להתארח.

בפעם הראשונה יופיעו בסרט יחד גם פטריק סטיוארט ואיאן מק'קלן – המגלמים את פרופסור X ומגניטו בזקנתם – וגם ג'יימס מקאבוי ומייקל פאסבנדר, המגלמים את אותן הדמויות בגירסה הצעירה. וגם, כמובן, יו ג'קמן כוולברין, ג'ניפר לורנס כמיסטיק, האלי ברי, אלן פייג', ניקולס הולט וכבונוס, פיטר דינקלג' (טיריון לאניסטר). לחובבי האקס-מן הסרט הזה הוא אירוע השני בחשיבותו רק למפץ הגדול – ואם הוא יצליח לשמור על האינטליגנציה של "אקס-מן: ההתחלה", הסרט הקודם בסדרה, יש מצב שגם למי שלא מתמצא באקס-מיתולוגיה יהיה מה לחפש כאן. בריאן סינגר, שביים את שני סרטי ה-X הראשונים, חוזר כאן לכיסא הבמאי.

עוד דברים שיגיעו הקיץ: "מיליון דרכים להתפגר", הקומדיה המערבונית של סת' מקפרליין ("איש משפחה", "טד"); "הרקולס" (כן, יש עוד אחד) עם דוויין ג'ונסון; גירסה מחודשת ל"צבי הנינג'ה" בהפקת מייקל ביי; "אשמת הכוכבים", עיבוד לרב המכר של ג'ון גרין; "לוסי", סרטו של לוק בסון שבו סקרלט ג'והנסן מקבלת כוחות על; "בלתי נשכחים 3", עוד פעילות מאורגנת לכוכבי אקשן בפנסיה; וכמובן גם "רובוטריקים 4", למי שנמס לו המוח באופן מוחלט.