דו"ח ה- OSAC (המועצה האמריקאית לביטחון לאומי) משנת 2013 מראה שרמת הפשיעה בנורבגיה היא מהנמוכות בעולם. גם אם נכניס לתוך המשוואה את אנדרס ברינג ברייוויק ואת מתקפת הטרור שלו, נוכל לראות שבסך הכל, אחוזי האבטלה הנמוכים, בשילוב עם מדיניות רווחה שוקקת, מצליחים לשמור על מספר מועט יחסית של מקרי פשיעה אקראיים בממלכה הצפונית.
אבל אם שואלים את הקורא הישראלי הממוצע, אפשר לחשוב שהנורבגים לא זנחו מעולם את מנהגיהם של אבותיהם הוויקינגים, ועד ימינו אנו הם מזנקים מעל לסיפון, רוצחים את הגברים, אונסים את הכבשים וחוטפים את הנשים, לאו דווקא בסדר הזה. המקור העיקרי להשתרשות הדעה הקדומה הזו נעוצה בעיקר באדם אחד. הסופר הנורבגי יו נסבו שבעשור וחצי האחרונים עושה הכל כדי לשכנע את העולם שנורבגיה היא מעצמת פשע עולמית. כמובן שהוא לא עושה את זאת לבד, עוזרים לו סופרים נוספים מהגל הסקנדינבי פוסט סטיג לרסון ("נערה עם קעקוע דרקון"), ויוצרי סדרות טלוויזיה כגון "הגשר", אבל נסבו הוא ללא ספק דמות משמעותית במגמה.
יו נסבו הוא אחד מאותם סופרים שמסוגלים לפרסם רומן אחת לשנה. מאז יצא ספרו הראשון בשנת 1997, פרסם כבר 13 ספרים נוספים והזרוע עוד נטויה. את מרבית העבודה הספרותית שלו הוא עושה ברחובות אוסלו, צמוד לדש בגדו של השוטר ללא חת הארי הולה, חוקר משטרה שעונה על שני הפרמטרים החשובים ביותר עבור חוקר משטרה מושלם. הוא מרדן בלתי נלאה, והוא אלכוהוליסט. באמת שקשה לחשוב על קלישאה שחוקה יותר מבלש משטרתי אלכוהוליסט, כזה שנאבק בשדי העבר ובתוך כך מנסה לשפר את עצמו, ולהחזיר אליו את אלה שהרחיק במהלך מסע ההרס העצמי שלו. אבל אתם יכולים לסמוך על יו נסבו שהוא ימצא עוד דרכים לשחוק את הנוסחה עד דק.
כותבים מסוגו של יו נסבו עובדים לפי תבנית קבועה. מתרחש פשע, החוקר יוצא למצוא את האשמים, קורים עוד כמה דברים בדרך שנועדו לבלבל אותו ואת הקוראים, הוא מוצא את האשמים ברגע האחרון, שנייה לפני שהם בורחים/מבצעים פשע נוסף/חומקים מעונש ונבחרים לנשיאות במדינה קטנה במזרח התיכון. לפעמים גם מתים כמה אנשים בדרך, כי בכל זאת, צריך לשמור על רמה מסוימת של אמינות, לא? מבחינתם של סופרים אלה, המטרה היחידה היא להשאיר את הקורא במתח עד הרגע האחרון. לבנות עלילה מפותלת, כזו שתמנע בעדו לנחש את פתרונה עד הרגע בו יחליט הסופר לחשוף את האמת המרה ולהרשיע את האשמים.
בספרו "המושיע", שתורגם לאחרונה לעברית, חוזר הארי הולה פעם נוספת לזירת הפשע ומשתמש במוח האנליטי שלו ובבנק הקלישאות הבלתי נגמר שלו על מנת לתפוס רוצח קר רוח שיורה באמצע רחוב הומה בחייל בצבא הישע. מי הוא הרוצח ומדוע ירצה לפגוע באדם שהקדיש את חייו לעזרה ותרומה לזולת? עד כמה שתנסו לנחש, לא תדעו את התשובה עד דפיו האחרונים של הספר, כשהאמת תצא לאור בעקבות התושייה של גיבורי הספר.
אז נכון, יש כאן תושייה ועלילה מתוחכמת ותזזיתית, הפתעות לא צפויות ותפניות חדות בעלילה, שלא לדבר על כלב שמירה אימתני שגם חובבי הכלבים יילחצו ממנו, אבל מי שמניע בסופו של דבר את העלילה הם לאו דווקא גיבוריו האנושיים של הספר. צירופי מקרים הם האויב מספר אחד של אמינותם של ספרי מתח, ו"המושיע" לא חסר צירופי מקרים שכאלה. מילא אם היו מינוריים, כאלה שתורמים במעט להתניע את העלילה ולזרז את ההליכים, אך צירופי המקרים של נסבו משמעותיים כל כך, שישנם רגעים שהעלילה כולה נשענת עליהם.
אין זה אומר חלילה שמדובר בספר רע. כמי שבא לבדר ולגרום לקורא לשבת על קצה הכיסא שלו כאשר המוח שלו שוגה בתיאוריות כאלה ואחרות באשר לפתרון התעלומה, אין ויכוח על כך שהוא עושה את העבודה נאמנה. על הסקאלה הרחבה של ספרות הטראש מסוגו, "המושיע" יושב במקום מכובד ואיכותי יחסית, דבר שאי אפשר לומר על כמויות מסחריות של ספרים אחרים מאותו ז'אנר.
המושיע / יו נסבו, בתרגום דנה כספי, הוצאת בבל, 487 עמודים