בואו נודה על האמת, לקראת הופעה של להקת בנים פופולרית לשעבר אפשר בקלות לשער מה אתה עומד לקבל: קהל נשי ברוב מוחץ; שלטי ?ניק תעשה לי ילד?; חמישה גברים מבוגרים שישוועו לזכות באהדת הקהל ויזיעו מדי בדרך, ותקווה שהלהיטים המוכרים והאהובים לא ילכו לאיבוד בהופעה. השאלה היא כמה האלמנטים הללו יאפילו על החוויה כולה ותכלס - האם כוחם עדיין במותנם?
אבל הבקסטריט בויז עולים לבמה, שלא לומר תוקפים אותה, במרץ ופאסון מהרגע הראשון בו הם פותחים את ההופעה עם הלהיט "The Call" הכולל כוריאוגרפיה מהולה במעט צעדה צבאית. ברגע אחד הם כובשים את איצטדיון הפורום בלוס אנג?לס ולא מרפים לרגע, מבצעים את כל הלהיטים הגדולים ולא משאירים מקום לספקנות. ממתקי פופ נוסטלגיים כמו "All I Have to Give" ו-"As Long As You Love Me" מגיעים מוקדם מאוד, בשילוב סמלי של כמה שירים מאלבומם האחרון "In A World Like This", כי בואו לא נשכח - יש להם אלבום לקדם. הכמות המועטה יחסית של שירים חדשים משתלבת בטבעיות בסט ליסט המתבקש וכל שנותר הוא לפרגן. אחרי הכל לולא האלבום לא היתה על פניו סיבה אקטואלית לצאת לסיבוב ההופעות הנוכחי, שיצא לדרך במאי 2013 בסין ובסופו לא פחות מסך כולל של 145 הופעות.
אחרי שדעכו לפני כעשור כדרכם של הרכבי פופ, ולהקות בנים בפרט, לפני שלוש שנים הם עברו לחברת תקליטים חדשה וחשוב מזה, חברו לבוי בנד ותיקה יותר, ניו קידז און דה בלוק, למסע הופעות משותף. מהר מאוד גילו הבקסטריט - מינוס הצלע המבוגרת בהרכב, הדוגמן לשעבר קווין ריצ?רדסון, שהחליט לנסות את מזלו בעולם המשחק - שהם בקלות מחזיקים סיבוב הופעות עצמאי והשאירו לניו קידז להסתפק בחבירות מוצלחות הרבה פחות עם בויז טו מן ו-98 מעלות (מי?). ב-2012 גם ריצ?רדסון הבין שכדאי לו לעשות אחורה פנה, התאחד עם ניק, אייג?יי, האווי ובריאן, והבקסטריט הקליטו אלבום חדש ויצאו שוב לכבוש את העולם.
הידיעה על כך שהבקסטריט סולד אאוט בשלוש הופעות בישראל היא לא לחלוטין מפתיעה. לדעת מבקרי מוזיקה רבים ההצלחה כיום של בקסטריט, היא הודות לתופעות פופ בנות זמננו כמו וואן דירקשן וג?סטין ביבר. אם לילדודס הללו יש אוקיינוס של בייבי-מעריצות מאוד ווקליות בכל מקום על הפלנטה והרשתות החברתיות, הרי שגם עבור האמהות הצעירות שלהן, כל העסק מצלצל מוכר, ולרכוש כרטיס לראות מקרוב את להקת הבנים מהתקופה בה הן היו מתבגרות - זה כיום עניין פשוט יותר כלכלית ופורקן מהנה שאי אפשר לעמוד בפניו.
מופע החימום של הבקסטריט בהופעה המדוברת באמריקה היא אבריל לאווין, אבל מרגע שהבקסטריט עולים, ישנה סכנה של התחרשות נוכח צווחות המעריצות, מה שלא קרה אצל הרוקרית הקנדית. בתמורה גם חברי הבקסטריט עדיין בשיאם, שמורים, חתיכים ומלאי אנרגיה לכל אותן העמדות קלאסיות משלל הוידאוקליפים הזכורים. גם הסקפטיים יווכחו לראות שהבחורים לרגע לא נראים פאתטיים כשהם רוקדים על הבמה ונהנים לחלוטין מבלי להתנצל. הם מאוחדים יחד ומשדרים את האחווה המנצחת שלהם בקול רם.
נכון להיום כל החמישה נשואים ורובם אבות, ולאורך הערב כל אחד מהבנים ניצב בקדמת הבמה, מספק מונולוג אישי על החוויה שלו מההיסטוריה של הלהקה שיצאה לדרך ב-1993, זורק נשיקה לאישתו בקהל ומודה לכל המעריצות שצעדו עמם לאורך כל השנים. הנשוי הטרי הוא החבר הצעיר ניק קרטר שמרשה לעצמו לפלרטט יותר מהשאר. ?אני מקווה שאתן מרגישות כמו נערות מתבגרות ושלא תחשבו לספר להורים שלכם מה שיקרה כאן הערב?, הוא אומר בחיוך זדוני, ?כי מה שקורה בהופעה של הבקסטריט נשאר בהופעה של הבקסטריט?.
במהלך ההופעה שתי הפסקות קצרצרות, במהלכן משודר טיזר לסרט התיעודי העתידי על הבקסטריט הכולל רגעי ארכיון משעשעים בהווי ?אז ועכשיו? וכן סרטון מעבר בהם הם מתבקשים לומר מי מביניהם הכי רציני/ליצן/סקסי באווירת מופע סוף שנה במקיף עירוני ג?. אין החלפות גרדרובה יוצאות דופן, אלא בעיקר מעבר מחליפה יותר מחויטת לג?ינס וגופיה, כך שהמוזיקה לא פוסקת לרגע. את החלק האקוסטי בו מנגנים החבר?ה שני שירים חדשים מקנח הלהיט "(Quit Playing Games (With My Heart" מעט שקט מהזכור אבל באופן גורף כל הביצועים בהופעה נאמנים למקור בדיוק כמו שמעריצים מקווים. אין פה ניסיונות מעייפים לנסות להיות מיוחדים ברמיקס כזה או אחר, הבקסטריט לא רק מכירים את הסחורה, אלא גם כיצד הקהל רוצה אותה - והם מספקים אותה בחיוך רחב ואסיר תודה.
ההפגזות מגיעות לקראת סיום עם "I Want It That Way" האגדי, בסיומו הם יורדים וחוזרים מהר מאוד להדרן שנפתח באופן הולם בשיר "Everybody (Backstreet's Back)" שזוכה לשאגות היסטריות מצד הקהל המפזז עם הלהקה לכל אורך השיר. בקטע בשיר בו ניק קרטר שואל "Am I sexual?" הוא תופס את אחת ממצלמות הרחף המסריטות את המופע לטובת המסכים בשני צידי הבמה, מצמיד אותה למפשעתו, ובאותו הרגע הצווחות באיצטדיון מגיעות לשיא לא יתואר.
הערב מסתיים עם "Larger Than Life" בסופו מודים החמישה לקהל, משתחווים ומקווים לראות את המעריצות באירועים הנלווים. בסוף ההופעה כזו באמריקה יש גם מפגש מעריצים בתשלום של כמה מאות דולרים במה שמוגדר כאפטר-פארטי בה תינתן הזדמנות לסלפי עם הבקסטריט המועדף על האמריקניות, כאשר המעריצות השרופות גם יכולות לפגוש אותם ועוד בבגדי ים באחד מהקרוזים שהם עורכים. אין ספק שיש פה עסק מסחרי עצום ורווחי עבור החבורה, אבל הם לרגע לא חוטאים לקהל שלהם ותמיד נשארים אמיתיים ולבביים כלפי המעריצות.
לערב אחד הניינטיז חוזרים במלוא כוחם עם ארסנל בלתי מעורער של להיטים ואי אפשר שלא להיסחף. ועם הצלחה שכזו בכל העולם גם בשנת 2014 - בקסטריט?ס באק! אולרייט?
האם תלכו להופעות של הבקסטריט בויז? ספרו לנו בפייסבוק