בית התקליט עם דה הייבס

"זה התקליט הראשון שהקשבתי לו והמוזיקה הראשונה שהחשבתי כשלי. חבר מבוגר ממני, שגר ברחוב שלי, קנה את האלבום והעביר את השירים לקסטה בשבילי. זה היה בשנת 1983 ואני הייתי בן 4. לא ידעתי על מה הם שרים, אבל עד היום אני יודע את כל המילים. רק כשהתבגרתי, התחלתי להבין. זה היה מעין "אה, כן, כמובן. על זה הם שרים". זו גם היתה הפעם הראשונה שהבנו שאנחנו רוצים לעשות מוזיקה, אני והחבר מהרחוב. אני ניגנתי בתופים, פילי שר והבחור השלישי ניגן בגיטרה. לעזאזל, זמנים טובים. ניגנו רוקנרול, שחינו וניגנו עוד. זו פחות או יותר עדיין הדרך שבה קורים הדברים".

"זה באמת התקליט שגרם לי להרים לראשונה את אחת הגיטרות שהיו בבית שלנו. אבא שלי ניגן ביטרה. הייתי בן תשע או עשר, וזה היה האלבום הראוי הראשון שקניתי בכסף שלי. בשנתיים הראשונות שלי כנגן גיטרה, הטכניקה שלי היתה מורכבת מפריטה מהירה מאוד על המיתרים הנמוכים. חשבתי שאני נשמע כמוהו. למדתי אקורדים רק כשהייתי בן 12, או ככה אני אוהב לחשוב".

"זהו פאנק שוודי שהוא פוליטי, חכם, מהיר, כיפי ויפה – והכל במקביל. בכללי מדובר באסופת שירים מדהימים שתגרום לכולם לאהוב את הסאונד המפחיד במוזיקה. היתה ילדת פאנק שהכריעה אותנו כשהיינו בערך בני עשר".

"שלושת התקליטים האלו פוצצו אותנו באותו הזמן. תמיד היינו מקשיבים למוזיקה משנות ה-50 וה-60, כמו צ'אק ברי, כי אהבנו את הסאונד הגולמי של ההקלטות. הרגשנו שהפאנק עד אותו הזמן הוקלט עם צליל מתכתי מדי. New bomb Turks ו-Oblivians, שמרו על הסאונד של הסטריאו. ההשפעה שלהם היא די ברורה באלבום שלנו "Barely Legal", אני חושב. התקליט של Sonics, היה גם כמו למצוא מכרה זהב אבוד! חבר שקנה את האוסף חשב שזו תהיה מוזיקה פסיכודלית, שבה הוא התעניין, ובמקום הוא הביא את התקליט לפילי. אבן דרך חשובה בהיסטוריה של ההייבס".

להקת דה הייבס תופיע בישראל במסגרת פסטיבל רוקנרולר, בו משתתפים גם הפיקסיז, סאונדגארדן, גוגול בורדלו, אלישע בנאי ואורי כנרות (הפסטיבל יתקיים במשך יומיים, בין ה-17 וה-18 ביוני).