אתם יודעים שהשתגעתם לגמרי, כן? הפינאלה של העונה הרביעית לבית "משחקי הכס" והתגובות אליה הוכיחו זאת סופית. איבדתם כל קשר למציאות. כי המציאות בשנת 2014 שונה מהמציאות של, נניח, שנת 1985. בשנת 2014 כולנו מחוברים, כל הזמן, לכל מקום. הדרישה לניתוק מהפרעת הקשב האדירה הזו היא דרישה דמיונית וקצת, איך אומר זאת, לא באה בחשבון.
אף אחד לא אוהב שמספיילרים לו תכנית טלוויזיה, ספר או סרט. על הקביעה הזו אין מחלוקת. אבל כמה זמן ספוילר אמור להיות ספוילר? ומהו באמת ספוילר? האם התייחסות למשהו שלא קרה בתכנית טלוויזיה היא גם ספוילר? והאם אזהרת ספוילר צריכה לכלול גם פירוט למה הספוילר מתייחס, כלומר, לא לכתוב רק "זהירות ספוילר" אלא להרחיב ל"זהירות ספוילרים שמתייחסים לסדרת הספרים"? הגיע הזמן שמישהו יקבע מתי הדיון מפסיק להיות קונקרטי והופך להיות פילוסופי רק בשם המוסר והצדקנות.
המקרה של "משחקי הכס" מטריד במיוחד כי מדובר בתכנית טלוויזיה שמבוססת על סדרת ספרים שהאחרון שבהם יצא לפני כמה שנים. היה לכם מספיק זמן להעביר דף ולהשלים פערים. לחוצים? קראו את התקציר בויקיפדיה. לא ביג דיל.
אבל בואו נעזוב את קריאת הספרים (המעולים) ונתייחס לחוסר היכולת שלכם לקחת אחריות על החיים. כן, עד כדי כך. אתם יודעים שפרק הסיום של "משחקי הכס" משודר לפנות בוקר? למה, הו למה לכל השדים הרוחות והמהלכים הלבנים אתם נכנסים לרשתות החברתיות? האם אתם באמת מצפים שפייסבוק על שלל העמודים להם נתתם לייק לא תתייחס לפרק הסיום? ומה לגבי טוויטר? הרי הטוויסטים הגדולים יופיעו בנושאים החמים. כן כן, ממש מצד שמאל. רוצים להתנתק? פשוט תתנתקו, זה הפיתרון.
אל תבואו בטענות לכלי תקשורת מקוונים, שתפקידם לסקר, בזמן אמת, את הטרנדים החמים ואת מה שקורה, ובכן, בזמן אמת. אתרי האינטרנט, על כל סוגיהם, שונים מכלי התקשורת המודפסים. כדי להישאר רלוונטיים, אנו נתייחס לכל מה שמעניין את העולם שבאופן מפתיע, לא ממש מתעניין בזה שעדיין לא הספקתם לצפות בפינאלה של "משחקי הכס" כי בדיוק יצאתם לארוחת ערב בבר הפסטה החדש שנפתח.
זקן חסר מנוח
קשה שלא לשמוח לאיד לאור היעדרות יורם ארבל "בשל עייפות" מהמשחקים שהיה אמור לשדר. ארבל, בתיאום מוחלט עם הציפיות הנמוכות ביותר, ממשיך לספק מופע אימים במונדיאל ביחד עם שותפו דני נוימן. שוב ושוב, לאורך תשעים דקות, השניים טועים, מתבלבלים ומביכים את עצמם. לפני פתיחת המונדיאל ארבל כינה את מבקריו "זבובים" וסירב להתייחס אליהם באופן מכובד. רק הולם שלאחר כשלונותיו המחפירים, נתנפל עליו בדיוק כפי שעושה נחיל זבובים כשהוא פוגש גופה. זוהי תרומתו של ארבל למונדיאל 2014. בדיוק כפי שהיה באירועי ספורט קודמים, זקנתו של ארבל לא רק מביישת את נעוריו. היא מביישת את כולנו.