עמית ארז:
הנשמות הטהורות - "הנשמות הטהורות"
"מהאלבומים הישראלים הכי אהובים עליי. השיר "שלא יגמר לי הלילה" מרגיש לי כמו מנטרה ומכניס אותי לספירלה מהפנטת. גם השירים וגם ההפקה המוזיקלית עובדים יחד בצורה מושלמת, והמלנכוליה המרומזת במילים ובשירה מאד מדברת אליי".
Mercury Rev - "See You On The Other Side"
"מרקורי רב התפרסמו בעיקר בזכות אלבום אחר אבל בעוד שאותו אלבום מצליח ומושלם כבר די נמאס עליי מרוב האזנות, דווקא אל האלבום הזה שיצא לפניו אני חוזר שוב ושוב. יש בו המון השפעות מגוונות, אקספרימנטל ונויז לצד חלילי צד ונעימות ערב שקטות, הכול בסלט שלא מחויב לאף אחד. ככה נשמעים חופש אמנותי והרפתקנות כשהם משולבים עם כשרון אמיתי לכתוב שירים טובים (השיר נקטע בפתאומיות מפני שהוא אמור להתחבר לקטע שאחריו, מה שקורה לאורך כל האלבום, אז סליחה על זה)".
Television - "Adventure"
"אלבומם השני של להקה שכנראה לנצח לא תזכה להכרה שהיא ראויה לה, אפילו שאלבום הבכורה שלה נחשב לקלאסיקה מושלמת ובצדק. רציתי לתת במה לאלבום השני כי גם לו מגיע קצת מחמאות, יש בו כמה שירים מדהימים וזה אחד המרגשים ביותר שלהם, פלוס סולו גיטרה ארוך ושמיימי בחציו השני".
Paradise Lost - "Icon"
"כשהאלבום הזה יצא מטאליקה היתה על גג העולם והמטאל חגג תשומת לב מכל כיוון. בתור אחד שעד היום ממשיך לשמוע מטאל שנהגתי לשמוע בשנים האלו ולפניהן, פרדייס לוסט עדיין אצלי בלב, ואני חושב שזה אלבומם הטוב ביותר בכל פרמטר אפשרי. זה לא מספיק ללחוץ על דיסטורשן ולצעוק במיקרופון, ובטח שלא לגדל שיער וקעקועים ולהראות רציני במצלמה, אתה צריך לדעת לכתוב שירים טובים וזה מה שקובע. ואת זה, הם באמת ידעו לעשות".
דודי ברקת:
The Dears - "No cities left"
"דוגמה מופתית לאיך עיבוד והפקה יכולים לטעון שיר בערימה של רגש: זמר שמצליח להעביר קשת רחבה של סגנונות שירה משאנסון נמוך עד לפלצט של זעקות אפוקליפטיות, עיבוד שנמצא כל הזמן בתנועה ומתפתח באיטיות לכדי התפוצצות חשמלית פסיכודלית, מהלכים הרמוניים מפתיעים, ומהלך מלודי מבריק שמנוגן בכל פעם על ידי כלי אחר. שלמות".
שחר חזיזה:
St. Vincent - "Strange Mercy"
"אחד מההרכבים שאני הכי מתחבר אליהם מכל בחינה שהיא, במיוחד מהשילוב של האקוסטי-אלקטרוני, ואחת היוצרות המקוריות שיש כיום. שיר שלקח לי כמה האזנות להבין כמה הוא יפה".
יואב בריל:
Moloko - "Do You Like My Tight Sweater"
"בשנה הבאה האלבום הזה חוגג עשרים ויש לי תחושה שלא הרבה אנשים יחגגו לו. כששמעתי את מולוקו בפעם הראשונה ברדיו הייתי בטוח שאני מקשיב לשתי זמרות שחורות, אחת ביג מאמא עם קול נמוך והשניה קטנה ומרושעת. ליטל דיד איי נואו שמדובר ברושין מרפי, זמרת לבנה מאירלנד, ובמארק בריידון, מפיק אלקטרוניקה גאון משפילד שאף פעם לא זכה לכבוד שמגיע לו. כל מה שטימבלנד ומיסי אליוט עשו בהיפ הופ מולוקו עשו לפניהם באלבומים מבריקים ומצחיקים ששילבו ג'אז ו-Fאנק עם סימפולים משוגעים ופוצצו לי את הראש מרוב דמיון והמצאות. בשלב מסוים אפילו ציירתי את הדג המכוער מהעטיפה של האלבום על קיר חדר השינה שלי, ואני עדיין מחכה לקאמבק שלהם".
Choir of Young Believers - "Rhine Gold"
"הקיבעון שלי ללהקות סקנדינביות מתנהג כמו פרק של 'הגשר' ונוסע כל הזמן בין דנמרק לשוודיה. מ-Mew הוא עבר ל-Jeniferever ובשנתיים האחרונות ננעל חזק על האלבום הזה של בחור דני עם שם יווני, יאניס מקריגיאניס, שכותב מלודיות, וסליחה מראש על הקלישאה, כמו שצייר משתמש במכחול. מקריגיאניס היה אחראי לשיר הנושא של "הגשר" אבל דווקא האלבום הזה מומלץ הרבה יותר - העיבודים מצומצמים ומדויקים, הצליל סטרילי כמו מעבדה (איזה סאונד תופים מיוחד) וכל שיר מצייר בראש תמונה, שזה מה שמוזיקה טובה באמת יודעת לעשות. שמעתי שהם מופיעים עכשיו כחימום לדפש מוד ומבחינתי זו הסיבה העיקרית שדפש מוד יבואו לפה שוב".
רשמו ביומנים: ב-7 ביולי יופיעו הסיקרט סי בהרכב מלא במועדון הפסאז' בתל אביב.