בלוג האח הגדול: האח עם דאס קליינע קרוקודיל

זהו זה, הדיירים החדשים עומדים להיכנס. ואלה הולכים להיות ארבעה דיירים ותיקים מתוך הרולרדסק של יורם זק "פליטי 'האח' שעדיין לא תבעו אותנו". אתם מתרגשים כמו שאני מתרגשת? סימן שאתם ישנים.

הצילו, נפלתי סופית בשבי אלדד. נכון, הוא אלים ושוביניסט ולאומני ונרקיסיסט אבל חי כהנא שיש לו חיוך הורס ופאסון מטלטל. משוטט לו בבית משועשע עם כובע צמר תלוי על קודקודו כמו אדביסי מ"אוז", זורם על העינויים של "החדר המעצבן" ומבסוט מעצמו עד אין קץ, אלדדושבאג שלי כובש עוד ועוד מאחזים בלבי. אוהבת אותו כאהבת שנאפי. רוצה לשנוא אותו אבל לא מסוגלת, רק מתחשק לי לצחקק בקלאמזיות בתוך זרועותיו כשאני זועקת אויש טיפשון, והוא מחייך באהבה וממשיך לדפדף בברושור להשתלות שיער. הפנטזיה הזאת נקטעת בדרך כלל כשבעלי מעיף לי סטירה לפרצוף ואני מתעוררת בתוך שקית.

משימת הדמוקרטיה של הפרק סובבת כולה סביב אלדדושבאג, שאמור להשתדל לזכות בתקציב אך במקום זאת בעיקר משתדל לחרבן לדנית את החיים. שזו דילמה בשבילי, כי גם את דנית אני אוהבת. איך אוכל לא לאהוב ילדה מבולבלת בת חודשיים כמוה. כל כך מתוקה שצריך למרוח אותה על לחם ואז לשלוח את הלחם להסתכלות. "בחרו את הדייר הכי משעמם בבית", מצווה האח, וכולם מיד מצביעים לינור, האישה שנולדה קופאית בת 52 עם משקפיים על שרשרת זהב, אבל אלדדוש שלנו קובע שהתשובה תהיה "דנית". הפעוטה ההמומה נגררת לפינה, שופכים עליה צבע ירוק ושם היא נשארת במשך שעות, מנדנדת רגליים על השרפרף ודמעות ניגרות ממנה כמים, נראית מאחורה כמו קרפד רטוב בעונש. כשהיא סוף סוף נחלצת מההשפלה, נדרשים הדיירים להצביע לדיירת שתצטרף לרשימת ההדחה, ואלדדוש שוב מכריע את ההצבעה ועונה "דנית", ובכך שובר סופית את האפרוח הכי שמח בבית. לבי שקע בקרבי, אבל אז עלה בחזרה בקריאת "טיהי אבל אלדד חתיך". בבקשה אל תסמכו עליי עם כלום.

אחר כך נכלאים אלדד ואליאב בחדר שאמור להיות מעצבן כי מודבקת כורסא על הקיר ופעמיים ביום מתקשרת נציגת שירות של הוט שלא מתייחסת למה שאומרים לה בטלפון. ביג דיל, ככה נראים החיים שלי, ועוד לי אף אחד לא מפרגן השמעה בלופ של "שנאפי הקרוקודיל" ואני נאלצת לעשות זאת בעצמי. אם רציתם לעצבן אותם, הייתם צריכים להכניס את דורון מירן ובתו לביצוע הדואט "אלף כוכבים".

משימת הדמוקרטיה – ותודה לאסי עזר על הביצוע המרהיב לשיר הנושא שבעקבותיו נפטרתי ז"ל – מוסיפה גם קצת חיים לבית, כי היא מחייבת את כל הדיירים לנוע בדילוגים בלבד. כולם מדלגים חוץ ממיקי, שמבצע סגנון הליכה הידוע בשם "צליעת הקשיש הפצוע" ודי מהר מכריז שהוא עומד להתעלף. השאר מקפצים עם כובעי הצמר לראשם וכל האזור נראה כמו פרק של הקטקטים. אך כעבור כמה שעות דילוג, גם שאר הדיירים כבר לא מנתרים בעליזות אלא מאמצים סגנון הליכה הידוע בשם "הראפר הממהר לשירותים". "נו, רציתם משימה", ירק מיקי בתיעוב, "איזה כיף. איזה שעשוע". והלך ברוב הוד לטגן במבה. קלאסה.

בינתיים בקצה השני של הבית, אליאב לא מצליח להבין איך הדיחו את דורון שהיה מפליץ כל כך מצחיק. מילא זה שהוא היה גס רוח מעצבן ושנוא על רוב הדיירים – אתם לא ראיתם איזה מצחיקים הפלוצים שלו למען השם??? לא כמו הפלוצים המדכדכים והאינטלקטואלים של מיקי, הפלוצים של דורון היה זהב קומי! איך הדחתם אותו, איך. עם ההכרזה על סיומה של "רמזור", אפשר לומר שהשבוע הזה הוא טרגדיה לעולם הקומדיה הישראלי.

בפרק הבא יהיה כאן צפניה ויקדם את פני הדיירים החדשים בריקוד ברזילאי על עקבים וביקיני.

"מגיע קרדיט לקהל בבית, הוא לא טיפש" (אלדד שוכח כמה שנא אותנו בהדחה הקודמת. תשכח מאמי, תשכח)

"היא צריכה להיות חכמה, כיפית ולא יודעת לחיות לבד" (אליאב מתאר את אשת חלומותיו. בקיצור, ליצן עם שיתוק מוחין?)

"האח הגדול מציע לך לחשוב למה הבית בחר אותך בתור הדייר הכי משעמם בבית" (האח הגדול הורס לדנית עוד קצת את החשק לחיות)

"אתם רוצים מצית?" (האח הגדול. אומרים מצת!)

"היא מסתכלת עליי בזעמה" (צחי עושה מרב מיכאלי)

"איך בין שנאפי, דאס קליינע קרוקודיל" (שנאפי מספר על עצמו)