חלוץ הטכנו הקנדי ריצ'י האוטין חוזר עם אלבום חדש, עשר שנים מאז האחרון שהוציא כפלסטיקמן. האלבום החדש המכונה "Ex", הוקלט בשנה שעברה במסגרת הופעה חד פעמית שהעניק האוטין במוזיאון גוגנהיים שבניו-יורק.
עולם המוזיקה האלקטרונית עצר מלכת השבוע. הודעה בדבר אלבום חדש מאת פלסטיקמן, היא לא רק בשורה משמחת למעריציו, אלא גם איום ממשי על פני עתיד האלקטרוניקה. בין אם המוזיקה שלו מצאה חן בעיניכם ובין אם לא, ריצ'י האוטין הוא התקליטן והיוצר המשפיע ביותר בתולדות הטכנו. תרבותית, מוזיקלית וכמובן טכנולוגית.
את חזון מהפכת התקלוט הדיגיטלי, הוא רקם וגיבש בסדרת אלבומי מיקס קונספטואליים שהקדימו את זמנם בעשר שנים. אם ב-Decks, EFX & 909 שיצא ב-1999 הוא נעזר בפדאל גיטרה בתור שלט Midi בכדי להחליף רצועות לופים חתוכות, ב-2001 יצא לאור DE9 | Closer To The Edit בו מוצג לעולם לראשונה האבטיפוס לתקלוט מבוסס אבלטון. זאת עוד לפני שהתוכנה יוצאת לאור, וכמה שנים טובות עוד לפני שהופכת פופולרית או מקובלת בענף.
כיוצר ומלחין מקורי, ריצ'י גיבש את ייסוד ההלחנה ועיצוב צליל ברמה מיקרוסקופית כבר ב-1993. אלבום הבכורה שלו כפלסטיקמן "Sheet One", כבר מזמן נחשב לאחד מאלבומי האלקטרוניקה הגדולים והחשובים בכל הזמנים. מאז ועד עכשיו הוא רחוק מלהתיישן או מלהפסיק להוביל אחריו גדודים של יוצרים צעירים אשר מנסים להתחקות בעקבותיו.
זה כבר מזמן ברור כי אין אף תקליטן או יוצר אחר שמשלים את המילה "טכנו" ל-"טכנולוגיה" כמו ריצ'י האוטין. עובדה אשר מיידית מקנה לו כיסא בשורה עם מלחינים ניאו-קלאסיים פורצי דרך כמו סטיב רייך או ג'ון קייג'. אבל היופי האמיתי, או הדבר הבלתי נסבל בריצ'י, טמון בעובדה שלמרות כל זאת הוא גם יוצר פופולרי. אמן שהצליח להביע שיגעונות אמנותיים מרחיקי לכת, דרך מוזיקה קומוניקטיבית. מקרה נדיר של אמן בן בית במוזיאונים לאמנות, אשר מתקבל באותה אהבה גם במועדונים באיביזה. כאן ללא ספק טמון שורש מורכבות היחס אליו הוא זוכה.
אם נהיה כנים לרגע: רובם המוחלט של יוצרי מוזיקה אלקטרונית ודיג'יאים הם אנשים אשר מתקשים לחבר אפילו משפט קוהרנטי אחד. חלקם דגנרטים מוחלטים, אחרים סתם נרקמונים והיתר לוקים באוטיזם משתק בכל פעם שהם מתבקשים להתראיין. אבל יש את ריצ'י האוטין. אדם אשר נמצא בספרות משלו בכל מה שקשור לאינטליגנציה ויכולת תקשור בקרב יוצרי אלקטרוניקה. לא רק שהוא יודע להתנסח באופן שמדגיש את הלוגיקה שעומדת מאחורי הדברים שהוא אומר, וזו לא רק התשוקה הבוערת בוא בכל פעם שהוא מתבקש לדבר על יצירה, תקלוט או מוזיקה. זה משהו אחר. ריצ'י האוטין הוא בחור עם קלאסה. מדובר באדם שהשכלה שלו ורוחב הידיעה שלו בפילוסופיה, מוזיקה והיסטוריה בהן הוא משתמש כחלק מהותי מהשיח שלו - מעוררים קנאה.
"למרות הידע התאורטי והמעשי שלי בהרמוניה ומוזיקה, עם התפתחת הטכנולוגיה אני מאמין בלב שלם שתמיד אתעניין יותר בפיסולו של צליל יותר מאשר הלחנה. אבל האתגר והשאיפה האמנותית שלי היא לא בהפשטה כמו בהעצמה של חלקיקים מבודדים. אני חושב שפה עולה המיסקונספציה לגבי מה שאני חושב על רעיון המינימליזם בטכנו ומוזיקה בכלל". (ריצ'י האוטין מתוך ראיון למגזין Wire, 2003).
הפתיחה באלבומו החדש של פלסטיקמן, היא קיומה של ההבטחה זאת. האלבום נפתח בגל קול בודד, אשר נמתח, נפתח, מתעגל ומתגלגל על ידי מניפולציות מתחלפות על המעטפת, מרקמו ואורכו של הצליל המופשט. צליל אשר לא מבשר על תו, כי אם על עצם אודיופוני תלת-ממדי, כמעט ויזואלי למראה. מעריציו האדוקים של פלסטיקמן, כבר קנו את כל מלאי מהדורת האלבום המלאה הכוללת גם את ה"SubPac". פיתוח טכנולוגי חדש, אשר דרך רצועת בד דמוית כרית מסאז' מאפשר לחוש פיזית תדרי קול נמוכים מגבול יכולת השמיעה. אחרי פיינל סקראצ' ואבלטון, סאבפאק הוא הצעצוע הטכנולוגי הבא שהאוטין תומך בו בהתלהבות. וככל הנראה מדובר ברעיון מסעיר שעלול לשנות פה סדרי עולם.
למרות שנעזרתי רק באוזניי המוגבלות באלבום החדש של פלסטיקמן, בסביבות הדקה החמישית, הבנתי שנכנסתי להיפנוזה. כאילו מהרגע שכפתור הפליי נלחץ הסתובבה לה מטוטלת מול עיני והכניסה אותי לתודעה אחרת, כזו בה שכחתי שאני בעצם מקשיב למוזיקה. האוטין עובד קשה, לאורך כל החלק הראשון של "Ex", על מנת שאתם תירדמו בשמירה כשהוא יקום, יפרוץ ויפתיע. כשרגע הקתרזיס הזה מגיע, "Ex" מפיח את אותו קסם אהוב ומוכר. הצלילים האמבינטיים, לכאורה אנמיים, מקבלים אופי, הבסים משמינים, צפצופי האסיד מצתרמים ואתם כבר לא בהיפנוזה. אתם בטראנס.
"למרות כל מגוון הפעילויות השונות שלי, אני יודע תמיד שהמעריצים רוצים חומרים חדשים של פלסטיקמן יותר מכל דבר אחר. באלבום הזה, בניגוד לקודמים הרגשתי יותר מתמיד שאני חייב יצירה משמעותית לקהל שלי, לא פחות מאשר לעצמי. אני לא יודע להגיד הרבה על האלבום, חוץ מהעובדה שאני חושב שזה האלבום הכי פלסטיקמן שפלסטיקמן הוציא עד כה". (מתוך ראיון למיקסמאג, 2014).
"Ex" טומן בחובו את כל מה שריצ'י יודע טוב מכל אחד אחר. תזמורי לולאות אסיד מלנכוליים, גלגולי סנייר מתכתיים ואסתטיקת צליל חיוורת מברק. העובדה כי כולו הוקלט בביצוע חי במשך שעה, מקנה לו ערך מוזיקלי אנרגטי מוסף שעוד טרם בא לידי ביטוי באלבומיו הקודמים כפלסטיקמן. הוא נשמע כמו אלבום של יוצר בעל זהות מגובשת וברורה, יש שיגידו ידועה מראש. מאחר ואיננו מרחיק לכת מוזיקלית או צלילית מ-"Closer", אלבומו האחרון של פלסטיקמן מלפני עשור, אפשר ומקובל לחשוב כי מדובר בפלסטיק ממוחזר. אבל גם אם אתם לא אקולוגיסטים מושבעים, גם אתם בוודאי כבר מבינים. פלסטיק ממוחזר מציל את כדור הארץ מלהפוך לפח אשפה ענק.