בשבוע שעבר בישר השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך על הענקת צ'ופר חדש לנתיניו: מעתה, גימלאים יוכלו ללכת לבתי הקולנוע בארץ בימי שלישי אחר הצהריים ולרכוש כרטיס לסרט במחיר של עשרה שקלים בלבד.
בסוף השבוע הזה מגיעות בשורות טובות נוספות לקהל המבוגר: בצד המחיר האטרקטיבי, גם המבחר שעל המסכים נהיה מושך מעט יותר מבחינתם. אל גודש הקומדיות וסרטי הקומיקס המיועדים לילדים בחופשה, מצטרף עתה גם משהו קצת אחר: "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם", קומדיה שוודית שבניגוד לנהוג בקולנוע העכשווי, מעזה להעמיד במרכזה גיבור עם שיער שיבה.
הסרט מבוסס על רב-המכר בשם הזהה של יונס יונסון, שכשמשתמע משמו, עוסק בקשיש שנעלם מן החלון של בית האבות שלו רגע לפני תחילת מסיבת יום הולדתו המאה. הוא עושה זאת כדי לצאת למסע עתיר הרפתקאות, ובהם מפגש עם גנגסטרים מטילי מורא ועם פילה אימתנית לא פחות. בו בזמן, אנו נחשפים בפלאשבקים למה שקרה לו קודם לכן במאה שנות חייו, ואז מתברר כי מדובר במעין גרסה שוודית של פורסט גאמפ, שזכתה לרקוד עם סטאלין ולעבור עוד שלל חוויות עם שועי עולם.
אף שהספר של יונסון היה לרב-מכר היסטרי ברחבי העולם, כולל בישראל, זכויות העיבוד הקולנועי שלו נמכרו בשלב מוקדם יחסית. לכן, הגירסה הקולנועית לא התגלגלה להוליווד אלא נשארה בשוודיה ובידיו של במאי אלמוני למדי - פליקס הרנגרן, בן 47, שעד כה היה מוכר במדינתו בעיקר הודות לעבודתו במסך הקטן.
אני פוגש את הרנגרן רגע לאחר הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל ברלין האחרון, שהתקיים באמצע פברואר. זו היתה פרמיירה מוצלחת: אמנם אף אחד מהצופים לא חשב שמדובר בקלאסיקה מופתית הראויה לדוב הזהב, אבל כולם התענגו על הקומדיה טובת הלב, התבדרו ממנה ולעתים קרובות הרעידו את האולם בקולות שעשוע.
בדומה לסרטו, גם הרנגרן מתגלה כטיפוס חייכני, שובב ומשעשע, שאוהב ללוות את תשובותיו בפרצי צחוק. הוא אחד שלוקח דברים בפרופורציות ולא מתייחס אליהם או לעצמו ברצינות יתרה, והקלילות הזו איפשרה לו להתמודד עם האתגר המובנה שבעיבוד הספר. "היו כאלה שאמרו שהספר בלתי אפשרי לעיבוד, והפחידו אותי שייצא לי סרט של 14 שעות מינימום, אבל אני לא דאגתי", הוא אומר לי. "אני מעדיף סיפור ארוך ומורכב שצריך לכווץ, מאשר סיפור קטן שצריך לעבות ולמרוח. חוץ מזה, המבנה של המקור היה כזה שמאפשר להוציא ממנו דברים בקלות, בלי לפגוע בנשמה ובמהות".
אחד הדברים הבולטים בעיבוד שלך הוא שאין בו ממד רומנטי, ולגיבור אין סיפור אהבה. אם זה היה סרט הוליוודי, הדמות הראשית לבטח היתה מתאהבת בזקנה בת מאה כבר לאחר חמש דקות.
"זה נושא שעלה לדיון, אבל אגיד לך את האמת אלא אם זה סרט רומנטי, אני לא כל כך אוהב שדוחפים לסרטים רומנטיקה. למה לעשות את זה? כי ככה מכתיבה הנוסחה? זה סתם מסיח את הדעת ומיותר. הגעתי למסקנה שהסרט יסתדר בלי איזה תוספת רומנטית כפויה, ולשמחתי עשיתי אותו בשוודיה, אז לא היה איזה מפיק הוליוודי שישב מעליי והנחית עליי קונבנציות מסחריות".
אז סיפור אהבה אין כאן, אבל פילה יש ועוד איך. איך היה לביים אותה?
"אם יש דבר אחד שלמדתי, זה שאי אפשר לביים פילה. זה בטוח. עם זאת, אני חייב לציין שטומבה ככה קראו לפילה ששיחקה כאן היתה נחמדה להפליא. פיל זו חיה נהדרת שאני אוהב עד מאוד, אבל אני גם חייב להודות שקשה לעבוד איתה והסצינות עימה היו הכי יקרות ומורכבות בצילומים".
לעומת זאת, נראה שהיה כיף לצלם את הסצינה שבה הגיבור נסחף עם סטאלין אל לילה של אלכוהול וריקודים.
"כן, הרגעים הללו הם מהזיכרונות הכי יפים שהותירו בי הצילומים. זה היה נהדר. האווירה היתה אותנטית, כי כל השחקנים היו שיכורים כלוט. אני לא מאמין שאפשר להמחיש חגיגת אלכוהול כשהשחקנים יבשים, זה לא עובר. עם זאת, מובן שאני עצמי לא שתיתי".
לאור ההצלחה שמסתמנת כאן בפסטיבל, נראה שהסרט יזכה לתהודה בינלאומית וזה עשוי לפתוח לך דלתות. היה מעניין אותך, למשל, לעבור להוליווד?
"האמת? לא כל כך, לא בקרוב. נכון, יש שם הרבה כסף, אבל צריך להיות חזק בשביל לשרוד, ואני לא כזה. אם אעבור לאמריקה, המפיקים שם יאכלו אותי חי. מילא, אם הייתי יוצר של סרטי אקשן. לאלה, קל יותר המעבר לשפה אחרת. אבל אני עושה קומדיות, וזה משהו שמתקשה לדלג על פערי התרבויות".
אז אולי תתנסה בז'אנר אחר?
"לא לא. קומדיות זה הדבר היחיד שאי פעם עשיתי והדבר היחיד שאי פעם רציתי לעשות. הרבה מתפלאים על האהבה שלי לעשיית קומדיות, כי הם מאמינים במיתוס שזה נורא קשה, אבל אני חושב שזה דווקא די קל. מה הבעיה? אתה מצלם משהו ומסתכל במוניטור. זה מצחיק כמו שרצית? יופי. לא מצחיק כמו שרצית? נסה שוב, עד שזה יהיה מצחיק. זה הכל".
ואם כמו הגיבור שלך, יכולת לקום עכשיו, לצאת מהחלון ופשוט להיעלם ולצאת להרפתקה מה היית עושה?
"הייתי מצלם סרט בחלל. קומדיה כמובן. קומדיית מד"ב, או נכון יותר קומדיית חלל. זה פרויקט החלומות שלי, אבל הוא נותר בגדר חלום כי העלות שלו כרגע דמיונית ומסוכנת מבחינתי".
לאחר מכן, אני פוגש לשיחה קצרה גם את כוכב הסרט, רוברט גוסטפסון, שבדצמבר הקרוב יחגוג חמישים חורפים, ואז ייוותר לו יובל נוסף לחיות כדי להגיע לגיל הדמות שהוא מגלם.
גוסטפסון שיחק בכמה סרטים שוודים טובים, אם כי לא כאלה שהוקרנו בארץ. גם הוא מתגלה כאיש מסביר פנים. אך בניגוד לבמאי, לא היה אופטימי בתחילה לגבי איכות העיבוד הזה. "חשבתי שהספר הזה יהיה גדול על המסך", הוא אומר. "עם זאת, רציתי לגלם את הדמות, כי היא הזכירה לי את אבא שלי, שכמוה גם כן היה מאופק ונחבא אל הכלים, אך בכל זאת הצליח לעשות הרבה".
אנחנו לא רואים בקולנוע הרבה גיבורים בגיל הזהב, בטח לא כאלה בני מאה. האם הסכמת לסרט גם כי היה לך חשוב לתת במה לדמות כזו?
"כן. מאז ומעולם, רציתי להיות מבוגר ממה שהייתי, ונשאתי עיני אל המבוגרים ממני. אני חושב שיש לנו הרבה מה ללמוד מאנשים מבוגרים, ואני מקווה שכשאנשים צעירים יצפו בסרט, הם יילכו הביתה וירימו טלפון לסבא שלהם, כדי לשאול אותו שאלות".