"מוזיקה שהחבר הדמיוני שלך היה עושה" כתוב בעמוד ה-About של סלואו מג'יק (Slow Magic). הבעיה עם התיאור הזה היא שחבר דמיוני לא היה עוזב או לא מגיע בזמן מלחמה. ברגע האחרון, כמה שעות לפני ההופעה המשותפת של גרדן סיטי מובמנט וסלואו מג'יק, נכתב בעמוד הפייסבוק של הלהקה הישראלית: "אחרי לבטים ארוכים שנמשכו עד הרגע האחרון, סלואו מג'יק החליט לא להגיע הערב לתל אביב. קצת התבאסנו אבל החלטנו לשחרר ולהמשיך עם הכיף". ואולי המשפט הזה הוא תמצית החיים התרבותיים כאן מאז שמבצע "צוק איתן" התחיל. מבלי ליפול לדיון הפוליטי והמוסרי: אמני חו"ל מפחדים במקרה הטוב או עושים לנו ברוגז במקרה הרע, ואנחנו נשארים פה לבד. אנחנו והטילים שלנו. לצאת מהבית, אפילו בתל אביב שהטילים מטפטפים לתוכה, זאת אפשרות לא נוחה כל כך. מי שעושה את זה, עושה את זה בשביל יעדים חשובים. הופעה של גרדן סיטי מובמנט, הלהקה שמורכבת מרועי אביטל, יואב סער (חברי לורנה בי לשעבר), ויוני שרוני (שדרן רדיו), היא יעד חשוב גם כשהחבר הדמיוני מפנה את הגב.
הקהל שהגיע למועדון הפסאז' באלנבי העביר את המסר, הוא התייצב בשביל לראות את גרדן ולא התרגש מהביטול של סלואו מג'יק. מתחת לקרקע (שם ממוקם הפסאז') המוני אנשים שיצאו מהמרחב המוגן כדי לחזות בדוגמה ומופת לחיים שנעים מקפיצה מפסטיבל אחד לאחר (גלסטונברי, פיוז'ן וכו'). הם כאן להופעה אחת ועל אף שיכלו לפוצץ את הבארבי, הם בחרו לעשות את זה קטן. סביר להניח שהשלושה (בחיזוק של ירון גורן על התופים וצליל דנין כזמרת ליווי) לא תיארו לעצמם שהמקום יאכלס בקושי את כל מי שאוהב להאזין, לרקוד, סקרן מהשם וההייפ, חבר או מכר. ההתרגשות על פניהם בלטה מהרגע שנפתחה ההופעה עם "Entertainment" ו-"The More You Make It". שרוני חיזק את זה כשאמר בגילוי לב: "תודה רבה לכם שאתם כאן, זה לא מובן מאליו" והתכוון לכל מילה.
יש סיבה לכך שבהספק של שנה וקצת, גרדן הושמעו ברדיו BBC6, זכו לתהילה בבלוגי מוזיקה כמו thefourohfive, השאירו עקבות במגזין פיצ'פורק ועשו גיחה לבוליר רום. אביטל וסער באו רעבים מלורנה בי ושרוני השלים את הצורה כצלע שלישית שוות ערך. הם יודעים בדיוק מה הם עושים וגרסאות הלייב נשמעות זהות לאלו של האולפן. אין צליל אחד שנופל, לא תבחינו באי-סנכרון, הכל מתיישר על הלופ, הגיטרה עם הריוורב מגיעה בדיוק על הביט והעומס המוזיקלי נעשה בשלוות אין קץ. הם מתוקתקים, לבושים היטב, נותנים עבודה בלי להיות מנותקים רגשית והתמצית של הדבר הזה מריח כמו משהו זר. בעבר כבר נכתב שהם לא שייכים לכאן, שהם ייצוג לעידן שפרץ דרך הסדקים ולא נדרש ממנו להביט לאחור. יש כאן הרבה אמת, ולא קלישאתית, אבל נראה שכל העסק, גם בזמן הקצר שהוא מתקיים במחוזותינו, מחובר לנימי הלב של המקום הזה.
קיץ הופעות 2014 אמור היה להיות אחד המשמחים, עם מוזיקאים ענקים שהוסיפו אותנו לרשימת היעדים בטורים העולמיים, אבל התפכח די מהר והחזיר אותנו למציאות דמים שהיא כבר חלק מזרם התודעה של כל הנוכחים בה. סלואו מג'יק ביטל וביאס, אבל ההתרגשות של גרדן סיטי מובמנט היתה פתוחה על השולחן והסגירה הערכה רבה לאזור שקישר ביניהם. אם ישכילו להתגרות אפילו יותר בגבולות המוזיקליים, הקריירה תוכל לנסוק לגבהים שבהם הרבה יותר קל . אם ימשיכו ללכת איתנו כמו שמצפים מחבר דמיוני, זו תהיה בכלל חגיגה.